שבע שנים התאפקו ממשלות ישראל מכניסה לעזה, על אף ירי הקסאמים הבלתי פוסק משם אל מערב הנגב, בעיקר על שדרות, על אף שהיו הרוגים, למרות ששום דבר אחר לא עזר, גם לא ההתנתקות.

שבע שנים התאפקו-האם כעת מישהו שם למעלה, אולי ראש הממשלה ה"כושל" המגובה בשר הבטחון הלא כל כך ברור-החליטו בכל זאת לעשות מעשה?

פעולה רחבה בעזה תהיה קטסטרופה גדולה הרבה יותר ממה שהיתה ומה שיכולה היתה להיות הכניסה האחרונה ללבנון, כשפוטנציאל ההסתבכות במקרה של עזה הוא רב גוני עד מאד.

אם בלבנון נלחמנו מול כמה מאות אנשי חיזבאללה, בעזה יש כמה עשרות אלפי אנשי חמאס חמושים, אלה מסתתרים באזור צפוף ביותר של למעלה ממליון "אזרחים", כשכל העסק הזה מבעבע הלוך חזור אל ומהמדינה שיש לנו איתה מצב של שלום עדין-מצרים.

כיבוש מלא של עזה יהיה כרוך באלפי הרוגים פלסטינים ומאות חיילים הרוגים בצד שלנו, סיכוי לא מבוטל להתערבות של מצרים בלחימה באופן שקשה לצפות כיצד יתפתח, וכמו כן סיכוי לא מבוטל של התלקחות בחזית הצפונית,

שהרי יש לזכור תמיד, שכל מה שקורה לנו הוא תוצאה של מי שבאמת מושך בכל החוטים כאן באזורנו - סוריה, ובעיקר איראן-אלו רק מחכות ליום שניכנס לעזה ונסיט לשם את מאמצינו ואת זרקורי העולם, כשהן יכולות להמשיך בפעילויותיהן הנלוזות

אם אין תכנון לפעול כנגד סוריה או איראן בעתיד הקרוב-הרי שדומה כי פתרונו של השר שטרית הוא הפתרון הטוב ביותר כרגע-מחיקת שכונות בעזה.

ואם יש תכנון כזה-כדאי שכולנו, כולל תושבי שדרות, יתאזרו בסבלנות

לא צריך להכנס.
צריך להרעיש הרעשה כבדה את כל הרצועה מבחוץ.
ויפה שעה אחת קודם.

מבקש צבא מוגבל, שאינו יכול להשיג המטרה, ופועל בסביבתה,
צבא כזה הינו איום על המדינה, ובו צריך לטפל תחילה.

על הרעשה עונים בהרעשה
על התשה עונים בהתשה
לאט לאט לגרוס כל דבר בשטח
לא צריך לסכן סתם חיילים
לא שווה

נפתח כבר אשכול בנושא. נא לדון בו.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -