כקצין שעסק בהדרכה ופעילות מבצעית תהיתי מה יקרה אם אפשל? האם עליי לקחת אחריות ולפרוש או לקחת אחריות ולהמשיך ולדחוף לתיקון. מעניין הוא שישנם מקרים שונים בהם אנשים בעמדות מפתח שונות החליטו להמשיך. כגון מספר טייסים בכירים וכן מג"דים ומח"טים שבתהליך קבלת ההחלטות יכלו אולי להשיג הצלחות גדולות יותר.
מספר נקודות חשובות:
הפן האישי של התמודדות עם אדו ואפשרות של ביקורת מצד ממונים ומקבילים.
התמודדות עם אמון מצד הפקודים. לדוגמא. מפקד אח"י חנית. האם ניתן לנהל ספינה אחרי ארועי 2006? האם הדבר יכול להשליך על תפקודו כמפקד על יחידה אחרת?

שני פקטורים עיקריים לנושא:
1.אמון המסגרת
2. יכולת התפקוד האישית לאור הכישלון המבצעי.
אם האמון קיים, ובוצע תחקיר מקיף כולל ירידה לפרטים הכי קטנים, ונעשות ההבחנות חריפות ככל שיהיו והמסגרת שלך תקבל אותם ותמשיך ותראה בך מוביל ומתווה דרך מחד
ואם אתה תהיה מסוגל להתעלות מעל לתחושת האשמה המתלווה לכל טעות, בעיקר כזאת שעולה בחיי אדם מאידך, אזי יש הגיון בהישארות לתיקון המצב הקיים.
כמובן שייעדי התקופה חייבים להיות ברורים וידועים.
בברכה

מסכים עם כל מילה.
אם אתה מאמין שאתה יכול להביא יותר תועלת בתיקון המצב ממישהו חדש, ואם המסגרת מאמינה בך, אתה צריך להמשיך. עם כל הכאב והשחיקה המתלווים להחלטה.
אני רק הייתי שם את החלק של להיות שלם עם עצמך לפני החלק של אמון המסגרת.
במקרים הבודדים שאני ראיתי, בד"כ האדם נשבר לפני שהמערכת מתייאשת ממנו.

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...