13-03-2008, 05:56
|
|
|
|
חבר מתאריך: 21.08.03
הודעות: 4,642
|
|
|
היי =]
הממ, לגבי הצבא את צודקת אין הרבה מה לומר.
לגבי האישה שלי,
לא, אני לא מדברת על חתונה, ילדים, וכ'ו. אנחנו ביחד 9 חודשים בנטו, בברוטו שנה, ומעבר לשנה כבר 7 שנים מפלרטטות ומנסות להתקרב. כן, 7 שנים.
אבל כאני אומרת יחד, אני רואה את זה מנקודת המבט שלי, כששתינו לבד בחדר.
תראי אני הסביר את זה בצורה הכי פשוטה,
היא לא יכולה לשקר להורים שלה, והיא בארון עמוק, ואני לא יכולה לבוא לישון אצלה, וכשהיא באה אליי היא באה לכמה ימים, והיא לא יכולה נפשית לומר להורים שלה 'אני הולכת לאישה שלי', או משהו כזה, כי היא בארון, היא פשוט אומרת להם 'אולי אלך אחר כך' ונעלמת, מתקשרת מתישו להגיד שהיא בסדר ומתי תחזור, וזה מקשה עלייה. היא בחורה בת 22, שצריכה לשקר להורים שלה. זה לא הגיוני בכלל, והיא לא רוצה להיות ככה, היא רוצה להיות איתי מההתחלה ועד הסוף, לא חצי רגל בפנים חצי רגל בחוץ, אם היא איתי - היא איתי. ושתינו מבינות שזה לא קשר בריא ככה שמלא בשקרים למשפחה, פגישות רק אצלי, להתחבא... זה לא בשבילי גם, אני מחוץ לארון כבר 5 שנים, אני משתגעת בתוכו.
בסופו של יום אין לי הרבה מה לעשות לגבי זה, אני רק צריכה לתת לה קצת זמן להחליט אם זה איתי עד הסוף או בכלל לא איתי.
וזו רק הייתה דוגמא בכדי להסביר יותר טוב =]
אני חייבת לרוץ לבסיס, תודה שהתעניינת.
תות
_____________________________________
|