 |
26-02-2008, 19:04
|
|
|
|
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,097
|
|
|
כרם היה לידידי
אני עדיין בשלב האובססיבי, אבל צ'מעו סיפור. אתמול, יום שני, הייתי צריך לעלות לירושלים בעניני עבודה. החלטתי לצאת חצי שעה קודם, ובדרך לחפש זוית טובה יותר לצלם את עמדת בן שמן, זו שרואים היטב מכביש 1. מפה לשם המכונית גררה אותי (נשבע לכם) לתוך כפר הנוער עצמו, ושם, בכביש פנימי היא לקחה אותי לפינה הדרום מזרחית - ואז גיליתי שלושה דברים מדהימים:
1. יש שם ישוב עצמאי, שאינו קשור לכפר הנוער, ושמו כרם בן שמן (לשעבר: בן שמן-שיכון), והוא סיפור אמיתי.
2. זה גן העדן של חולי הביצורים מתקופת המאורעות. לשם הם מגיעים לאחר פטירתם.
3. אני בלי מצלמה.
ועכשיו בכל הרצינות - לא ישנתי טוב בלילה. ובכן, היום סיימתי מהר את כל המטלות שהיו לי, ולקראת שקיעה חזרתי לשם.
אז ככה: את אדמות בן שמן קנתה ההסתדרות הציונית (או איך שקראו לה אז) כבר בשנים הראשונות של המאה ה-20. ב-1904 דרש נעמן בלקינד שיעמידו חלק מהאדמות לרשותו, להקמת בית יתומים לניצולי קישינב (על ההריגה. שיר נהדר של ביאליק. והשוחט שחט..). לימים זה הפך להיות חוה נסיונית, וחצר פועלים, ואחר כך חצר פועלות, ובסוף כפר נוער. גם שימון הנשיא למד שם.
לא מזמן החצר שופצה ע"י קרן סקטא-רש"י, ונראית נפלא. (אחרי התמונות יש המון המשך, עם הפתעות)
 
זמן קצר אחרי שבלקינד הקים את החצר ליתומי קישינב, פנה להסתדרות הציונית גם בוריס שץ, מייסד בצלאל, וביקש גם הוא קצת קרקע. הוא התכוון להקים שם כפר לתימנים שיעבדו את האדמה ויעסקו בצורפות. גם הוא קיבל, ובנה מבנה ציבור, שבקומתו התחתונה היה בית כנסת, ובעליונה סדנא לצורפות. וזה מה שנשאר ממנו:
ולידו בנה האדון שץ גם חמישה בתים למגורי התימנים:
חמשת הבתים הללו עדיין על עמדם, אך רק זה שבתמונה לא עבר שיפוץ מסיבי. יש שם עוד אחד ששופץ הרבה, אך חזיתו נותרה בסדר, והשאר שופצו מבלי היכר. הם די דומים לבתים בחצר מרחביה, שנבנו ב-1910.
בכל אופן, אחרי 3 שנים הגיע מנהל חשבונות חדש לבצלאל שעשה תכנית הבראה, ושלח את התימנים לכל הרוחות. הבתים נותרו נטושים.
אחרי זה פרצה המלחמה של גילש, ואני אדלג עליה, ואנחנו מגיעים ל-1920. כמה חברה, שעבדו אז בחוות ההכשרה, התלבשו על הבתים הנטושים של התימנים, והקימו מושב שיתופי. לטענתם - הראשון בארץ, אח בכור לנהלל.
הם גרו במושב הקטנטן שלהם, 12 משפחות (שתיים בכל בית, לרבות ביהכ"נ), גידלו פרות ועשו חיל. ב-1921 הם בנו חומת בטון סביב המושבון שלהם, וב-1936 הם גם הוסיפו עמדות לחומה. נפלאות.
ליד ביהכ"נ יש עמדה דו קומתית - למטה למגינים, ולמעלה לתצפית בלבד. לשמחתי - תריסי הברזל של החלונות עדיין שם, ובמצב טוב. ראו:
   
ועוד עמדה לכיוון דרום מערב
ועמדה בכניסה למושב
ועמדה לאורך החומה הצפונית (הפונות לשדות, שמעבר להם יש את כביש 1):
וגולת הכותרת, העמדה המוכרת לנו בפינה הצפון מערבית של המושב, שהיא בכלל לא עמדה של בן שמן, אלא של המושב.
המושב ננטש ב-48, למעט 2 משפחות. את הפרות שלהם אכלו הנצורים בכפר הנוער. השטח חזר לחיק המדינה היהודית לאחר מבצע דני, הבתים היו הרוסים מאד, ותושבי הכפר לא חזרו אליהם. הבתים הועמדו למכירה, אך הקרקע החקלאית הוקצתה למושבים החדשים שהוקמו בסביבה. בערך ב-1950 הוקם שם ישוב קהילתי (הראשון בארץ? בכל אופן, זה נקרא מושב אך ללא משבצת חקלאית) בשם "בן שמן-שיכון". לפני כמה שנים הם החליפו אותו לכרם בן שמן. ישוב פצפון ומתוק, עם בתים מ-1908, חורבה קדושה והמון ביצורים סביבם. באמצע הארץ.
ובחזרה לעמדה הצפון מערבית - הנה היא, במלוא הדרה:
    
וזהו. אנא דווחו לי על מיקומיהן של עוד עמדות מ-1936 עד 1939. נכנסתי לבולמוס. ביום חמישי אסע לאזור מזרח נתניה - מה לצלם עבורכם? |
|
ראשי
צ'אט
) במבנה הזה: 
מצב כלאיים
