בשפות רבות יש צורת 'נימוס' לפנייה לאדם שאינו קרוב לדובר:
1. ספרדית: tu (רגיל) מול usted (נימוס)
2. גרמנית: du (רגיל) מול Sie (נימוס)
3. צרפתית: toi (רגיל) מול vous (נימוס)

הגדילו לעשות היפנים שמשנים הטייות ופעלים בהתאם להבדלי המעמד בין הדובר לבין האדם אליו פונים (ואפילו זה תלוי במי עוד נמצא בחדר והבדל המעמדות בין הדובר לבינו). יש צורת שיחה מנומסת ויש צורת שיחה 'מנומסת מאוד' ולכל אחת מהן כללים שונים לשימוש. (ובתור gaijin - זר - לא מצפים ממך לדעת לא את זו ולא את זו... )

האם זה קיים בעוד שפות? באיזה אופן?

דבר ראשון, תיקון:
בצפרתית tu (ולא toi) היא הצורה הרגילה. toi זאת צורת המושא (ז"א אותך).

דבר שני, משהו מעניין:
באיטלקית הצורה הרגילה היא tu (את\אתה) והצורה הנימוסית היא Lei (היא!). מה שמעניין הוא שקראתי איפשהו שפעם (בעבר הלא רחוק) האיטלקים, כמו הצרפתים ועוד כמה עמים השתמשו בצורת הרבים של "אתה" (ז"א voi באיטלקית) בשביל הצורה הנימוסית, אבל בגלל הגרמנים והשפעת השפה הגרמנית הם עכשיו משתמשים ב"היא" (lei), בדיוק כמו בגרמנית (Sie זה בעצם "היא", רק שאת הצורה הנימוסית בגוף שני כותבים עם אות גדולה, בעוד ש"היא" זה פשוט sie). משהו שלדעתי די מעניין.

ברוסית (והשפות הסלאביות האחרות) הצורה הנימוסית ל"אתה" היא בדיוק כמו בצרפתית, ז"א צורת הרבים של הגוף השני - ti (רגיל), vi (נימוס).

באנגלית, אגב, גם קיימת צורת יחיד לגוף השני, thou (בצורת המושא - thee, וצורת השיוך - thy/thine), והיא אפילו כוללת נטיית פעלים משלה, אבל היא נפלה משימוש באנגלית המודרנית, אבל עדין קיימת בהרבה ספרות יותר ישנה, כמו למשל זאת של שייקספיר.

ולבסוף, לגבי שאלתך בקשר ליפנית, שמעתי שגם הקוריאנית כוללת מערכת נימוס מעוד מורכבת ומסובכת בדומה ליפנית, אבל שתי השפות קשורות (למרות שרמת הקשר היא עניין של דיון רב בקרב הבלשנים).

סרטוני הנהיגה שלי

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.fresh.co.il/scripts/birthday.php?date=29/04/1987]

תודה על התגובה, דבר ראשון! על איטלקית לא ידעתי וצרפתית אני לא מדבר (שנה בחט'ב לא ממש נחשב, מה שמרוב השיעורים הברזתי גם ככה...).

אני יודע שיפנים וקוריאנים לומדים זה את שפתו של זה בצורה מאוד מהירה כי הן די דומות מבחינה מבנית, למרות שעד כמה שאני יודע יפנית היא משפחת שפות שעומדת בפני עצמה (אם מישהו יודע משהו אחר או יותר פרטים - do share!!!). יתכן שנושא הנימוס המפותח מגיע מנורמות חברתיות בלבד? יהיה מעניין להשוות את זה לשפות אחרות באיזור - קנטונזית ומנדרין הן הראשונות שעולות לי לראש, אבל מה עם השפות המדוברות בתאילנד וויאטנאם?

על לא דבר, זה דבר שמאוד מעניין אותי גם.

בקשר לשאלות שלך, אז הינה מה שאני יודע:

1. בקשר ליפנית כקבוצה בפני עצמה, כמו שהזכרתי קודם, זה נושא ראוי לדיון בקרב קהילת הלינגוויסטים. חלקם טוענים שיפנית היא קבוצה נפרדת, אבל חלקם מאמינים בתאוריה הדי מעניינת אבל די מקובלת בקרב הרבה בלשנים כיום שהיפנית והקוריאנית הן באותה הקבוצה עם הטורקית והמונגולית - הקבוצה האלטאית. הכללת היפנית והקוריאנית בקבוצה הזאת היא עדין לא מקובלת באופן מוחלט, אבל הרבה מחקר נעשה היום.

