ידוע ששידוכין קשים כקריעת ים סוף.


אם הם כל כך קשים, אז למה אנחנו עובדים בשיטת שידוכים שלא ממש הגיונית.
אז את החילונים(בעיקר, אבל כולם מוזמנים להציץ) אני אשלח לקרוא את המאמר הבא.
http://mabtim.com/mamar.asp?mamar_id=15

אבל את הדתיים אני אשאל, מה אתם אומרים על השיטה ? איך זה בדיוק אצלכם, האם מספיק כמה פגישות, או שצריך קצת יותר מזה, ואיך יודעים שזה זה.
האם נראה לכם שצריך שינוי בשיטה, והאם לדעתכם ההורים צריכים לשאת בכל כך הרבה נזק(יחסית לחילונים).

אני העלתי את הנושא ככה רק על קצת המזלג, אבל אתם יותר ממוזמנים להרחיב.


ולסיום בדיחה קטנה...

במסיבת אירוסין שואלים הורי
החתן את הזוג שחזרו בתשובה
-"כיצד תתחתנו?"
"השם יעזור" עונה הכלה,
-"ואיפה תגורו?"
"השם יעזור" היא מוסיפה.
-"וכיצד תתפרנסו?"
"השם יעזור".
אביה של הכלה פונה בתמהון
לאשתו ולוחש באוזנה "הבת
שלך השתגעה, היא חושבת
שאני אלוקים."

חחחח, אחלה בדיחה....

ועכשיו ברצינות. אני לא חושבת ששידוך הוא דבר כל כך גרוע, אבל אני גם לא רואה את היתרונות הגדולים. כל מה שנאמר במאמר בזכות שידוך (בחינת הסביבה של האדם, חברים, משפחה וכו') נעשה ובאופן טבעי כאשר יש היכרות ארוכה. אני, לא אעלה על דעתי להתחתן עם אדם לפני שאכיר את חבריו ומשפחתו!
יש במאמר דבר אחד שאיתו אני לא מסכימה- העלאת נושא הגירושין. העלייה באחוז הגירושין הוא לא בגלל שמכירים פחות טוב, אלא בגלל תרבות ה"עכשיו" - עכשיו לא טוב לי אז אני אשבור את הכלים. אין אורך רוח, אין סלחנות ומעל הכל - אין סבלנות. זה נכון לכל תחומי החיים ובמיוחד בזוגיות. ודוגמא הפוכה אני רואה אצל הסבים שלי. הם נשואים כבר 62 שנים והם זוג חילוני. הם הכירו לפני החתונה, גרו ביחד. אני בטוחה שגם להם היו משברים, אבל הם לא הרימו ידיים. אולי זה גם קשור לדור של ניצולי שואה - היה להם מאד חשוב לבנות משהו ולא לפרק. היום זה כבר לא ככה. אנשים בעיקר לא מוכנים להתפשר ובעיקר חושבים על עצמם. לא כזוג או משפחה, אלא כבודדים. העולם החילוני הוא היום הרבה יותר אינדיבידואלי. זה לא שייך לצורת ההיכרות או השידוך ולא לכמה זמן מכירים לפני. אני חושבת שבציבור הדתי המשפחה היא ערך הרבה יותר חשוב מאשר בציבור החילוני, ומוכנים להרבה מאד פשרות בחיים הזוגיים כדי שזה יצליח......


טוב, חפרתי מספיק

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

טוב שהבאת את המאמר הזה , באמת לא ידעתי מספיק על השידוכים .

גם לדעתי אין רע בשיטה הזאות כי זה לא חובה .
במידה ואתה נפגש עם מישהי שלא מוצאת חן בעינך אפשר להחליט שהיא לא מתאימה .
נכון שזה יוצר יותר אי נוחות מאשר בחברה החילונית שלדחות מישהו זה לא עניין כזה גדול אבל עדיין האפשרות קיימת.

חוץ מיזה אני חושב שאפשר ללמוד הרבה מהחברה הדתית על מוסד הנישואין .

ומה שרציתי לשאול שאם במקרה , בחור דתי ובחורה דתית איכשהו יצא להם להפגש בין אם זה בגלל שהם שכנים או איכשהו נפגשים .

