היי כולם זאת שוב אני...(ליז)
כבר המון זמן אני מרגישה רע... יש לי דוד(אח של אבא שלי) והוא, אפשר לומר, החבר הכי טוב שלי..למרות הפרש הגילאים..הוא בן 38 ואני בת 20.
והוא לא דוד רגיל, הוא משותק לכיסא גלגלים ומוגבל מבחינה פיסית, מבחינה שכלית הוא נורמלי לגמרי רק קשה לו להגות מילים רבות. הוא הדוד הכי מקסים שיש!! יש לו לב זהב!!!!
הוא גר עם סבתא וסבא שלי והם מטפלים בו וכמובן שאבא שלי עוזר להם.
אני מנסה להיות איתו כמה שיותר, להוציא אותו לטיול בטבע או סתם סיבוב בשכונה ולפעמים לאכול גלידה או משהו, בקיצור אני מנסה כמה שיותר להעסיק אותו כדי שלא ירגיש לבד, אבל הבעיה היא שאני לא יכולה להיות איתו 24 שעות ביממה כי גם לי יש חים, אני גם צריכה ללמוד,לעבוד או אפילו סתם לצאת עם חברים ואני מרגישה רע עם זה שבזמן האחרון אני מזניחה אותו..
נקרע לי הלב כשאני חושבת עליו, הוא לא היה בגן ילדים כמו כולם, לא למד בבית הספר ולא התגייס, הנכות הזאת הרסה לו את החים הוא פשוט לא יכול לעשות כמעט שום דבר לבד. הוא אומר שהוא לא מכיר חים אחרים כי הוא הפך לנכה רק יומיים לאחר שנולד ויש האומרים שעדיף שלא תדע ככה אתה גם לא יודע מה אתה מפסיד..למרות שאני עדיין חושבת שכן קשה לו.רק ה' יודע כמה לילות התפללתי שיקרה נס והוא יקום על הרגלים ויוכל לסדר לעצמו את החים ולחיות כמו כולם.
הדבר שהוא עושה כל הזמן זה לראות טלויזיה לפחות משהו כדי לא להשתעמם כל היום...
אני מנסה לחשוב על דרכים שיוכלו לעזור לו לא להשתעמם כי אני כפי שכתבתי למעלה לא יכולה להיות איתו כל הזמן למרות שאני משתדלת..
אולי יש לכם משהו שתוכלו לייעץ לי? כי אני מרגישה מן אבן ענקית על הלב:'(

תודה מראש.
שבת שלום ומבורכת
ליז

באמת בעיה, אז קודם כל, כל הכבוד על הרצון הטוב!

חשבתם אולי על למצוא מסגרת עם גישה לנכים? יכול להיות סדנא או עבודה שמתאימה למגבלויות ולכשרונות שלו. דיברת איתו על דברים שהוא היה רוצה לעשות? יש משהו שהוא מוכשר בו או אוהב אותו?

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

בהמשך לדברי יעל, אני גם שואל אם הבחור מוגבל רק פיסית ואולי גם בדיבור אבל שכלית ונפשית הכל תקין ונורמלי אצלו, הוא יכול לעבוד בהמון תחומים בין אם זה בחוץ ובין אם זה בבית דרך האינטרנט
לדוגמא ללמוד תכנות ולתכנת ולהיות פרי לנסר (עצמאי) שיפנו אליו עבודות או לעצב ולבנות אתרים
זה 2 רעיונות שישר עלו לי לראש

היינו שמחים אם היית מפרטת קצת יותר, האם הוא עבד בעבר / למד משהו?
או כמו שיעל שאלה יש משהו שהוא היה רוצה לעשות

כל הכבוד לך על הזמן שאת מבלה איתו ולמרות שאת נהנית וזה לא מחויבות רק עדיין יפה שאת מארחת לו חברה וכמו שאמרת את בת 24 בתחילת החיים האמיתיים וצריכה למצוא את דרכך בעולם ומן הסתם אין לך את כל הזמן להיות רק איתו ואולי לפעמים אין בכלל זמן בגלל לימודים או עבודה, אז קודם כל לדעתי אין לך מה להרגיש רע בייחוד אם ההרגשה היא רק שלך ולא שזה בא מצידו או מצד מישהו אחר וגם אם הוא מתלונן צריך להסביר לו שאת עסוקה בעוד עניינים
אז כמו שאמרתי קודם כל אין לך מה להרגיש רע ומעבר לזה למצוא עיסוק מתאים

שיהיה בהצלחה ותעדכני

שלכם,
The CHARM one

מנהל פורום "מה שבלב"

קודם כל תודה על העצות כמובן
דוד שלי נכה וכתבתי את זה בהודעה למעלה מאז שהיה בן יומיים. הוא מעולם לא למד בבית הספר ולא היה בגן ילדים. הוא לא יודע לקרוא וכשאני כותבת מוגבל מבחינה פיסית אני מתכוונת שהוא לא יכול לעשות כמעט שום דבר לבדו הידיים שלו רועדות וקשה לו לדבר, למעשה המשפחה שלי והדודים הם היחידים שמבינים את שפת הדיבור שלו כי התרגלנו אליו, אבל אנשים שלא מכירים אותו לא יבינו את הדיבור שלו.
כמובן שהוא לא עבד בעבר עקב המגבלויות שלו.
דוד שלי לא מתלונן כמובן כשאני לא נמצאת איתו כל הזמן, אלא להפך הוא מבין שיש לי חים משלי וזה קשה גם לי.
ועוד תיקון חסר חשיבות אני בת 20 לא 24

תודה שוב

יש מרכזים לנכים, שם יש תעסוקה כמו עבודה מותאמת לאנשים עם כל מיני נכויות <כיסא גלגלים ועוד..> , בד"כ התעסוקות האלה גם מביאות להם קצת כסף ונותנות להם לשנות קצת את היום עם מסגרת מסודרת וזמן עם עוד אנשים שחיים בדיוק כמוהם.


