|
24-04-2008, 15:03
|
|
|
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,097
|
|
מתוך האתר "אותיות" :
סיפור על המקום - האגדה העצובה לבית שטורמן
הכל התחיל בין בתי האבן השקטים של עמק יזרעאל. העמק רחב הידיים כינס תחת כנפיו את הטובים שבבני הארץ, וביניהם את חיים שטורמן. חיים היה איש אדמה אוהב הארץ, אדם חכם ועמוק, שנטה לשתקנוּת.
מאת תמר הירדני
הכל התחיל בין בתי האבן השקטים של עמק יזרעאל. העמק רחב הידיים כינס תחת כנפיו את הטובים שבבני הארץ, וביניהם את חיים שטורמן. חיים היה איש אדמה אוהב הארץ, אדם חכם ועמוק, שנטה לשתקנוּת. את כל מרצו השקיע בטיפוח חלקות השדה שתחת חסותו, ועשה חייל רב.
באותם ימים ממש, בראשית המאה ה-20, עסקה בחורה נאה ונמרצת, עטרה קרול שמה, בעבודת האדמה בחוות העלמות בכינרת. באחד הימים, כאשר הגיע חיים ללמד את העלמות פרק חשוב בחקלאות, הצטלב מבטו עם מבטה של עטרה, ובו במקום ידעו שניהם כי גורל אחד להם - בית משותף בארץ ישראל.
אך הימים ההם ימים צנועים היו, ואיש לא העז לדבר בקול על אהבה. כך התעכב ביתם המשותף של חיים ועטרה, שחששו לגלות זה לזו את אהבתם. הימים חלפו כאשר לפתע פרצה מלחמת העולם הראשונה. הארץ כולה היתה במהומה, ובמיוחד געש ורעש עמק יזרעאל, שלא מעט מיושביו נאסרו על ידי הטורקים שליטי הארץ, באשמת פעילות מחתרתית. בין האסורים היה גם חיים, שהובל לכלא עכו, שם סבל מכות והשפלות. כששמעה עטרה ההמומה את הבשורות המרות, התפללה לשלומו של חיים ונדרה בלבה שאם ישוב בשלום מן השבי, תינשא לו מִיָד וללא שהיות.
תפילתה התקבלה: באחד הימים שוחרר חיים מכִּלאו, לאחר שהטורקים לא מצאו כל ראיות מרשיעות נגדו. הוא צעד צולע ונופל לבית אחותו שבבן שמן (ליד מודיעין של ימינו), ומה הופתע לגלות בביתה את עטרה! שבועות ספורים קודם לכן התיידדה עטרה עם האחות, ובאה לבקרה. אף אחת מהן לא ציפתה לראות את חיים מופיע בדלת, וכשזה קרה, הרגישו הכל כי זהו אות משמים. חיים ועטרה התוודו על אהבתם זה לזו, וזמן לא רב אחר כך העמידו חופה בקיבוץ מרחביה.
הכל כבר היה מוכן, החתן המתין לבוש הדר, אך הכלה לא באה! הקהל החל להתלחש ולדאוג, אך חיים נראה דווקא רגוע וחייכן.
"ככה זה עם עטרה," אמר בבת צחוק, "כל כך עסוקה כל הזמן, שבוודאי שכחה מהחתונה".
לבסוף הגיעה עטרה, כולה מבוישת. "סליחה!" קראה. "אפיתי חלות והשקיתי את גן הירק, ולא שמתי לב לזמן שעובר".
"מה אמרתי לכם?" צחק חיים. "גם להתחתן אין לה פנאי..."
"גבוה, מתוּן, שתקן ומסוגר", כך תיארה לימים עטרה את אהוב לבה. "נראה שונה מאחרים, מוזר בהליכותיו, מעורר את תשומת הלב באופן הסתכלותו באנשים מתוך ריכוז ומחשבה".
