אירועי מנהרת הכותל- קרב החילוץ של גדוד 51 ברמאללה. 20 שנים אחרי
לצפייה במקור באתר Facebook, לחצו כאן.
אירועי מנהרת הכותל- קרב החילוץ של גדוד 51 ברמאללה. 20 שנים אחרי\ מאת אל"מ במיל' יובל בזק
**********
מוצאי יום כיפור 1996. טלפון מארז גרשטיין המבשר שמחר הגדוד צריך לבצע סיורים בעמדות החירום ברמת הגולן. כוננות למלחמה עם סוריה הוא אומר לי בקצרה. חודשיים לפני כן קיבלתי את הפיקוד על גדוד 51, הנה מגיע רגע האמת, חשבתי . כעבור שנים למדנו שהמקור להתרעה היה דיווח כוזב של איש המוסד יהודה גיל. אבל בצהרי אותו היום אפשר היה לחוש רוחות[color=#1D2129][font=helvetica, arial, sans-serif] של מלחמה באוויר החם של רמת הגולן.
ברקע מתקבלים דיווחים על התלקחות ביהודה שומרון ובעזה בעקבות פתיחת מנהרת הכותל. אנחנו מקבלים הנחיה להתייצב למחרת בבוקר, 26 בספטמבר, במפקדת חטמ״ר בנימין, בבית אל. הסמח״ט מעביר תדריך קצר על האירועים שהתחוללו בגזרה ועל המשימות של הגדוד. הפלוגות עולות על האוטובוסים ונוסעות לגזרות, לחפיפה.
במחסום העראק, למרגלות תל א-נצבא המקראי, אני נפגש עם המח״ט אפי ועם משה מפקד דוכיפת, ידידים וותיקים מגולני. נערכים לביקור של שר הביטחון איציק מרדכי, שבא לעמוד מקרוב על אירועי יום האתמול. פתאום נפתחת אש במרחק קצר מאיתנו. דיווח בקשר על נפגעים. אפי המח״ט מורה לי להביא את הגדוד כדי לחלץ את הנפגעים שלכודים במדרון קדמי. שוטרים פלסטינאים ממטירים אש ללא הפסקה מעמדות שתפסו בבנינים בפאתי העיר רמאללה. הם שולטים על המדרון באופן מוחלט.
הפלוגה הרובאית של רוני מגיעה ראשונה, פורקת בזריזות מהאוטובוס ומתארגנת ללחימה. אפודים ונשקים, זה כל מה שיש ללוחמים. ב 1996 אסור היה להכניס תחמושת נפיצה ליהודה ושומרון. מייד אחריה מגיעה פלוגת המסלול של דודי שמקבלת משימה להשתלט על השלוחה המזרחית ולחפות על מאמץ החילוץ של הרובאית. בתוך דקות נכנסת הפלוגה הרובאית למגע עם העמדות הקדמיות של השוטרים הפלסטינאים. רוחות המלחמה של רמת הגולן מתחלפות בריחות של קרב בפאתי רמאללה.
אני מנחה את רוני להכין צוות לחלץ את הפצועים של דוכיפת, בינהם גם אבי מימון המ״פ. כדי להגיע אל הפצועים צריך לרדת 50 מטר במדרון תלול, חשופים לאש המסיבית שנמשכת ללא הפסקה, הזמן דוחק, הכדורים שורקים מכל עבר. מעלי חג מסוק קוברה. אני מכווין את הטייס לעבר עמדות השוטרים הפלסטינאים ונותן הוראה לפתוח באש. ״אין לי אישור מהבור״ עונה לי הטייס. ״אין ברירה, אני מכניס חיילים למול האש ואני חייב שתשתק אותם״ אני עונה. הטייס מאשר ופותח באש.
15 שנים מאוחר יותר, פגשתי את הטייס- תת אלוף בחיל האוויר, בכנס בפולין. בשיחה אקראית אנחנו מגלים ששנינו היינו באותו היום משני עברי הקשר. ״לא נתנו לי אישור מהקריה הוא אמר לי....לקחתי החלטה בניגוד להנחיות. לא בטוח שכל טייס היה לוקח את זה על עצמו״. ירי של מסק״ר ברמאללה ב 1996 היה לחלוטין לא סביר למי שלא נמצא באותו היום על הגבעה. התמונה תתבהר רק בתחקיר שיערך בדיעבד והטייס יקבל גיבוי מלא להחלטה שלקח.
