שלום לכם.
לא שיר שאופייני לי, אבל מעביר בדיוק
את מה שאני מרגיש.

_____________________________

הקברנית.

לובשת שחורים
כמרחפת על הדשא
קוברת את עברנו
ולעולם לא תשוב

לילות נוטפי מין
ים של אהבה
שני ילדים
שעוד לא נולדו

והיחיד שמתאבל
בבכי של יגון,
ממלמל הספד
שאף אחד לא ישמע

עומד לו אני
שבור מעבר לגדר
את ליבי טמנת אף הוא
מתחת לאדמה.

בימים קודרים
באפילת ליל ירח
עת תישמע יללת התן
המסמלת את השבר

מתגנב אני כרוח
ובין לוחות השיש
נאחז בזכרך
בכדי לאתר את הקבר

מעדר שפוגע
בקרקע לחה
מדמעות של עצב
ואבל שמיימי

מחריש מאוזניי
את עצם העובדה
שלמעשה אני חופר,
את הקבר של עצמי.

נכון אתם אנשים כשרים, אך לא לזאת הייתה כוונתי. רציתי שתהיו כחיות הנוהמות ביער לילות שלמים.

הייתי מהופנט במשך כל הקריאה ,
אהבתי את הרעיון וגם את הביצוע .

שלום לך גיא
שוב שיר מדהים......
קשה לי שלא לצטט לך שיר של גובראן חליל גובראן.

הכאב
כאבך הוא התבקעות המעטה
המגונן על הבנתך.
כשם שגלעין הפרי נבקע
למען יחשף ליבו לחמה
כך עליך לדעת כאב...........

קבל את חליפת עיתי ליבך
כקבלך את העונות החולפות
בשדותיך.

הרבה מכאבך אתה בחרת בו
שיקוי מר הוא שנותן הרופא בך
לרפא את החולה בקרבך"

רק בריאות עם השאר תלמד להסתדר.....
המלאך השומר

באמת לא אופייני.
אבל מידי פעם שינויים זה טוב!
ממ...אני מקווה שתרגיש יותר טוב.
והשיר מאוד יפה.(כמובן...)

קודם כל תודה לכולם על התגובות.

ראיתי כאן אשכול של בקשה / המלצה לצרף הסבר ליצירה שעולה
אז החלטתי לשתף.

דווקא בגלל שזה שיר לא אופייני ועל פניו נראה "קודר" חשוב לי להגיד שבשבילי הוא דווקא אופטימי.

נכון, זה נראה שחור מאוד.
מצד אחד החברה לשעבר, שקברה את כל מה שהיה ואת כל מה שיכול להיות.
מהצד השני יש אותי - פגוע, שלא נותן לנושא הזה ללכת, ורואה את הקשר הזה בתור משהו אחר לגמרי, בצורה קצת לא מציאותית אפילו.
לא רוצה לטחון למה ואיך, זה נטחן כבר בצורות שונות במקומות אחרים.

אבל דווקא ההבנה שההתעסקות בנושא הזה תוביל לסוף רע יותר (כריית הקבר..)
מסמלת התחלה של שינוי -
להפסיק לחפור בפצע ובקשר שמת כי אין את מי להציל, זה רק עושה לעצמי יותר נזקים.
יש דברים שנועדו להיקבר כנראה.

אני מעלה את ההסבר בעקבות פנייה שקיבלתי.

אשמח לקרוא עוד תגובות.

נכון אתם אנשים כשרים, אך לא לזאת הייתה כוונתי. רציתי שתהיו כחיות הנוהמות ביער לילות שלמים.

לדעתי אני הכי מתאים כאן לתת תגובה לעניין, ולמה? גם אני סבלתי (ועדיין סובל) מקושי שאחרי פרידה של מערכת יחסים. אני יכול לומר לך דבר אחד: קצת הגזמת בדרמטיות. אז נכון שבאמת אהבת אותה, נכון שבאמת היה לכם טוב, נכון ונכון ונכון. אבל אין סיבה למות בגלל זה. אני מאמין שזה היה כואב אבל תאמין לי שגם לי כואבת הפרידה שלי, אבל אני לא מרגיש שבא לי למות.
"לילות נוטפי מין
ים של אהבה
שני ילדים
שעוד לא נולדו"
אתה מתכנן כל-כך רחוק? אני לא מאמין שבאמת חשבת על כאלה דברים. חוץ מזה, גם אם היתה אהבה גדולה, זה לא אומר שזה ימשך לנצח. רומיאו ויוליה-זוכר?
עוד דבר. מה שעושים בסדנאות של אנשים שאיבדו יקרים להם, זה לומדים לתת לזה ללכת. אתה פשוט לא נותן לכאב שלך ללכת. אתה מחזיק אותו, ואפילו מודה בזה. זה לא טוב, ולא בריא, קודם כל.
המילים יפות, אבל שוב, אני מאוד אנטי כאלה דברים, ואנטי דיכאון ודיפרסיה וכו' וכו' וכו'...
אני מקווה שבפעם הבאה תכתוב משהו קצת יותר אופטימי

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

כמו זה?

שמש


חוויות שעברתי בצבא קשרו אותי לקשר הזה בצורה שאולי לא יבינו.
מציאותי? לא יודע.

השלב הסופי בלהתאבל / לאבד מישהו זה השלמה, ושם אני נמצא עכשיו.
מה שכן, ביחידה למדתי ש"הכי חשוך לפני עלות השחר".
כמו שאתה רואה, השיר הזה באמת חשוך.
תקרא את "שמש" ותבין שהגיע השחר.

תודה על הכנות.
כזה אני.

גיא

נכון אתם אנשים כשרים, אך לא לזאת הייתה כוונתי. רציתי שתהיו כחיות הנוהמות ביער לילות שלמים.

עריכה: מכוון לNeraha

וואי.
באמת שאני מרגישה שההשוואה כאן מיותרת
אתה לא יכול להסתמך על העובדה שגם אתה היית בזה ולכן אתה יכול להגיד לו שהוא מגזים.
כי היית במקרה דומה. ולך תדע- אולי אפילו זה לא.
עכשיו עצה לחיים- (ולא ספציפית אלייך...אלא לכולם) כל מקרה לגופו.

אתה לא מבין עד כמה אתה מחזיר אותי אחורה, אבל אתה באמת לא מבין עד כמה..
מחכה לראות את היצירות שמגיעות ממקום אחר, של השמחה, של הפתרון, אולי זה יעזור..