אם הוא עוד לא רשום לשום מקום כזה אז תעשו בירורים, זה מסדר את כל היום <התעסוקה הזאת היא כמו משרה מלאה>.

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

עבדתי כמעט שנתיים עם גבר חרש מינקות. הוא אחד האנשים הכי טהורים וטובים שפגשתי. למרות שיש חיכוכים בין אנשים שעובדים ביחד אהבתי אותו לאללה. בכל מקרה, הוא היה מסתובב עם מכשירי שמיעה וכאב לי הלב עליו למרות שהוא לא ריחם על עצמו. זה החיים שהוא הכיר.

אז נכון שהמצב שלו היה שונה לחלוטין כי למרות הקושי הוא חי חיים מלאים, התחתן והביא ילדים אבל אני מזדהה עם התחושה שלך. לראות מישהו קרוב לא שלם.

זה שאת שם והוא מרגיש שהוא חשוב לך זה המון.

האמת שתלוי איפה את גרה.. אם זה במרכז או בעיר גדולה אז יש תמיד הרבה מרכזית לנכים שעוזרים שם להעביר את הזמן תמיד יש שם כל מיני פעילויות והתנדבויות וכו..
אני מציעה לך לבדוק את העיינין באינטרנט תמיד אפשר למצוא שם משהו..
וחוץ מזה אם אין בעיה תקציבית הייתי לוקחת אותו ככה לאיזה טיול בארצנו הקטנה אבל זה תלוי במצב כלכלי..

בהצלחה בכל מקרה..

Bombing for peace is like fucking for virginity

Blog ------- D.A

תודה לכולכם על העצות והעידוד זה תורם לי הרבה
אני גרה בשדרות ויש פה מרכזים לאנשים בעלי נכויות פיסיות כגון "מפעל מוגן" שזה מפעל שבו מועסקים רק אנשים נכים.
לא פעם חשבתי לקחת את דוד שלי לשם אבל התלבטתי אם זה יגרום לו להרגיש טוב או שמא להפך יהיה לו יותר קשה כשהוא יראה שהעבודה לא פשוטה, כי בהתחלה אף אחד לא מסתדר,גם אם מדובר באנשים בריאים ככה זה בכל עבודה ,אבל בנאדם מוגבל לוקח את זה יותר קשה. גם חששתי קצת לגבי קושי הדיבור שלו שלא יבינו אותו שם..
בכל אופן אני חושבת שבאמת אקח אותו למפעל המוגן לפחות שיכיר אנשים חדשים ואולי החששות שלי לשווא והכל באמת יסתדר על הצד הטוב ביותר..

תודה רבה לכם!!!!
ושתהיה לכם שבת שלום ומבורכת!
ליז

מצויין! במקומות האלה יש גם אנשים עם המוגבליות שציינת, שיהיה בהצלחה!

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

תחשבי איזה סיפוק הוא יקבל מזה שהוא עובד ומצליח -כי הוא יצליח! הרי ילוו אותו שמה, יעזרו לו ויתמכו בו. והכי חשוב יש לו אותך.

דבר שני, למה שלא ילמד לקרוא?! יש מורים פרטיים שישמחו לעשות את זה.. חבל לנתק אותו מכל עולם הקריאה והכתיבה.. אולי מה שהוא לא יכול להעביר חלק בעל פה, יעבור דרך הכתיבה? זה עולם נפלא שלא רק יגרום לו הנאה >כמובן, אם זה ימצא חן בעיניו< אלא גם יוכל לעזור לו להתבטא.

ורק שתדעי שבביה"ס למד עד שנה שעברה ילד עם 100 אחוז נכות.. אני לא זוכרת ממש ויודעת בדיוק מה היה לו, אבל רק שתביני, הוא היה על כיסא גלגלים, לא ממש יכל לדבר או להזיז בחופשיות איברים.. הרופאים היו סבורים בכלל שהוא לא יחיה יותר משנה, והוא הגיע לגיל מצוות. רק בזכות אמא שלו והמשפחה שלו, שהתעקשו שהוא ילמד עד כמה שאפשר כילד נורמאלי, הוא היה בגן ילדים רגיל ביישוב שלו, הוא למד בביה"ס ~כמעט~ כמו כולם (למה כמעט? כי בכל זאת היו לו טיפולים שהוא היה צריך לעבור במשך היום). אמנם המועצה שאני גרה בה היא מאוד תומכת, מקבלת ומבינה, אבל אני מאמינה שגם באזור שלך יהיה אפשר למצוא אנשים עם נכונות >ותמיד יש ארגונים מסייעים<

זה לא סיפור דביק מהאי מייל, זה באמת סיפור אמיתי שהתרחש. הוא התרחש בזכות כח הרצון של המשפחה, והסביבה..
אם הילד הזה הצליח, אני לא רואה סיבה למה דוד שלך, שטפו טפו המצב שלו הרבה יותר קל וטוב משל הילד.. לא יעבוד ויקרא ויכתוב ויפיק דברים טובים מעשייה. יש ארגונים תומכים שישמחו לעזור במידה וקשה. הכל תלוי בכח הרצון

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."