23-05-2008, 20:59
|
|
|
|
חבר מתאריך: 25.04.02
הודעות: 17,485
|
|
לצערי אתה צודק
בתגובה להודעה מספר 4 שנכתבה על ידי עמיחי שמתחילה ב "נראה שאינך יודע ,אבל שביט היה ממאתרגי אריק שרון ושכח לציין"
פופוליזם עיתונאי
ביום שישי שעבר יצא ארי שביט במאמר בוטה נגד עיתונאים שידעו על התנהלותו של אולמרט, אבל בחרו, ועדיין בוחרים, לשתוק. האשמות כאלה, חלקן צודקות, שמענו בשנותיו האחרונות של שרון כראש ממשלה. קוראים לזה אתרוגיות.
אלא שיש בעיה עם ההטפה של שביט. הוא תמך בהתנתקות. הוא גם דחה על הסף את הטענה הידועה "כעומק החקירה כך עומק הנסיגה". עמדה לגיטימית. אלא ששביט הלך הרבה מעבר לכך. הוא הודה, לא בזמן אמת אלא הרבה אחרי, שבמשך אותן שנים פיתח יחסים אישיים קרובים עם עמרי שרון. עמרי היה באותן שנים מנכ"ל הליכוד ומנכ"ל המדינה ומנכ"ל ההתנתקות. אבל יותר מכל, הוא היה מנכ"ל השיטה והקבוצה שיצרה את קדימה ואת מעמדו הרם של אהוד אולמרט. ושביט גם בחר ללכת לבית המשפט ולתת עדות אופי לטובת שרון.
העדות של שביט היא מעשה אנושי וחברי. אבל אנחנו בענייני הטפה לעיתונאים. מה שמחייב את שביט לקצת צניעות. קצת יותר גילוי נאות. "אל תאמרו לא ידעתם", כתב שביט לעמיתיו. אל תאמר לא ידעת, צריך לומר לו.
כאשר כבר היה ברור ששרון הצעיר יעמוד למשפט כתב שביט (29.11.05): "עמרי יעמוד למשפט על עבירות של מימון בחירות, שדומות להן בוצעו לא אחת על ידי מנהלי הקמפיינים של המפלגות הגדולות בישראל. . . בלא עמרי שרון אריאל שרון לא היה נבחר לראשות הממשלה. בלא עמרי שרון לא היתה התנתקות. כך שהמצורע של הפוליטיקה הישראלית הוא במידה רבה גם הגיבור הנסתר שלה. עם צבא הצללים שלו היה שרון הצעיר למחולל האנרגיה הפוליטית שאפשרה לתהליך חלוקת הארץ להגיע עד הלום".
והכל מתוך אמפתיה גמורה, שגם מסתיימת כך: "המתנה הגדולה שקיבלו אריאל ועמרי שרון לקראת ראש השנה היא זמן. . . את הזמן שרכשו במאמץ עילאי על בני משפחת שרון לנצל כדי להכשיר את עיצובה של מפה פוליטית אחרת. מפה, אשר השליטה בה אינה בידי מרכז הליכוד, אלא בידי מפלגת מרכז חזקה. מפלגת שרון, מפלגה של תקווה חדשה".
עמדה לגיטימית. אלא שמי שהחזיק בעמדה כזאת כאשר הוא מכיר את הנפשות, כאשר הוא מודע לקומבינות, כאשר הוא טוען שמדובר בשיטה פוליטית מושחתת - לא יכול לעשות סלטה באוויר ולומר: זה אתם, העיתונאים האחרים, זה לא אני.
זה אתה, מר שביט.
צדקני הדור
שביט אינו לבד. במחנה שלו נמצא, איך לא, גם דן מרגלית. מפרקליט, ידיד ואוהד מושבע, הפך מרגלית למי שעומד בראש להקת הרודפים. אלא שיש בעיה. באותן שנים שבהן, לפי מרגלית, היה אולמרט גדול המושחתים, עמד לצדו אחד, דן מרגלית, אולי כגדול החברים.
איך זה שלא ידע כלום? איך זה שלא הבין עם מי יש לו עסק? ולא שלא היו פרסומים. יואב יצחק, והוא רק משל, שמר על קו עקבי וברור. מרגלית העדיף להישאר חבר. ולא סתם חבר. מרגלית גם טרח להיאבק בכל החשדנים. הוא ריפד את דרכו של חברו לראשות הממשלה. וכך, שביט ומרגלית, מי שקיימו יחסי קרבה מסוכנים עם השיטה ומוביליה, הפכו פתאום לצדיקי הדור. כלומר - צדקני הדור.
מאמר מומלץ לשביט
לפני עשר שנים עמד בראש המדינה פוליטיקאי לא אהוד. התקשורת רדפה אותו. הפכו אותו למושחת חסר תקנה, לנכשל סדרתי, למסוכן. עיתונאי צעיר יצא אז באחד המאמרים המשובחים ביותר נגד תרבות האובססיה, ההרשעה, הרדיפה והשנאה. כשלפני חודשיים, בדיוק חודשיים, הגיחה עוד פרשת בזבוזים ומימון גבירים, יצא אותו עיתונאי בטענה ש"הפרשות צצות כדי לנטרל את הקו הפוליטי של אותו פוליטיקאי". הפוליטיקאי הוא בנימין נתניהו. העיתונאי הוא ארי שביט.
מומלץ לארי שביט לקרוא לפעמים את ארי שביט. יש לו מה ללמוד.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/737/436.html
_____________________________________
looopy
נערך לאחרונה ע"י looopy בתאריך 23-05-2008 בשעה 21:12.
|