27-04-2005, 18:02
|
|
|
|
חבר מתאריך: 20.01.04
הודעות: 57
|
|
|
תודה לך
תגובה בשם מחברת האשכול האנונימי :
בקשר לזה שהתבגרתי והשתנתי, אני לא חושבת..אולי אני טועה, אבל לא נראה לי שזו הסיבה שאני לא נהנת מדברים שהייתי נהנת מהם...אני פשוט עושה מה שהייתי עושה, אבל אני מרגישה ריקנות תמידית..לא יודעת איך להסביר את זה אפילו. ריקנות כזו, שלא משנה מה אני עושה, איפה או עם מי היא תמיד שם..
אני מסכימה אתך שלהיות לבד נותן לי אפשרות לחשוב ולהבין את עצמי, אבל גם פעם הייתי עם עצמי וחשבתי, אבל עכשיו אני רוצה רק להיות לבד..יוצאת כמעט כל יום סתם להסתובב בעיר, ובכלל אין לי חשק להיות עם החברים שלי...וזה לא שהתרחקתי מהם..
לגבי החברה שלי, לא ניסיתי לדבר איתה, וזה גם לא שהתרחקתי ממנה. אבל יש דברים שהיא יודעת שמפריעים לי ולכן משקרת לי, שאני לא אדע שהיא עושה את אותם דברים...לא עדיף שהיא פשוט תבוא ותדבר איתי? ת'אמת אם לחשוב על זה אני כן דברתי איתה על זה, מזמן..אני ממש לא רוצה לאבד אותה ואני מנסה לעשות הכול כדי שזה לא יקרה! שלרוב זה פשוט לעצום עיניים, כאילו לא קרה כלום ולהמשיך...
ואני לא יכולה שלא לכעוס על עצמי..על הרבה סיבות ובמיוחד כאן. כי אני מרגישה אשמה בריחוק הקטנטן שנוצר ביני לבין חברה שלי, אני כועסת על עצמי כי אני שמה לב לכל דבר קטן, גם אם אני לא אומרת לה את זה ואני כועסת על זה בתוכי... |
ראשי
צ'אט
) ולכן שווה להילחם בשביל משהו טוב .
מנהל פורום 
מצב כלאיים
