על מי מסופר (מיהי X) ואולי גם מי הכותב.

מחשבות ממלאות את ראשה של X ובלבה מכים גלי גלים של געגועים, ובאזניה זעקת הארמנים, אשר כמוה עוד לא נשמעה בעולם. זעקה אשר הכאב, המרירות, המחאה והיאוש שבה, השתפכו לכל קצוות העולם החרש ונשארו וישארו לקללה רובצת על כל האנושיות עד סוף הדורות, עד אשר יכופר העוון! ו-X היהודיה, אשר ידעה והכירה את עמק הבכא ואת נהרות הדם בם עבר עמה היא, במשך כל הדורות, הרגישה כי עינויי הארמנים עוד לא היו כמותם בעולם.

בדרכה לבעלה, שהיה יהודי תורכי.

אחיהם של שרה ואהרן. בספרו "שרה שלהבת נילי" שכתב לזכרה, הוא קורא לפרק הראשון "זעקת הארמנים". ומשם הוצאתי את הפסקה שהבאתי.
הוא עצמו כתב בניו יורק, בנובמבר 1915 תזכיר "למען ארמניה". (משפט מהתזכיר: "ארמנים, אחי! יהודי מדבר אליכם. בן הוא לגזע מעונה, שסוי ונרדף כשם שגזעכם אתם מעונה).