והבחור התאהב בה ממבט ראשון חח , כמו בסרטים (איך שאומרים " אני מאוהב בביתו של הרב")
אז יש להם סיכוי להוביל את זה לאינשהו , להכיר לבד ואולי להגיע לחתונה , או שאם זה לא שידוך זה לא הולך ?

או שאם הם רוצים אולי להכיר אחד את השני הם צריכים להפגיש את ההורים אחד של השני ואולי יהיה שידוך ?

אסיף, בציבור הדתי מקובל שבנאדם יתחתן בדרך ועם הבחורה שהוא ימצא לנכון. אם בדייטים - בדייטים. אם הכיר אותה דרך האינטרנט - מצויין, יהיה לחברות של האמהות שלהם על מה לרכל... אם פגש אותה באוטובוס - אחלה.
כל הדרכים (ההגונות...) כשרות.
יש כאלה שפוגשים מישהי/ו בדרך כלשהי, ולפני שהם מנתבים את הקשר לנתיב רציני - הם "חוזרים צעד אחורה" ומבררים קצת, כאילו הם לפני דייט עם מישהי/ו ששידכו להם.

ולעניין האשכול עצמו:

אני בכלל לא יודעת מה דעתי על כל עניין הבירורים האלה. אמנם קובי טועה בסעיף 2 שלו, כי הוא מתייחס לתופעות שיותר נפוצות בציבור החרדי, ולא בדתי, אבל אני עדיין לא אוהבת את זה.
נכון שלפני שידוך ("בליינד-דייט") עדיף לברר קצת, כדי להימנע מדייטים עם מאות בנות שאין שום קשר בינך לבינן, רק כי שידכו לך אותן. עדיף לברר על התכונות, המידות, מה חשוב לצד השני וכו', פשוט כדי לדעת אם לפסול על הסף או להמשיך לבדוק.
אבל לפעמים מטריד אותי לחשוב איך אני עשויה להצטייר על פי בירורים. הרי האופי שלי הוא כל כך לא מה שאחרים יספרו עלי (והרי כל אחד יספר עלי משהו אחר). אז איך אפשר לקבוע דעה לפי דברים כאלה? לברר טכנית (ואפילו ישירות עם המדוייט) על העדפות וזה - סבבה. לברר על מקום לימודים, דרך חיים והשקפה (כי הרי מקום הלימודים לא באמת מעיד על כך) - סבבה. אבל צריך להשאיר יותר מקום להתרשמות אישית.

השיטה של השידוכים אכן הגיונית, כאשר זה נעשה במידה
כי בסופו של דבר, לא תחפש פחות מהטוב ביותר לקרוב משפחה שאתה אוהב ורוצה שיהיה לו טוב (גם בלי שום קשר לשיוך הדתי שלך)
הבעיה נעוצה, עד כמה שאני רואה את זה, ב-2 נקודות
1. כמעט ואין מילה למשודכים בעניין, למרות "קורות החיים" שמוציאים על המיועדים, עדיין יש את הדברים הקטנים שהופכים זוגיות להצלחה או כישלון, אף אחד לא רוצה לצאת מתוסכל בגלל שככה נקבע לו (במקרה הזה אני מדבר מנקודת מבט חילונית לחלוטין, כמובן)
2. מידת הכניסה לפרטיות של האנשים היא פשוט מזוויעה (אני מדבר כתושב בני-ברק לשעבר... זה מדהים כמה אנשים היו "חיים" בבתים של השכנים וכולם ידו הכול על כולם)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Tallyco חחחח, אחלה בדיחה.... ועכשיו ברצינות. אני לא חושבת ששידוך הוא דבר כל כך גרוע, אבל אני גם לא רואה את היתרונות הגדולים. כל מה שנאמר במאמר בזכות שידוך (בחינת הסביבה של האדם, חברים, משפחה וכו') נעשה ובאופן טבעי כאשר יש היכרות ארוכה. אני, לא אעלה על דעתי להתחתן עם אדם לפני שאכיר את חבריו ומשפחתו! יש במאמר דבר אחד שאיתו אני לא מסכימה- העלאת נושא הגירושין. העלייה באחוז הגירושין הוא לא בגלל שמכירים פחות טוב, אלא בגלל תרבות ה"עכשיו" - עכשיו לא טוב לי אז אני אשבור את הכלים. אין אורך רוח, אין סלחנות ומעל הכל - אין סבלנות. זה נכון לכל תחומי החיים ובמיוחד בזוגיות. ודוגמא הפוכה אני רואה אצל הסבים שלי. הם נשואים כבר 62 שנים והם זוג חילוני. הם הכירו לפני החתונה, גרו ביחד. אני בטוחה שגם להם היו משברים, אבל הם לא הרימו ידיים. אולי זה גם קשור לדור של ניצולי שואה - היה להם מאד חשוב לבנות משהו ולא לפרק. היום זה כבר לא ככה. אנשים בעיקר לא מוכנים להתפשר ובעיקר חושבים על עצמם. לא כזוג או משפחה, אלא כבודדים. העולם החילוני הוא היום הרבה יותר אינדיבידואלי. זה לא שייך לצורת ההיכרות או השידוך ולא לכמה זמן מכירים לפני. אני חושבת שבציבור הדתי המשפחה היא ערך הרבה יותר חשוב מאשר בציבור החילוני, ומוכנים להרבה מאד פשרות בחיים הזוגיים כדי שזה יצליח...... טוב, חפרתי מספיק