מכוונים את כל האש לעמדות בקו הבנינים שבחזית לנו. ״אתה לא עוזב את ההדק״ אני אומר לטייס המסק״ר ונותן לרוני הוראה להיכנס לחילוץ. אש תופת ניתכת על עמדות השוטרים הפלסטינאים. רגעי מתח ארוכים עוברים. 2 פצועים מחולצים, אלו הם החובשים שטיפלו באבי, נלכדו במטחי האש וסוככו עליו בגופם. 2 לוחמים מהגדוד נפגעים במהלך החילוץ, בהם אביה מ״מ בפלוגה הרובאית. רוני מעדכן שהמ״פ מחוסר הכרה ולא ניתן היה לחלצו. אחד מהחובשים הפצועים שחולצו מגיע אלי ומדווח שאבי המ״פ הרוג.
אני מרגיש את מלוא כובד האחריות. צריך להוציא משם את אבי, זה ברור. סמטת המוות בששת הימים עולה בראשי. לקרבות חילוץ יש נטיה להסתבך. צריך לטפל במקורות האש לפני שמחלצים מתוך שטח השמדה. הלקח חד וברור. מה עושים?
מדלג 100 מטר לאחור לחפ״ק של אפי המח״ט להתייעצות. קצין ה DCO אומר שיש לפלסטינאים נפגעים רבים. להערכתו, יש סיכוי שהם יפסיקו את האש. סיכמנו שניתן לכך סיכוי. אני חודל את האש של חיילי הגדוד. כולם נצורים בעמדות. גם המסק״ר. הפלסטינאים חודלים אש מהצד השני. שקט מתוח משתרר.
אני מכין את צוות החילוץ. לפתע מופיע ארז גרשטיין מלוא קומתו. לוקח אתו את צוות החילוץ ונכנס לתוך שטח ההשמדה. כולם עם נצרות פתוחות, מוכנים לפתוח באש באם תיפתח אש מהצד השני. דקות ארוכות כנצח חולפות, עד אשר האלונקה ועליה הגופה של אבי ז״ל מגיעה לקו הרכס. הרופא הגדודי קובע את מותו במקום. פגיעה בעורק הראשי במטח האש הראשון לא הותירה לו סיכוי רב.
נערכים להגנה על שני הרכסים השולטים בפאתי רמאללה. הקרב הסתיים. המשימה הושלמה. המחיר כבד. אבי מימון ז״ל, מ״פ בדוכיפת, בן 23 נהרג.
תחושת הכאב החד מעורבת בתחושת הגאווה על האומץ שהפגינו חיילי וקציני גדוד 51 ודוכיפת. על הנחישות שלהם והנכונות לסכן את עצמם כדי להציל את חבריהם. 3 חיילים מהגדוד זוכים לציון לשבח על תפקודם בקרב, במהלכו נהרגו 17 שוטרים פלסטינאים.
**********
מה למדנו שם על הגבעה, בצהרי אותו היום? למדנו שביחידה קרבית, אתה יודע איך אתה מתחיל את היום, אבל לעולם לא יכול לצפות לאופן בו הוא יסתיים. שצריך להיות מוכן לקרב בכול רגע נתון, הוא יכול לתפוס אותך בכל זמן ומקום. שלעולם יהיה פער בין מה שחווים בשטח לבין מה שמבינים במפקדות מאחור. שתמיד חשוב שהמפקדים יהיו מלפנים כדי לקחת את ההחלטות הקשות, כמו גם את האחריות לשאת במחיר. שהדילמות בשדה הקרב קשות מנשוא, כשחיי אדם מונחים על הכף. שאפשר לסמוך על החיילים והמפקדים הצעירים, שיעשו את המוטל עליהם, בדיוק כמו הדורות הוותיקים שלפניהם.
ושגם היום, בדיוק 20 שנים אחרי, הספק ימשיך לנקר- האם פעלנו נכון? האם יכולנו לעשות יותר?
(פורסם בדף הפייסבוק של אל"מ במיל' יובל בזק, 30.09.2016)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)
נערך לאחרונה ע"י marloweperelab89035 בתאריך 01-10-2016 בשעה 10:16.
|