07-04-2008, 11:25
|
היסטוריה צבאית, בדגש על ישראלית
|
|
חבר מתאריך: 30.03.04
הודעות: 416
|
|
לא בתשובה ישירה לשאלתך, אתחיל בלהדביק כאן ציטוטים ארוכים מתוך דברים שפעם כתבתי. חלקם הם חומר גלם ולפיכך מהווים יותר רשימת אירועים מאשר סינתזה הגיונית, אבל אולי זה יעזור לחלק מהקוראים (אם יהיו כאלה) ליישר קו.
אני מקווה שהורדת הערות השוליים לא תשבש יותר מדי את הטקסט.
הצגת תוכנית 18 הנקודות לממשלה
בשתי ישיבות ממשלה, ב- 19 וב- 20 באוקטובר, הציג בן גוריון את הערכת המצב ואת עקרונות תוכניתו. דבריו של בן גוריון בפני הממשלה זכו לשבחים; שר החוץ משה שרת, למשל, כתב ביומנו כי "ההרצאה הכילה ניתוח מעמיק – יותר יסודי מכל הערכה ששמעתי מפיו [אי] פעם בענייני צבא – של בעיית הגנת המדינה מפני התקפה ערבית מחודשת. [בן גוריון] נקב מספרים מפורטים ומדויקים". במהלך ישיבות הממשלה ב- 20 באוקטובר, ב- 8 בנובמבר וב- 15 בחודש זה, הגיבו שרי הממשלה לדבריו של בן גוריון והעלו מספר שאלות, שנגעו בעיקר לסוגיית היחסים בין משרד הביטחון לצבא, למשך האימון לחיילי הנח"ל ולגיוס נשים. כפי שהעיר לבון, הדיונים התרכזו בסוגיות זניחות ולא עסקו בשאלות עקרוניות כמו, למשל, האם הצבא צריך להתכונן למגננה או למתקפה. לא הובעה בדיונים כל התנגדות לגישה שהציג בן גוריון, לפיה תינתן עדיפות לכוחות 'מחץ' ובראשם חילות האוויר והשריון, אולי הודות לאי-השתתפותה בקואליציה של מפ"ם, אשר התנגדה באופן מסורתי לבניית יכולת התקפית. בישיבת מטכ"ל שהתקיימה ב- 8 בנובמבר, עוד לפני סיום הדיונים בממשלה, דיווח מקלף כי בן גוריון הציג לממשלה דרישה לתקציב של 21 מיליון דולר לשנה הבאה, מתוך 63 מיליון שיוקצו לכך במשך שלוש שנים, וכי הממשלה "לא נבהלה כל כך מהעניין". למרות שהממשלה לא אישרה רשמית את התוכנית, מקלף דיווח למטכ"ל כי התוכנית אושרה והוסיף "אני רואה הישג עצום בכך שהצבא יעבוד על בסיס של תכנית לשלוש שנים". ב- 15 בנובמבר, לאחר שמקלף השיב לשאלות השרים, החליטה הממשלה "לקבל לתשומת לב את המגמות שבוטאו בהרצאתו של שר הביטחון והמסקנות שהמציא לחברי הממשלה".
התפטרותו של בן גוריון
לאחר הצגת תוכניתו בממשלה הודיע בן גוריון לנשיא על כוונתו להתפטר (2 בנובמבר), מסר את התפטרותו לממשלה (6 בדצמבר) ופרש מתפקידו (7 בדצמבר 1953). עם פרישתו, העביר בן גוריון את תפקיד שר הביטחון לפנחס לבון ואת ראשות הממשלה למשה שרת (ששמר על תיק החוץ). החוק חייב את הישארותו של בן גוריון בראשות הממשלה עד להשבעת ממשלה חדשה, אבל הוא ביקש חופשה ושרת הפך לממלא מקום ראש הממשלה, עד שהציג את ממשלתו ב- 25 בינואר 1954. למרות מעברו לקיבוץ נידח, מרוחק ומנותק מוקדי קבלת ההחלטות, המשיך בן גוריון לעקוב אחר המתרחש בצבא ולהתערב בהחלטות מכריעות.
חזרתו של בן גוריון
חזרתו של בן גוריון לחיים הציבוריים עמדה על הפרק זמן רב לפני התפטרותו של לבון. בכירים במפא"י, ובהם אביו של משה דיין, הפצירו בבן גוריון לשוב לממשלה עוד ב- 13 ביולי 1954. שאול אביגור הציע לב"ג לחזור לתפקיד שר הביטחון בפגישה ב- 27 בינואר 1955. ב- 1 בפברואר נסעו שרת, אשכול, מאיר וארן לשדה בוקר להתייעצות עם בן גוריון, ודנו באפשרות הדחתו של לבון. למחרת, שלח לבון לשרת מכתב התפטרות. בבוקר ה- 17 בפברואר הגיעו גולדה מאיר ומרדכי נמיר לביקור בביתו של בן גוריון והציעו לו לחזור לממשלה. באותו ערב פורסם דבר החילופים ב'קול ישראל'. ב- 20 בפברואר אישרה הממשלה את התפטרותו של לבון ומינויו המחודש של בן גוריון כשר הביטחון, ולמחרת הושבע בן גוריון כשר.
(c) כל הזכויות וכו'.
|