מי שהקשיב לאלבום האחרון שלהם ,הבין שהגיטריסט שעזב הוא זה שהחזיק את כל הלהקה. למרות שהם נפטרו מהסולן האימואי והחזירו את לורד וורם האלבום היה חלש מאוד. מכיוון שקריפטופסי מורכבת מחברי להקה בני 30-35 שמבינים שהם לא הולכים לשום מקום עם הסגנון הקיים שלהם הם החליטו לפרוש ולסדר לעצמם פנסיה מכובדת.

הם העיפו את לורד וורם והביאו סולן מלהקת מטאלקור אנונימית, ובמקום ג'ון לוואסור שעזב הם הביאו גיטריסט מלהקת גרוב מטאל אנונימית, וחוץ מזה הביאו קלידנית (?) - לא בדיוק המוזיקאים המתאימים לסגנון המהיר, הטכני והברוטאלי של קריפטופסי, אבל בסדר. ברגע שהודלפו השירים הראשונים היה ברור שהחששות אמיתיות, קריפטופסי החליטו לקפוץ על הטרנד החדש והנוראי של המטאלקור\דת'קור\משהו-קור.

שלושת השירים הראשונים באלבום הם שירי דת'קור ממוצעים, עם ריפים שלא הולכים לשום מקום, הרבה ברייקים דבילים בכל מקום אפשרי, וסולן עם קול ממש ממש מעצבן שנשמע כמו ילד בן 12 שמנסה לחקות גראולים, אבל כשמגיעים לשיר הרביעי - bemoan the martyr מבינים שקריפטופסי לגמרי איבדו כל כיוון.

בדרך כלל יש שני סוגים של התמסחרות, התמסחרות מוצלחת. לדוגמה, YOUTHANSIA של מגהדת', אלבום שמלא בשירים קליטים בצורה מפחידה, עם הפקה מלוטשת, שכל צליל בו מתוכנן להנאה מירבית ומיידית, ושאיכשהו עדיין מזכיר את הסגנון המקורי של הלהקה. מצד שני, יש התמסחרות כישלונית. לדוגמה, סיינט אנגר של מטאליקה, אלבום ששום דבר בסיסי בו מבחינה מוזיקלית לא בסדר, שמנסה בעצלנות לעלות על טרנד ולאסוף כל דבר אפשרי לתוכו ויוצר איזשהי ערימת זבל מעורבבת שאי אפשר להקשיב לה בלי לעבור שיר כל חצי דקה. האלבום הזה הוא מהסוג השני.

כמו שאמרתי, השיר הרביעי הוא בערך האיזור שבו האלבום הופך מגרוע לבלתי נסבל, הסולן החדש מפגין את כל חוסר היכולת שלו בשירה, אחרי שגמר להראות שהוא לא יודע לעשות גראולים. הצעקות שלו כל כך חלשות ואנמיות, ואפילו בשביל השירה האימואית הוא גרוע, הוא מזייף בלי סוף והקול שלו פשוט מעצבן. מבחינת השאר, בלי החלק ה**ברוטאלי** באמצע הוא היה יכול בקלות להיכנס לאלבום האחרון של לינקין פארק.

הקלידנית מופיעה ל10 שניות בערך בהמשך, וזה לא שהיא גרועה, היא פשוט לא עושה כלום! היא יכולה להיות ליסט עם ציצים והיא יכולה להיות בובה מתנפחת עם ליפסטיק שחור, היא לא עושה שום דבר חוץ מקטע לא קשור בשני שירים שרק הורס עוד יותר ומסיח את הדעת משאר הכלים, אבל בשביל למכור דיסקים לקהל החדש לא יזיק לקיפטופסי בת עם ניטים וחגורה עם גולגלות בלהקה.

יש עוד כמה שירים שנוטים יותר למטאלקור בהמשך, עם כל הקלישאות מטאלקור; פזמונים עם סולן ששר בעצבנות עם קולות רקע הרמוניים, קטעים עם גיטרות שמנסות להישמע מלודת' וכו'.

פלו המתופף הוא עדיין אחד הטובים במטאל, אבל כאן הוא מנסה לרוב להתאים את עצמו מבחינת הרמה המוזיקלית לשאר חברי הלהקה, וכשהוא לא זה די מצחיק לשמוע תיפוף כל כך טכני ומקצועי מאחורי להקה כל כך נכה. חוץ מזה, התופים הרבה יותר מידי חזקים במיקס, ועם השירה שגם מוגברת מידי אי אפשר כמעט לשמוע את הגיטרות, מה שרק מוריד עוד יותר את רמת הקליטה והזיכרון של הריפים, שגם ככה משעממים וגרועים.

יש קטע בשיר אחד שהבסיסט מתחיל להכות בבס כאילו הוא בקורן, וזה לא פאנקי בטעם כמו בשאר האלבומים, הייתי בטוח שהנה הסולן בא וצועק ג'אמפ דא פאק אפ!!!

אה ודבר אחרון, אל תחפשו באלבום הזה סולואים, יש פה, אם אני זוכר, סולו אחד או שניים, דווקא יפה אבל ממש קצר.

בקיצור, אל תתקרבו לזבל הזה, אפילו אם אתם אוהבים דת'קור\מטאלקור, זה פשוט גרוע מכל בחינה אפשרית. אני אהיה רחמן ואתן לו 1.5 מתוך עשר מבחינה אובייקטיבית, בלי להחשיב את זה שהאלבום הזה הוא גוש קקה על הראש של כל אחד מהמעריצים לשעבר של קריפטופסי.

קריפטופסי נשאבו גם הם בכל גל ה-קור שפוקד היום את סצינת המטאל. ואם כל הכבוד שעדיין יש להקות מטאלקור טובות, הגירסה החדשה של קריפטופסי היא עוד בליל גרוע של מטאלקור גנרי ומשעמם. חבל.