האמת את צודקת..אנשים מידי ממהרים היום..

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אסיף13 טוב שהבאת את המאמר הזה , באמת לא ידעתי מספיק על השידוכים . גם לדעתי אין רע בשיטה הזאות כי זה לא חובה . במידה ואתה נפגש עם מישהי שלא מוצאת חן בעינך אפשר להחליט שהיא לא מתאימה . נכון שזה יוצר יותר אי נוחות מאשר בחברה החילונית שלדחות מישהו זה לא עניין כזה גדול אבל עדיין האפשרות קיימת. חוץ מיזה אני חושב שאפשר ללמוד הרבה מהחברה הדתית על מוסד הנישואין . ומה שרציתי לשאול שאם במקרה , בחור דתי ובחורה דתית איכשהו יצא להם להפגש בין אם זה בגלל שהם שכנים או איכשהו נפגשים . והבחור התאהב בה ממבט ראשון חח , כמו בסרטים (איך שאומרים " אני מאוהב בביתו של הרב") אז יש להם סיכוי להוביל את זה לאינשהו , להכיר לבד ואולי להגיע לחתונה , או שאם זה לא שידוך זה לא הולך ? או שאם הם רוצים אולי להכיר אחד את השני הם צריכים להפגיש את ההורים אחד של השני ואולי יהיה שידוך ?

אסביר לך.
הפגישות מיועדות לדבר אחד בלבד, לבדוק אם נוצר קליק בין בני הזוג, כי כל שאר הפרטים הטכניים כבר הובררו ואם אין קליק אז אין המשך, וממילא גם אין בעיה לדחות.
אני דווקא חושב שבקטע הזה אין לחץ. הבעיה מתחילה שמתחילים להיות יותר פגישות מהרגיל ואין הכרעה אז מתחיל לחץ על הזוג...

כעקרון, כל הרעיון של שידוך זה לסנן את כל האהבות ממבט ראשון ואז לגלות שבמבטים הבחור פשוט נהדר, אבל במעשים.....

לפעמים למרות זאת כן יוצאים שידוכים כאלו, ויש כאלו שמכירים את בת זוגתם בדרך קצת פחות לגיטימית ואז עושים הצגה של שידוך. (אם כי הדור של היום יותר מחוצף\ יש יגידו יותר אמיץ\ יש יגידו יותר אמיתי, שלא אכפת לו שידעו שזה לא קרה בדרך שידוך).
ואם מעניין אותך לדעת, אפילו יש רב מאד ידוע ניצול שואה ששידך את עצמו לאשתו, אבל כמובן שזה מאד שונה, ואנחנו העמך לא דומים בשליטה על הרצונות ועל הרגשות שלהם.
צריך להבין שהסיטואציה הייתה מאד שונה, ולא שסתם הוא הסתובב ברחוב וחיפש אהבה. הוא עצמו איבד את כל משפחתו בשואה, אז הקמת משפחה מחדש זה בהחלט צעד הרבה יותר אמיץ.

