הם עלו לישראל בשנתיים האחרונות, וכמעט שלא מבינים מלה בעברית. בבסיס צבאי בצפון הם מתאמנים על תפעול נשק ומכשיר קשר - אבל גם לומדים מהי ציונות ואיך להתגבר על קשיי השפה. המטרה: לשלב אותם בחברה הישראלית. שלוש דקות, זוז
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P040208/b.0.0402.2.1.9.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

סא"ל איתי
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

חיילים מפלוגת דרור, שהתגייסו רק לפני כחודש וחצי לצה"ל, ישבו בכיתה קטנה בבסיס צפוני על כיסאות שסודרו בצורת ח'. ברקע התנגנה "שירת הסטיקר" של להקת "הדג-נחש", ומולם עמדה המש"קית מאיה, שסיפרה להם שאת השיר חיבר דוד גרוסמן. לחיילים - כולם עולים חדשים, רובם יוצאי מדינות חבר העמים - שמו של הסופר המפורסם אינו אומר דבר. גם להקת ההיפ-הופ הישראלית "הדג-נחש" אינה מוכרת להם. "שלוש דקות וכל אחד מכין לי סטיקר בעברית עם המנטרה שלו, עם הסלוגן שלו בחיים", פוקדת מאיה על חייליה ומחלקת להם דפי נייר וטושים צבעוניים, "תכינו לי את הסטיקר הכי יפה שהכנתם בחיים. קדימה, שלוש דקות, זוזו". אחד החיילים מכוון שעון ולוקח זמנים.

חייל, שלא הבין מהו סטיקר, מקבל המחשה מהרב טוראית הצעירה: "רואים את זה הרבה על מכוניות", היא מסבירה, "אתם יודעים מי היה רבין, נכון? אז אחרי רצח רבין, היו הרבה סטיקרים עם הכתובת 'שלום, חבר' ו'חבר, אתה חסר'. יש עוד סטיקרים כמו 'אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבמילואים'". החיילים, שהעברית עוד רחוקה מלהיות שגורה בפיהם, מנסים לחלק קשב בין השיר הקצבי של "הדג-נחש" המתנגן ברקע לבין חיבור יצירתי של סטיקר קליט. כשהזמן תם, כל אחד נדרש להניח את כלי הכתיבה ולהציג בפני הכיתה את הסטיקר שחיבר. אחד החיילים כתב "זהירות, תינוק באוטו", ואחר כתב בנימה משועשעת ובצירוף איור חובבני ומצחיק: "זהירות, נשים נוהגות".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P040208/b.0.0402.2.2.9.jpg]

באותו זמן, חיילים נוספים מהפלוגה לומדים עברית בכיתה אחרת באמצעות פרסומות מכלי התקשורת. המש"קית, רב"ט נוהר, שואלת איזה נזק גורם העישון, וכל חייל נדרש לספר אודות הנזקים בעברית. נוהר מספרת להם שמחקרים גילו שגברים שמעשנים חשופים יותר לדיכאון, ומיד מוסיפה גם את המלה דיפרסיה. "המגמה היא לומר מלים בעברית לצד מלים אוניברסאליות המוכרות לכולם", מסבירה סגן הדס בן-גיגי, אחת ממפקדות הקורס במגמת העולים בבסיס. בינתיים, השיעור רץ והמדריכה עוברת לדבר על הסכנה שטמונה באכילת מאכלים עתירי סוכר. "מי שאוכל אוכל עם הרבה סוכר משמין", מסביר אחד החיילים בעברית את המשמעות של אכילה לא בריאה.

משמעת ברזל

חיילי פלוגת דרור בבסיס של חיל החינוך "אלון" שליד הכפר מרר בגליל, כמו חבריהם לפלוגת ניר, עלו לארץ במהלך השנתיים האחרונות. העברית שבפיהם חלקית או לא קיימת כלל, והתוכנית שבה הם משתתפים בצה"ל נועדה להקנות להם אוצר מילים סביר בעברית, כך שיוכלו לנהל שיחה ברמה בסיסית.

אורכו של מסלול הלימודים שלושה חודשים: בחודש הראשון הם עוברים בבסיס זה טירונות כלל צה"לית, הכוללת אימונים פיזיים ומכשירה אותם לעמוד בזמנים ולתפעל נשק ומכשיר קשר. לאחריה, הם משתתפים בסדנאות אינטנסיביות ללימודי עברית וציונות. סגן בן-גיגי משוכנעת שמעבר ללימודי העברית והציונות, המסגרת הזאת מהווה לא פחות מבית ספר לישראליות. "פעם יצא לי לראות באקראי את אחד החיילים שלי, שסיים לא מכבר את הקורס, מדבר עם חבר בטרמפיאדה. כל השיחה היתה עם סלנג ישראלי וסלנג צבאי", סיפרה.

