ציטוט:
במקור נכתב על ידי foob
1. אני מסכים.
2. לפי איך שאני הבנתי - נכנס לו עפר לפה תוך כדי הזחילה, וזה דוקא הגיוני.
|
הרב אורי שרקי
בראשית - ויהי האדם לנפש חיה
סיכום השיעור - שוכתב ועדין לא עבר את הגהת הרב
בפרשת בראשית ישנו סיפור כפול על בריאת האדם, וברשותכם נתבונן במספר נקודות הקשורות לסיפור של התורה בנושא הזה.
נאמר בפרק א' פסוק 24 "ויאמר א-להים: תוצא הארץ: נפש חיה למינה, בהמה, ורמש, וחיתו ארץ למינה, ויהי כן". כלומר הייתה ציפייה שהעולם הטבעי המכונה פה בשם ארץ, יהיה מסוגל להוציא אל הפועל ארבעה דברים: הראשון 'נפש חיה', השני 'בהמה', השלישי 'רמש' והרביעי 'חיתו ארץ'. ארבעה דברים היו בתכנון לכאורה של הקב"ה, כשהוא ביקש מן הטבע להוציא את החיים אל הפועל. בפסוק 25 נאמר: "ויעש א-להים את חית הארץ למינה, ואת הבהמה למינה, ואת כל רמש האדמה למינהו, וירא א-להים כי טוב". אם כן בפועל יצאו רק שלושה דברים. אחד מארבעת הדברים שהיו בתכנון חסר, והוא "נפש חיה". מיהו ה"נפש חיה" שעליו מדובר? נאמר בפרק ב' פסוק 7 "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". אם כן אנחנו למדים שהנפש החיה שהקב"ה רצה שהארץ תוציא - זה האדם, אלא שלא היה ביכולתה של הארץ להוציא את האדם אל הפועל, מסיבה אחת, והיא ש"הנפש החיה" - זה היכולת של האדם לגבור על הטבע. ובוודאי שאין הטבע יכול לתת יותר ממה שיש בו. אין הטבע יכול להוליד כח יותר חזק ממנו, ולכן נכשל הטבע ביצירת האדם, על כל פנים ביצירת אותו מרכיב בנפש האדם המאפשר לו להשתלט על הטבע.
ובזה יש לנו רמז למשל לדרכי ההסברה של תורת האבולוציה. תורת האבולוציה מתארת לפנינו בצורה מדוקדקת ויפה כיצד מן החיים הדוממים הופיעו החיים הצמחיים, והחיים של בעלי החיים עד לגוף האדם, והייתי אומר גם, עד היכולת האינטלקטואלית של האדם, המכונה בתורה בשם "נחש". "והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' א-להים" (שם ג 1). אם כן הנחש המופיע בספר בראשית, בוודאי שאיננו הנחש הזוחל שאנחנו רואים על פני האדמה, שכן אנחנו לא רואים בו שום חכמה מיוחדת. אם כן "הנחש" הערום הזה שמדובר עליו בפרק ג' בוודאי שהוא האדם עצמו. ואת זאת הייתה מסוגלת ההתפתחות הטבעית ליצור. כלומר במילים יותר פשוטות, תורת האבולוציה מתארת את כל ההתפתחות מן התא הראשון ועד האדם החכם, המכונה בתורה בשם "נחש". אך אותו צד שנותן לאדם יתרון על גבי הטבע, את היכולת להוסיף את הממד המוסרי לטבע, זה הטבע עצמו לא יכל ליצור, וכאן אנחנו זקוקים להתערבות ישירה של הקב"ה בהוספת המרכיב של חלק א-לוה ממעל בתוך נפש האדם. ואם כן האדם עשוי משני מרכיבים: מרכיב אחד שנוכל לומר עליו "עפר מן האדמה" כמו כל דבר בעולם הטבעי, שמקורו עפר מן האדמה. אבל יש גם יסוד שהוא חלק א-לוה ממעל הנותן לאדם את אותו יתרון מוסרי. וכאן מפתיעה אותנו התורה בפסוק 26 "ויאמר א-להים נעשה אדם" פרוש הדברים, אם ניקח את הדברים כפשוטם, מכיוון שהטבע נכשל ביצירת "נפש חיה" אם כן אומר הקב"ה אם כך אני אעשה אותו בעצמי. לכן נאמר: "נעשה אדם" אך למעשה לא נאמר לאחר מכן בביצוע ויעש א-להים את האדם כי אם "ויברא", כלומר הקב"ה רק ברא - התחיל את עשייתו של האדם ולא השלים אותה, הוא השאיר משהו שעדיין צריך לגמור, עדיין צריך לעשות, כפי שנאמר גם ביום השביעי "כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא א-להים לעשות". הקב"ה רק התחיל את העשייה, והשאיר משהו לעשות. מי יעשה את האדם? מי ישלים את מה שהקב"ה התחיל? האדם בעצמו, הוא זה שצריך להמשיך את בניית עצמו. כפי שנאמר "נעשה אדם" בלשון רבים, אני והאדם נעשה ביחד את האדם. כלומר על האדם מוטל להשלים את צורתו, להשלים את מה שהקב"ה החל. וזהו הסוד של כל ההתפתחות של התרבות האנושית, האדם הוא היחיד מבין כל בעלי החיים שעדיין משתנה בשינוי ובקצב מסחרר, משום שהוא צריך לקיים את מה שנאמר "אשר ברא א-להים, לעשות"
יהי רצון שנעמוד בכבוד במשימה הגדולה הזאת להיות שותפים במעשה בראשית.