ואני רוצה להוסיף קצת לתאוריה של שידוכים.
צריך להבין שפעם בחור לא היה הולך לפגוש בחורה מתי שבא לו, כי הרי להגיע נגיד מפולין לצכ'יה היה מסע של ממש ולכן היו חייבים לברר לפני על שתי הצדדים כהוגן.
וייתכן שזה עוד סיבה למה התפתחה שיטת השידוכין.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קוביבי השיטה של השידוכים אכן הגיונית, כאשר זה נעשה במידה כי בסופו של דבר, לא תחפש פחות מהטוב ביותר לקרוב משפחה שאתה אוהב ורוצה שיהיה לו טוב (גם בלי שום קשר לשיוך הדתי שלך) הבעיה נעוצה, עד כמה שאני רואה את זה, ב-2 נקודות 1. כמעט ואין מילה למשודכים בעניין, למרות "קורות החיים" שמוציאים על המיועדים, עדיין יש את הדברים הקטנים שהופכים זוגיות להצלחה או כישלון, אף אחד לא רוצה לצאת מתוסכל בגלל שככה נקבע לו (במקרה הזה אני מדבר מנקודת מבט חילונית לחלוטין, כמובן) 2. מידת הכניסה לפרטיות של האנשים היא פשוט מזוויעה (אני מדבר כתושב בני-ברק לשעבר... זה מדהים כמה אנשים היו "חיים" בבתים של השכנים וכולם ידו הכול על כולם)

1. זה נכון אך ורק בקהלים מאד מסויימים, יש גם קהלים שבכלל לא שואלים את הצדדים אם הם רוצים להתחתן, והפגישה בינהם היא פורמאלית בלבד, כי יש חובה לראות את האשה לפני שישא אותה.
אבל בעקרון לדעתי ברוב הקהלים, אצל כל הדתיים בטוח, ואצל החרדים ברוב הציבור לבחור ולבחורה יש מילה בנידון, עובדה, אם לא היה להם לא היו כל כך הרבה רווקים ורווקות מזדקנים.

2. אתה יודע מה מספרים על בני ברק..
איך סוגרים חלון בבני ברק ? דוחפים את האף החוצה וסוגרים מהר את החלון(ויזואלית הבדיחה הרבה יותר טובה).
אני גם שונא שאנשים נכנסים לקישקע של השני, אבל זה לא בהכרח רלוונטי לנושא הזה.
אם כי דווקא במקרה הזה, מקובל לדעת כמה שיותר על הצד השני.




לי דווקא יש בעיה אחרת עם כל השידוכים האלו, וזה השקרים שרצים על ימין ועל שמאל.
אין לי בעיה כשמשווקים את החתן או הכלה, מקובל, אבל שקרים לבנים והרי גורל זה כבר ממש אסון.

שאני הולך ברחוב ואני רואה זוג דתים או אפילו חרדיים יושבים על איזה ספספל או יושבים ליד הים וצוחקים קצת ומדברים ותמיד יש להם בקבוק מים חח .. אז אני יודע שהם בשידוך ?

לדעתי זו לא השיטה האידיאלית ויש לה את החסרונות (הרבים) שלה, אבל אם משתמשים בה במידה (שימוש מוגזם עלול להתיש וליאש), אפשר להפיק ממנה תועלת ולהתקדם איתה בדרך למטרה.
כמובן שזה לא אמור לפסול דרכים אחרות.
בכל מקרה, בסוף אין הרבה הבדל. בין אם פגשת את אשתך לעתיד במפגש מקרי (בעבודה, לימודים, ערב שירי משוררים) או באמצעות שידוך, בכל מקרה תצא איתה לכמה פגישות, במשך תקופה מסוימת ומתישהו תחליטו שהגיע הזמן להתחתן, על סמך ההיכרות שלכם במשך אותה תקופה. רק הסיפור לנכדים יהיה שונה.