24-01-2008, 23:29
|
|
|
חבר מתאריך: 24.09.06
הודעות: 2,225
|
|
צודקים YGH וצנחן אחד במסקנתם (לדעתי לפחות), אבל לא לגמרי באבחון הסיבה (שוב, רק דעתי).
צריך להסתכל על הדברים בצורה לא סנטימנטלית. כן, הסיכון שמעל ללוחמים הוא מרכיב מרכזי ביחודם וברצון המדינה לתגמל אותם. עדיין, על לקיחת סיכון לשם סיכון לא מקבלים פרסים. על נהיגה מטורפת בכבישים, סתטיסטית, רוב הזמן, סיכון גדול יותר מתפקידי לוחם, מקבלים שלילה (או, לפחות, צריכים לקבל). ההבדל הוא שהחברה צריכה (או לפחות מאמינה שהיא צריכה) שאנשים מסוימים יסתכנו סיכונים מסוימים בנסיבות מיוחדות. לכן החברה מעודדת ומתגמלת אנשים המתנדבים למלא את הצרכים הללו. אין בהסתכלות הא–סנטימנטלית הזו משום אי הסכמה עם הנורמות החברתיות הללו (מצידי), או אפילו אם הנטיה הלא כל כך ישרה לעטוף את כל העניין בעטיפה סנטימנטלית. החברה עושה מה שהיא צריכה לעשות כדי לשרוד וכך בדיוק צריך להיות.
אבל, זה מביא אותנו לחלק האחר של המשוואה, היא האחריות עליה כתבתי קודם. לוחמים ימצאו את עצמם פעמים רבות ברשות עצמם או בחבורות קטנות הרחק ממנגנוני האכיפה החברתיים וכל זה בדיוק כשאותה חברה ששלחה אותם נזקקת לשרותיהם יותר מכל. לאחריות יש פנים ושמות רבים, אם זו אחריות הטייס לנכס לאומי יקר וחיוני או אחריות טאנקיסט לחבריו בצוות או אחריות חייל לביצוע משימה גם כשמפקדיו אינם בשטח. אז כולנו יודעים שלא תמיד ברגע האמת זה מצליח, אבל בואו לא נהייה יותר מדי ציניים, לא תמיד זה נכשל, וכל המערכת הזו שנקראת צבא, והמנגנונים החברתיים התומכים מסביב, זה הכל על מנת למקסם ביום הפקודה את המקרים בהם זה כן מצליח ופה, מה לעשות, הלוחמים, וכמעט רק הם, בשפיץ של השפיץ.
|