הקורס עצמו נערך תחת "משמעת ברזל" כהגדרת הקצינה, עם לוחות זמנים נוקשים וקבועים: השכמה בשעה חמש וחצי בבוקר, התעמלות, ארוחת בוקר, מסדר, שיחה עם מפקדת הפלוגה, ולאחר מכן שבע שעות רצופות של לימודי עברית, עם הפסקות של דקות ספורות בין שיעור לשיעור. השעה האחרונה מוקדשת לעבודה עצמית ותגבורים מצד סגל ההדרכה לחיילים מתקשים. בין לימודי ניבים, חיבור משפטים בעברית, הרחבת אוצר המלים וחיזוק הביטחון העצמי של החיילים לאמץ את השפה הזרה להם, צוות המדריכים מעביר להם סדנאות בציונות, תולדות עם ישראל ובכלל זה אנטישמיות, שואה ומלחמות ישראל.

על לוח המודעות ליד משרדי הסגל בבסיס, תלויים ממצאי תחקיר פנימי שנעשה במקום לפני חודשים ספורים. התחקיר עוסק באירוע חריג, שבמסגרתו שני חיילים יצאו את שערי הבסיס אחרי כיבוי האורות, הצטיידו במשקה אלכוהולי והודו מאוחר יותר בפני המפקדים כי גם לגמו ממנו מעט. אחד מאותם חיילים הסתבך כבר לפני כן במה שבצה"ל מכנים "מחווה אנטישמית", לאחר שנתפס מצדיע במועל יד. במקרה אחר, רוססו על אחד הקירות בבסיס כתובות גרפיטי בעלות אופי דומה. בבסיס מספרים כי שני החיילים "קיבלו עונש חינוכי".

"אחד החיילים הוא נכד של ניצולת שואה. זה העכיר מאוד את האווירה. לא קל לקבל מקרים כאלה דווקא במקום כזה, שבו אנחנו מנסים להנחיל לחיילים האלה ערכים של ציונות", מספר אחד מאנשי הסגל בבסיס וממהר להבהיר שמדובר "במקרים בודדים והם לא מלמדים על תופעה".

יום ההולדת של אמא

מפקד הבסיס, סא"ל איתי, שירת בעבר כטייס קרב בטייסות "פנטום" ו"אף-16". לפני כחצי שנה מונה להיות מפקד בסיס "אלון", והוא מתגאה בתוצרי המקום: "מדי שנה אנחנו מספקים לצה"ל הרבה מאוד חיילים שלפני כן לא דיברו עברית או שדיברו עברית קלוקלת. עכשיו הם מדברים עברית. כשהם מגיעים לכאן, אני מקיים עם כל החיילים שיחת פתיחה, ורבים מהם אינם מבינים אותי", הוא מספר ומוסיף כי "בשיחת הסיום - הם מבינים כמעט כל מלה".

סגל הפיקוד של הבסיס מתגאה במיוחד בשלושה חיילים, שאת צעדיהם הראשונים בצה"ל עשו בסדנאות ללימודי העברית. כיום נמנים השלושה על רשימת הלוחמים שנלחמו במלחמה האחרונה בלבנון וקיבלו אחריה צל"ש או עיטור. "זה לא קל", מודה מפקד הבסיס, "בנוסף לקשיי השפה של החיילים מתווספים קשיים נוספים במעטפת הרחבה יותר, כמו קשיי הקליטה, יש לפעמים פערים במשמעת, קושי מצד החיילים לקבל מרות ממפקדות, הקשיים שקיימים בבית והרגישות של העולים מרוסיה, למשל, לימי הולדת של אמם. יש רגישות רבה למועד כזה, ואיש סגל שלא מבין אותה יכול לעשות טעויות שעלולות לגרום גם לסיום שירותו הצבאי של חייל".

הטוראים דניס קים מבת ים ואיגור רחלס מהוד השרון עלו לארץ לפני כשנה וחצי, והם מלאי מוטיווציה ללמוד עברית וציונות. איגור מספר שבבית הוריו לא מדברים עברית: "אבא שלי לא יודע כלום בעברית חוץ מ'שלום', 'להתראות' ו'מה אתה רוצה ממני'. בהתחלה לא הסתדרתי עם העברית, כי היא נראתה לי שפה מעצבנת בגלל הרבה אופציות שיש בתוכה, והיה לי קשה לזכור אותן. עכשיו אני מבין יותר", הוא מעיד על עצמו. חברו דניס רוצה לסיים את הקורס ולהתגייס לגדוד 101 של הצנחנים, בעקבות אחיו הבוגר. בינתיים הוא משפשף את השפה החדשה: "קשה לי עם זה אבל אין מה לעשות, צריך ללמוד עברית", הוא מסביר, "עכשיו סיימנו משימה בכיתה - לתרגם שיר מרוסית לעברית. היה מעניין. עברית היא לא שפה כל כך קשה. הרוסית מסובכת יותר כי יש בה יותר אופציות, אבל בעברית הפעלים קשים".

http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...SubContrassID=0