תגידו, שמתם לב שברשימות מקבלי העיטורים והצל"שים באתר חטיבת גבעתי בפרק "בעוז רוחם" יש המון טנקיסטים, שגבעתי שמו כדי "לנפח" את כמות הגיבורים. איזה פדיחה.

זה מתחיל בסימן טוב-גנה ז"ל, גיבור ישראל, שהיה שייך לגדוד 82 של חטיבת השריון 8 בתש"ח (היום הגדוד שייך לחטיבה 7 המהוללת), שב"התנהגות אמיצה הציל את חייו וחיי חבריו".

ניחא בית גבעתי במצודת יואב (משטרת עיראק אל סויידן) לא נכבש בכלל ע"י גבעתי שנכשלה 7 פעמים לכבוש אותו. מי שכבש אותו בניסיון השמיני הייתה בכלל התקפת טנקים של חטיבה 8. הנה התיאור מתוך הויקיפדיה: "ב-9 בנובמבר התקיפה את המצודה חטיבה 8 שעליה פיקד יצחק שדה הייתה זו חטיבה משוריינת... במהלך אחר הצהריים עלו הכוחות המשוריינים אל המצודה עצמה ממספר כיוונים. הכוח הצליח להגיע אל המצודה עצמה, ולפרוץ בה פירצה. עם פריצת הפירצה נכנעו יושבי המצודה".

מעניין מה תגיד אישתו של סימן טוב, לוטי גנה תיבדל לחיים ארוכים, על זה שבעלה סופח פתאום לגבעתי.

וככה זה בכל עיטור ועיטור.


בעיטור העוז מופיע הטנקיסט רס"ן עמוס בן-דוד ז"ל, שנלחם במלחמת יום הכיפורים "עם טנקים מעטים, בחירוף-נפש, נגד כוחות אויב עדיפים, והשמידם אגב ניצול תנאי-הקרקע וגורם ההפתעה. בכך עצר את זרימת האויב הסורי על כביש קוניטרה - גשר בנות-יעקב. בסוף היום נשאר בודד עם הטנק שלו... רס"ן בן-דוד הצטיין באומץ-לב עילאי, בקור-רוח, בתושייה ובשלווה נפשית רבה שהצליח להעביר אותה לפקודיו,ובכך נסך בהם ביטחון ואמונה".

בעיטור המופת מופיע הטנקיסט סגן יגאל שמוחה ז"ל שבמלחמת יום הכיפורים שימש "כמפקד מחלקת טנקים במזח פורט-תופיק. בעת שהגיע למקום נהגו המצרים לירות אש נ.ט. כבדה ואש ארטילרית בלתי פוסקת לעבר עמדותינו בכוונה לנסות לפצחן. במשך כשלושה שבועות, עד לנפילתו, ניהל סגן יגאל שמוחה ז"ל קרבות אש נגד המצרים. בתקופה זו חיסלו הטנקים שבפיקודו 12 עמדות נ.ט. והשמידו 3 עמדות של קציני תצפית קדמיים מצריים, כל זאת תחת אש נ.ט. ואש ארטילרית כבדה של האויב.. בלחימתו במזח הפיח יגאל שמוחה ז"ל בטחון בחיילים המשרתים שם".

כך גם בצל"שים. למשל בצל"ש הרמטכ"ל מופיע הטנקיסט מל משה דבורה ז"ל שבמלחמת יום כיפור היה בתוך מעוז "המזח", וכש"הוחלט לצאת עם הטנק התקין היחיד, שנמצא במעוז, ולירות על מטרות מצריות בגדה המערבית של התעלה.סמל משה דבורה ז"ל התנדב לצאת עם הטנק שלו לביצוע המשימה והפגין יוזמה, אומץ-לב ותושיה".


גם אם גדודים 53 ו-52 היו שיכים פעם בתש"ח לחטיבת גבעתי,הרי הם היום גדודי טנקים כבר עשרות שנים.
זה ממש פדיחה שבאתר גבעתי שמים את גיבורי השריון. רוצה להיות לוחם? רוצה להיות גיבור? בוא לשריון!!!

לא נראה לי שזו כזו פאדיחה.
גבעתי הם חלק מצה"ל, אני כאיש שריון רוצה איתי חי"ר תמיד, וכל העסק הזה של "למי יש יותר פעילות מבצעית ויותר גיבורים" נשמע לי משהו שאמור להישאר בגבולות פעולה בתנועת נוער לגילאי 15 ומטה.

אם בצה"ל מפקדים חותרים לקבל פעולות כדי שיהיו ברקורד שלהם או של היחידה, זה מצב מקולקל. זה מצב שמביא פלס"ר להתעסק בלוט"ר וביצוע מעצר ואז לשכוח איך להיות סייר.

שכולם שם ישנו טוב בסוף שבוע ויבואו לעבודה ביום ראשון עם ראש צלול.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

למשוך נוער לפני גיוס ולשים באתר שנועד לכך שמות של מקבלי עיטורים שאינם לוחמי החטיבה?

לשים באתר כזה רשימת שמות, שרק אם נכנסים לתוך הרשימה רואים שהם בכלל לא לוחמי גבעתי, אלא טנקיסטים, ו"לנפח" בכך את הרשימה.
איך לקרוא לזה?
או שזו פדיחה של חוסר מקצועיות, אי-ירידה לפרטים
או הטעייה מכוונת.

בכל מקרה אני מקווה שהם יעשו סדר ויתגאו במי שלהם, ולא שאין להם במה להתגאות.

לא כל כך ברור לי למה החלטת לכתוב את מה שכתבת, גם כאן וגן בפורום מו"ס.

בכל מקרה, אם תבדוק באתר גבעתי, בחלק של נופלי החטיבה, תראה כי ביניהם נמנים גם גם אנשי שיריון אשר שייכים לגדודים אשר במקור היו מגדודי החטיבה.
פעם גבעתי, תמיד גבעתי. לא משנה עם כמה ברזל, שריון וזחלים אתה עוטף את עצמך, אתה חלק מהיחידה בסגול.

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

מעכשיו כל מה שיעשו בגדוד 53 או 52 יזקף לטובת גבעתי?
אפילו ביוה"כ כשהחטיבה לא הייתה קיימת?

השאלה הרצינית היא, למי נפגעי גדודים אלו משוייכים שלישותית. אם אנשי הנפגעים של גבעתי מטפלים במשפחות השכולות ובפצועים מקרב לוחמי השריון ששירתו בגדודים אלו בשנים שגבעתי לא היתה חטיבת חי"ר סדירה, "מותר" לחטיבה להתהדר במורשת הקרב שלהם. עדיף שמישהו יחנך ויישמר את המורשת, גם אם הוא מחיל אחר...