16-04-2005, 16:20
|
|
|
חבר מתאריך: 16.04.05
הודעות: 4
|
|
חוסר היגיון
מצטער על המגילה, סתם היה לי צורך להוציא כמה דברים החוצה...
היא לא אהבה, בסדר לגיטימי אפשר להבין, זה גם לא שהיינו הרבה זמן ביחד, אני פשוט ניתפסתי בה כל כך חזק וכל כך מהר, אין לי מושג מאיפה זה הגיעה לי , היה בה משהו שכל כך הקסים אותי, גרם לי להיתפעל ולחשוב שהיא כל כך מדהימה, ובאמת היא היית מדהימה.
17 שנה לא הרגשתי שום דבר דומה לזה ופיתאום בבת אחת הכל התפרץ החוצה, שבועיים-שלושה מהרגע הראשון שראיתי אותה ולאחר כך רק דיברתי איתה דרך המחשב עד לאותה פעם שבה נפגשנו בשנית והפעם הזו כבר הייתי כולי שלה.
עם כל הפחדים וכל התהיות שבבת אחת נשכחו ברגע שבו הייתי לידה.
הלב שלי פעם במשך כל אותו יום של אותה פגישה שניה כל כך בחוזקה, הייתי מוכן לזה כבר שעות לפני והלכתי לי סחור סחור, רק חיכיתי לאותו הרגע שבו אני אפגוש אותה. מאז זה לא הפסיק, כל פגישה איתה וכל שיחה הייתי כל כך מולהב וכל כך מלא ציפיה כאילו זו היית הפגישה הראשונה.
אני מנסה להבין את ההיגיון שמאחורי כל הדברים וזה פשוט בלתי אפשרי.
היא הרי אמרה שהיא כל כך היתלבטה אם היא אוהבת או לא, אם כך, זה לא אומר שבכל זאת יש לה אילו שהן רגשות?
זה לא אמור להיות אוהבת או לא אכפת בכלל, אם היא היתלבטה זה לא אומר שהיא כן הרגישה משהו?
זה לא שלא היה לה טוב איתי או משהו כזה היא פאקינג יומיים לפני זה היית לידי מחובקת איתי, כמעט שכבנו בפעם הראשונה, שלה ושלי.
אהבה בקשר לא תמיד באה מהשניה הראשונה, אם טוב לכם ביחד ויש אילו שהם רגשות אפשר לתת לזה היזדמנות לא? /=... ואם כן לא היה לה טוב בקשר, והיא לא קיבלה מימנו שום דבר טוב היא לא היית יכולה לבוא ולהגיד שיש לה בעיה? שמשהו בשבילה לא מסתדר? שאולי היא רוצה קצת פסק זמן בשביל לקלוט ולהבין מה היא באמת רוצה?
במקום זה כאילו אני לא קיים, כאילו לא היינו יומיים לפני זה ביחד מחובקים ויום לפני זה דיברתי איתה והיא צעקה עלי שאני אשאיר את המצלמה פתוחה כאילו כלום לא היה בשבילה במשך כל הזמן מהרגע שהיכרתי אותה היא עשתה את מה שעשתה.
מוזר איך אפשר לתקוע סכין בגב למישהו שלפני שניה רק היתלבטתה אם אתה אוהב אותו או לא, דבר שאומר שכן יש לך אילו שהם רגשות כלפיו לא? שכן איכפת לך מימנו? אפילו אם אתה לא אוהב אותו.
וזה לא שזה נעשה בלהט הרגע או משהו כזה, וזה לא שלאחר מכן היא אפילו הצטערה, כן היא הצטערה על זה שזה פגע בי אבל לא על זה שהיא עשתה את מה שעשתה. היא אפילו הלכה והיתרברבה על מעשים שהיא עשתה בזמן שזה קרה, ככה סתם כאילו היא לא אמרה שניה לפני שהיא מרגישה כל כך רע בנוגע למה שהיא עשתה, הלכה והחליפה חוויות על אותו מאורע וצחקה. גם כן סליחה...
שתי תמונות עולות לי בראש כל פעם.
באחת אני רואה אותה, מחבקת אותי, גורמת לי להרגיש כל כך טוב עם עצמי, שכן אני חשוב בשבילה באותו מידה שבה היא חשובה בשבילי, להיות בין זרועותיה זו ההרגשה הכי טובה בעולם! כל נגיעה שלה גרמה לי להחסיר פעימה.
התמונה עולה בראשי ואני בוכה, לא מצליח לעצור את הדמעות חושב מה קרה פתאום שהיא לא פה לידי?!?!?
בתמונה השניה אני רואה שוב פעם אותה, אך הפעם אני כבר לא לידה, אני רואה רק אותה איתו ובראשה אני כבר לא קיים לא נימצא ואני מסתכל על הכל כצופה מבחוץ וניגעל מכל נגיעה, ניגעל ובוכה כי אני לא מבין מה קרה.
לא אמור להיות אכפת לי יותר לא? הרי אחרי כל מה שנעשה לא אמור להיות אכפת לי יותר מימנה וממה שהיא עושה.
אני פוגע בעצמי וממשיך לבכות וממשיך לחשוב עליה בגלל שעדיין עולה בראשי גם התמונה הראשונה, אני כל פעם ניזכר עד כמה היא באמת היית חשובה בשבילי.
מוזר, כמו שאני לא מצליח להבין אותה אני גם לא מצליח להבין את עצמי ולמה אני עדיין נותן לזה להשפיע עלי.
אני מסתכל על עצמי מבחוץ ואני ניראה כל כך פתאטי, מעורר רחמים.
אני ממשיך בחיים שלי כרגיל, משתדל לא לתת לזה להשפיע יותר בשום צורה שהיא, אבל עדיין התמונות ממשיכות לצוץ בראשי ולהזכיר לי הכל, גורמות לי להזיל דימעה או להתקף של בחילה.
עדיין קשה לחשוב על מישהי אחרת, שלא לדבר על להרגיש רגשות כאלו כלפי מישהי בשנית, אבל אני מניח שגם זה יבוא מתי שהו עם הזמן, אבל מה שבטוח זה שבפעם הבאה אני אהיה הרבה יותר חכם.
נקווה שלא ניצטרך להמתין עוד 17 שנה...
|