26-02-2008, 20:10
|
|
|
חבר מתאריך: 29.04.07
הודעות: 1,015
|
|
איך אתה יכול לשפוט מהסרט אם הלהב משובח או לא?
ראיתי את הסרטונים הללו בעבר, באתר אחר. עם אוצר המילים הכמעט לא קיים שלי ביפנית הצלחתי להבין שדווקא מדובר בלהב רציני והניסוי לווה ע"י היצרן (היפני המבוגר עם השפם). הסרטון הראשון ממש "מסריח" מהתלהמות לאומנית יפנית, כיצד החרב היפנית המהוללת חתכה את הקליע המערבי. בסרטון השני הטון כבר הרבה יותר שפוף ומדוכא.
קשה מאד להגיע באיכות הדלוחה של סרטוני יוטיוב ליכולת להבחין במרקם הפלדה בחרב היפנית הממוצעת, שגם ככה קשה מאד לראותו. אני מניח שהתכוונת לקו החיסום (HAMON) שבד"כ נראה על שפת החורפה. הקו הזה שדוגמתו משתנה הוא תוצר של טיפול תרמי דיפרנציאלי וצריבת חומצה, ללא קשר ישיר למבנה הלהב. ניתן לבצע קו כזה גם על להב מפלדת קפיץ או פלדת כלים. לקו הנראה יש משמעות בעיקר אסטתית וכל יצרן חרבות יפני סיגל לעצמו קו מסוגנן משלו, עניין של אופנה.
נכון, כל סכין מפלדה איכותית מחוסמת כראוי ובעל גיאומטריית השחזה טובה יחתוך קליע.
במאמר מוסגר הייתי מנסה לנער קצת את המיסטיפיקציה של הלהבים היפניים. נכון, הם באמת טובים ותהליך העשייה שלהם מאד מעניין מבחינה טכנולוגית, כי הוא בעצם פותר בעיות מטלורגיות שלא קיימות בעידן של אחרי המהפכה התעשייתית. אבל, לא רק היפנים פיתחו תהליכים טכניים של מטלורגיה מדהימה - גם הסינים, ההודים, הפרסים והוויקינגים, בתקופות מתקופות שונות. באירופה של הרנסאנס גם היו להבים מצויינים. לא כל להב יפני שיצא תחת ידי הנפח היה בהכרח טוב - היו כמובן כשלים לרוב, כמו בכל תהליך שאינו נמדד באמצעים אמפיריים. מאחר והחרב היפנית ותהליך הכנתה זכו למעמד מיוחד בתרבות היפנית, הרי שכחלק מאימוץ המסורות החיות (מושג לא ממש מדוייק) של המזרח ע"י המערב בתקופה הפוסט-מודרניסטית שבה מבחינת מרבית בני האדם חרבות הן חפץ רומנטי של העבר, החרב היפנית הגיעה למקום של כבוד בגלל חוסר באמצעי השוואה וספיחה חלקית ולא תמיד מובנת של מסורות יפניות.
|