22-01-2008, 18:20
|
|
|
|
חבר מתאריך: 10.02.05
הודעות: 1,116
|
|
|
אתמול התרגשתי מ"קטנות"
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי juda שמתחילה ב ""אני רוצה להתרגש מכל הקטנות האלה. לא לתת להן לעבור לידי.""
בכלל, כל המסע הזה מלא התרגשויות קטנות וגדולות.
אבל אתמול היה סוג של שיא בכל החוויה.
בשעות הצהרים המוקדמות אני מקבל "הוראה", תאתר את כל הישראלים והיהודים שבבניין, תזמין את כולם ללובי הקומה "שלנו" בשעה שש וחצי בערב. ט"ו בשבט הערב.
"השתגעת? זה עשר קומות" נפלו על אוזנים ערלות, גם מבט לעבר בעלה הבטיח לי ששנינו אכלנו אותה ובעוד דקות אחדות , שנינו נאתר את ה"מבוקשים". אחרי שהפטרתי "אשתך מופרעת" יצאנו למבצע האיתור.
עשר קומות, מחלקה, מחלקה (נודה שגם הלכנו למרכזנית שתציין לנו באיזה חדרים מאושפזים ישראלים, אבל אחרי שראינו את כמות הניירת שעליה לעבור כדי לזהות את הישראלים, ריחמנו עליה. במילא עד הערב לא הייתה מצליחה לסכם את הנושא). בכלל, אמרנו תודה שלא נשלחנו לחפש בכל בתי החולים בסביבה 
בשש וחצי בערב מעל שלושים ישראלים ויהודים ממקומות שונים בעולם במצבים גופניים שונים ומשונים, חולים ומלווים מתייצבים בלובי הקומה "שלנו".
אל פנינו נגלה שולחן עמוס לעייפה בפירות יבשים מכל סוג שרק קיים ופירות טריים מוכרים ולא מוכרים (שעד רגע זה אין לי מושג איך עיצבו אותם בכל כך מעט זמן עם סכין אחת קטנה וכשרה, וה"כשרה" זה כבר בדיחה לפעם אחרת), השולחן היה ערוך כל כך יפה עם כלים מיוחדים, שאיש מאיתנו לא רצה להיות הראשון שיהרוס את היופי ע"י טעימה
אנשים הגיעו לכאן, חלקם כתחנה האחרונה לנסות להציל את חייהם או לנסות להשיג איכות חיים להמשך חייהם. אנשים השקיעו את מיטב כספם, לעיתים כספם האחרון והגיעו לכאן להאבק, להלחם. אין מילה אחרת. ובתוך המאבק הזה, הפוגה קלה, פתאום הרגישו מעט בית, נורמליזציה מסויימת.לפתע כמה רגעים שלא מדברים מחלות. רובם התקשו לעצור את הדמעות. (הפעם הצלחתי לעצור את הדמעות, מה שלא הצלחתי ביום שישי בערב, כשערכנו קידוש פיראטי אחרי מסע שיכנועים של הצוות הרפואי ליהודי דתי שעות אחדות אחרי השתלה, כשהוא היה מטושטש ונמצא בטיפול אינטנסיבי מחובר למכשירים,אינפוזיות מכל כיוון, תחת השפעת ההרדמה, ופתאום הוא מנסה להזדקף ואומר בקול חלוש "אמן")
עשר דקות אחרי ההתכנסות וכמה ברכות, הרבה בדיחות שחורות, המקום נראה כמו חפלה אמיתית, אבל הפעם אנחנו לא ה"אשמים", הקטרים, הכוויתים, הסעודים, הבחריינים ועוד כמה מנציגויות המפרץ הגיעו לברך את היהודים על החג המוזר שלהם. מוזר לא מוזר, כולנו באותה קלחת ואם אפשר לחגוג, אז חוגגים.
אפילו הפיליפינים שעמדו המומים בהתחלה היו חלק מהאחווה הכללית.
בסוף הערב, כשעברנו בין החולים שהיו מרותקים למיטותיהם והנחנו צלחות מהתקרובת שהוגשה, אמרתי לשותפי ל"טירטור", "אשתך נפלאה"
המבט הזוהר בעיניים של חלק מהחולים ליווה אותי עד הבוקר. מדהים
ט"ו בשבט במטרו מנילה, פיליפינים.
נ.ב: אני לא מצליח לקרוא שום דבר שנכתב ע"י אשכול נבו....
נערך לאחרונה ע"י שומר סוד בתאריך 22-01-2008 בשעה 18:29.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