2. בקשר לקנטונזית המנדרינית, התאילנדית וכו' - חשוב להבין שכל השפות האלה הן קשורות אחת לשניה, אבל *אינן* קשורות בשום אופן ליפנית ו\או הקוריאנית (למרות שיש השפעות בגלל ההיסטוריה והגיאוגרפיה, במיוחד במערכת הכתיבה במקרה של היפנית). בשפות הסיניות כמו הקנטונזית והמנדרינית, קיימות צורות נימוס, אבל אפילו לא קרוב ליפנית. דבר ראשון, אין נטיות בשפות הסיניות. יש מספר "חוקים" אשר יכולים לעשות משפט יותר "מנומס", לעיתים קרובות ע"י הוספת מילה (ז"א מילת דיקדוק ללא פירוש) בסוף המשפט. גם כן, כמו בשפות המערביות, הגוף השני הוא בעל צורה נימוסית וצורה רגילה. לדוגמא:
קנטונזית:
lei = אתה\את (רגיל)
nei = אתה\את (מנומס)
מנדרינית:
ni = אתה\את (רגיל)
nin = אתה\את (מנומס)

במקרה של המנדרינית זה די פשוט. במקרה של הקנטונזית זה קצת יותר מסובך, הרבה מילים שהיסטורית מתחילים ב-N היום מתחילים ב-L בהגייה המודרנית, וגם ההיפך לעיתים קרובות, ולכן העניין פה הוא לפעמים יותר מסובך מסתם נימוסיות - זה גם קורה בגלל פישוט של ההגייה ע"י האנשים, במיוחד הנוער, במקומות כמו הונג קונג. הקנטונזית היא שפה מדוברת דבר ראשון, וגם כן לא כוללת מערכת תקנים כמו המנדרינית (למרות שעכשיו יש מאמצים לעשות אותה יותר "סטנדרטית"). כתוצאה מכך, האנשים מדברים לעיתים קרובות בדרך מאוד שונה ממה שלדוגמא תלמד אם אי פעם תרצה ללמוד אותה. מה שעוד יותר מבלבל זה שבמערכת הכתיבה הלטינית לקנטונזית (מיועדת בעיקר לזרים אשר לומדים את השפה) כותבים את האותיות N וL בצורה ה"תקנית", למרות שההגיה היא שונה. במנדרינית, לעומת זאת, המצב די פשוט במובן הזה.

בקשר לתאילנדית, וויטנאמית וכו' אני לא יודע כי עד עכשיו לא התעניינתי בהן באופן מעמיק. אני בעיקר מתעניין בשפות הסיניות. אבל יש כמה דברים מעניינים גם בשפות האלה. למשל, בתאילנדית כאשר אתה אומר למישהו "שלום", אתה צריך להוסיף מילה בסוף אשר תלויה במין שלך אם אתה רוצה להשמע יותר מנומס, ז"א:
גברים יאמרו sawat-dii kap
ונשים יאמרו sawat-dii ka

סרטוני הנהיגה שלי

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.fresh.co.il/scripts/birthday.php?date=29/04/1987]

בפרסית:
to (רגיל) מול shoma (נימוס)

https://www.youtube.com/watch?v=0HRGczvZINQ&noembed

נכון, ואם אני לא טועה, shoma זה גם גוף שני ברבים, מה שעושה את המודל בפרסית כמו בצרפתית וכמה שפות אחרות.

סרטוני הנהיגה שלי

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.fresh.co.il/scripts/birthday.php?date=29/04/1987]

אתה לא טועה

https://www.youtube.com/watch?v=0HRGczvZINQ&noembed

אני די בטוח שבהונגרית, כאשר פונים לאדם יותר מבוגר משתמשים בצורת רבים.
לדוג': מה שלומכם וכו'

בערבית:
מרחבא - שלום רגיל.
מרחבתיין - זה שלום רק הרבה יותר מכובד ורשמי.

אנשים שכחו את שפת הקודש

דיבור בגוף שלישי אל מישהו, במקום בגוף שני, מראה על נתינת כבוד
לדוגמא: "התקשרתי אתמול אל כבודו, אך הוא לא ענה, היורשה לי לשאול מדוע?"

תוספים לפורום
קורס לטינית בלעדי לפרש, בפורום שפות ובלשנות.

כמו שכשהמורות שואלות:
מותר לי לשאול את כבודו מדוע הוא איחר לשעה השנייה?
איזה תירוץ אדוני ייתן עכשיו?