***
חיים ועטרה שטורמן הקימו את ביתם בעמק יזרעאל, ובתוך זמן קצר חבקו בן בכור, משה שמו. כשהיה משה בן שנה פנו הוריו והקימו יחד עם קומץ חברים את קיבוץ עין חרוד, בעמק יזרעאל. הם היו זוג לתִּפארת: ביתם מלא אהבה, וידיהם מלאות עבודה. חיים היה חבר אִרגון "השומר" ועבד קשה על חיזוק הביטחון בדרכים ברחבי עמק יזרעאל, שהיה זרוע בכפרים ערביים. "לפי אומץ רוחנו יכבדונו," אמר תמיד, "ולפי מורך לבנו יבזונו, ועלינו לא לפחד!"
האיש הגבוה, החביב והשתקן הפך לאגדה מהלכת בעמק. כה מיוחד היה, עד כי הקצין הבריטי אוהב ישראל, אוֹרְד וינגייט, אמר עליו כי מוטב לשתוק עם חיים שטורמן, מאשר לשוחח עם אנשים אחרים.
השנים חלפו ובשנת 1936 פרצו מאורעות הדמים בארץ ישראל בין יהודים וערבים. משפחת שטורמן חיזקה את שורשיה בעמק יזרעאל, וחיים היה יוצא להגן על הדרכים מפני מתנכלים. בשנת תרצ"ח 1938 יצא עם שניים מחבריו לבדוק קרקע להקמת קיבוץ בעמק בית שאן (לימים - כפר רופין). בשובם הביתה עלתה מכוניתם על מוקש, ושלושת החלוצים נהרגו במקום.
מותם של השלושה - חיים שטורמן, אהרון אטקין ודוד מוסינזון - הכה בתדהמה את הארץ כולה. סמוך למקום בו נהרגו נבע מעיין גדול, וסביבו הוקם גן שנקרא על שמם: "גן השלושה".
חברי הקיבוץ "מעוז" שבעמק בית שאן, שהעריצו את דמותו של חיים, שינו את שם יישובם ל"מעוז חיים", על שמו. בהלווייתו של חיים נכחו מאות אבלים, וביניהם אשתו האוהבת עטרה. בעת שעמדה על קִברו הטרי של בעלה, היא הצליחה לומר רק שתי מילים: "אנו חזקים!"
***
השנים חלפו, ומשפחת שטורמן השתקעה והתפרשה בעמק יזרעאל. הבן משה גדל ופרח, עד שהתגייס במלחמת העצמאות להגן על מולדתו.
בקיץ של שנת 1948 נפל משה בקרב על הגלבוע, ונטמן סמוך לאביו בבית העלמין הצנוע של עין חרוד. האבל על מותו של משה היה כפול ומכופל, שכן הוא הותיר אחריו אלמנה ותינוק קטן בשם חיים.
חיים הקטן נולד בי"ח אלול - יום נפילתו של חיים שטורמן, ובמקרה גם יום ייסודו של עין חרוד.
חיים הקטן גדל אף הוא ללא אבא, ורק זיכרונו ומורשת חייו ליווהו במשך שנות חייו. כאשר הגיע חיים לגיל בגרות, החליט להתנדב ליחידה קרבית, על אף שהיה בן יחיד לאמו. בקיץ של שנת 1969 הוא נפל בקרב גבורה, ונטמן אף הוא, כאביו וכסבו, בבית העלמין הקטן בעין חרוד.
בכל ההלוויות האלה נכחה עטרה, ובכל פעם הביעו עיניה היפות והכואבות נחישות והקרבה. למרות ששכלה בעל, בן ונכד על הגנת המולדת, לא שינתה מעולם את סיסמתה: "אנו חזקים!"
* * *
עטרה נפטרה ב-1973 ונטמנה לצד בני משפחתה. קיבוץ עין חרוד הספיק בינתיים להתפצל לשני קיבוצים: עין חרוד איחוד ועין חרוד מאוחד. למרות זאת, מאחד דבר אחד את שני הפלגים: באמצע הדרך, בין שני הקיבוצים שבלב עמק יזרעאל, עומד מוזיאון "בית שטורמן" העוסק בעמק יזרעאל, ומספר את קורותיהם של בני המשפחה האגדיים.
|
|