עמוס זיו

ציטוט:

הרבה דברים טובים למדנו מהאמריקאים בשלושים השנים האחרונות. פה ושם רכשנו גם כמה כלים מיותרים בהחלט. אחד מהם הוא מפוח-הגינות שמטרטר באזני בבקרים, כולל בימי שישי בבוקר, וכל תפקידו הוא להזיז ערימת עלים מנקודה A לנקודה B, תוך השמעת הרעש הרב ביותר האפשרי. מדוע היה צריך להמציא את הכלי השטני הזה? עדיין לא הבנתי. אבל מילא נעשתה הטעות הראשונית, מדוע היה צריך לאפשר למוטציה המסוכנת הזו לעלות ארצה? אם כן, על כלי אמריקאי אחד כבר הייתי מוותר בשמחה.

הכלי השני שאני מבכה את עלייתו ארצה מארה"ב הוא מכבסת המילים. בעשורים האחרונים למדו בארץ הזו לכבס מילים בלי למצמץ ובלי להתבלבל - "למרוח" במילים יפות וחלולות את הסביבה, ולעיתים אי-אפשר שלא להתרשם שהדובר - המכבס, סוחף גם את עצמו בלהט הכביסה.

המכבסה הזו חילחלה לכל פינה בחברה הישראלית: ראשית כל, אצל הפוליטיקאים זה כמעט מובן מאליו, אבל גם אל הצבא (היזכרו במלחמת לבנון השנייה) וגם, לצערי הרב, אל הכלכלה והתעשייה, ואל ההיי-טק הישראלי, הקרוב לליבי.

אתמקד במילה אחת שעברה כביסות בשמונים מעלות לפחות, ועם לא מעט חומרי-הלבנה: 'משפחה'. האם כבר קיבלתם כרטיס ברכה מהחברה לרגל חג הפסח, עם החתימה למטה "משפחת צ'יפנט" (השם 'צ'יפנט' דימיוני לגמרי), או אולי זה הופיע בברכת יום-ההולדת שקיבלתם מהחברה? או אולי על זר הפרחים שהגיע אליך מיד אחרי לידת הבן/הבת? החברות הטובות בארץ באמת משקיעות בעובדים, וטורחות ללוות אותם בימים טובים, ולהבדיל, גם בימים קשים - אך מה לכל זה ולמשפחה?!

מנכ"לים ובעלי תפקידים בכירים משתמשים בקלות במונח 'משפחה' כל אימת שהם רוצים להתייחס לאוסף האנשים שעובד ביחד. נכון, יש דאגה הדדית, ויש אחריות רבה, ויש מאמץ לשמר עובדים, אך עם כל זאת - זאת עדיין איננה משפחה.

משפחה זו אחריות כמעט ללא-גבול, כמעט ללא תנאי, עם המון אהבה, בעיקר מצד הורים שיעשו הכל למען ילדיהם במשך עשרות שנים, ומתוך הבנה שאם הילדים יעשו אחר כך למענם עשרה אחוז מזה, זה כבר המון. אני מניח שלכל אחד יש איזו הבנה אינטואיטיבית של מה היא משפחה בשבילו. כשהמצב הכלכלי מידרדר במשפחה, המשפחה אינה מפטרת אף אחד מהילדים, ולא סוגרת פעילות, ואף אחד מאיתנו, אני מקווה, לא עוזב משפחה אחת בגלל שהמשכורת במשפחה השנייה גבוהה יותר.

אז מנהלים יקרים, בפעם הבא כשאתם מברכים לכבוד אירוע חברה כלשהו, כשאתם חותמים על כרטיס ברכה לכבוד אירוע זה או אחר, אנא זכרו - משפחה זו החבורה הקטנה שמחכה לכם בבית, שבדרך כלל מקבלת מכם פחות שעות מכפי שהיה רצוי. זה אלו שלהם אתם מחויבים עד הסוף. לעומת זו, החבורה הגדולה שמבלה איתכם 60-50 שעות בשבוע אלו העובדים שלכם, מקום העבודה. אל תבלבלו אותם עם מונחים מטעים, אל תבלבלו את עצמכם. שימרו על שפה בהירה ומדויקת.

ואגב, אל תבינו אותי לא נכון: דווקא מתוך הבהירות וההבחנה בין המושגים, עשויה לצמוח התמודדות אמיתית עם שאלות על מידת המחויבות של העובד כלפי החברה ולהיפך, ומה בכל זאת חובותיו של מנהל כלפי עובדיו גם בעיתות קשות. זכרו: את הכביסה עשו בבית, לא בנאומים בפגישות של החברה.

הכותב הינו מנהל מרכז הפיתוח של קיידנס בישראל

TheMarker IT - משפחת היי-טק

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.