 |
20-12-2007, 01:11
|
 |
מנהל פורום צבא ובטחון
|
|
חבר מתאריך: 04.05.02
הודעות: 22,968
|
|
ניו זילנד בתמונות 4: קווינסטאון וטרק רוטברן
הרבה זמן עבר מאז שהתחלתי לכתוב על הטיול, והגיע הזמן להמשיך. עבור מי שלא קרא את הפרקים הראשונים:
ניו זילנד בתמונות 1: אוקלנד,רוטורואה,והטונגרירו
ניו זילנד בתמונות 2: טאופו, וולינגטון, היפי טרק ואופרארה
ניו זילנד בתמונות 3: קופלנד, אוטגו, והקטלינ'ס
בסיום הטיול בחופי הקטלינ'ס חתכנו צפונה, חזרה אל קווינסטאון. קווינסטאון היא מלכודת התיירים מספר אחד במדינה, אין אטרקציה או פעילות שלא תמצא בעיר או לידה: טיסה, ראפטינג, באנג'י, צניחה חופשית או מצנחי רחיפה, סירות מירוץ ואופנועי ים, לוג'ים (עוד נגיע לזה) - הכל שם, חולב ממך דולרים בלי הכרה ובלי רחמים. אחרי שיצאה לך הנשמה באטרקציות אתה מוזמן להיכנס לאוברדראפט באדיבות בתי הקפה, המסעדות, הפאבים והדיסקוטקים במרכז העיר והטיילת. העיר עצמה יושבת על חוף אגם Wakatipu, מתחת רכס תלול של "הר בוב" שעל קו המצוק שלו בנויה הגונדולה - בניין זכוכית שמהווה מרכז לכמה מהאטרקציות הנ"ל ואליו ניתן להגיע ברכבל (עשיתי את זה) או, אם אתה מספיק דפוק, לעלות ברגל את העליה התלולה החותכת בין עצי היער (כן, גם את זה עשיתי).
הגונדולה
העיר והאגם, בצילום מהגונדולה. הטיילת נמצאת לאורך הגדה הקרובה של המפרץ המלבני במרכז התמונה
יומיים לאחר שנחתנו בעיר עלינו אל הגונדולה (ע"י רכבל) כדי להתרשם משלל השטויות וההנאות שהמקום מציע. חוץ ממסעדה עם נוף פאנורמי מדהים המשקיף על העיר והאגם וההרים ממול, ניתן לצאת מהגונדולה לצניחות במצנח רחיפה (ע"י טיפוס של שעה נוספת אל פסגה סמוכה), לעלות על סיור מסוק באיזור, או לעשות מירוץ מטורף על צעצוע מדליק שנקרא לוג' (Luge). הלוג' הוא סוג של קארטינג ללא מנוע, שמתגלגל במורד תעלות הבטון שמקיפות את הגונדולה - כשדוחפים את ההגה קדימה הוא נעצר, כשמושכים אותו אליך הבלמים משתחררים ואתה מתגלגל. יש סיבובים חדים, נפילות מפחידות ומנה גדושה של אדרנלין וצחוקים. גם בארץ נפתח דבר כזה, משום מה ללא הצלחה גדולה...
יום לאחר מכן יצאנו אל הבאנג'י. לא סתם "באנג'י" אלא אל הבאנג'י מעל קניון נוויס (Nevis), הנחשב לגבוה ביותר בכל נ"ז - הרעיון לקפוץ אל תהום בעומק 134 מטר מעולם לא נשמע סקסי יותר. האתר עצמו ממוקם במרחק שעה נסיעה מהעיר, קודם על כביש ואח"כ דרך השדות ולבסוף בעליה מפחידה במיוחד על כביש סכין שמשני צדיו מדרון בעומק עשרות מטרים. בקצה עליה ממוקם האתר - הבאנג'י עצמו מתבצע מתוך מתקן התלוי בכבלי פלדה מעל הנהר, ומגיעים אליו ע"י קרונית קטנה. המתקן - חדר הבנוי חלונות ורצפת זכוכית שקופים - מאפשר לראות LIVE את נפילת הקופצים האמיצים וגורם לחלק מהלקוחות להתחרט גם ברגע האחרון. לאחר המתנה סבלנית בתור אתה נקשר ע"י רתמות ומדדה אל קרש הקפיצה. בניגוד לצניחה חופשית טאנדם בה המדריך שולט בהכל, כאן הקפיצה נתונה להחלטתך הבלעדית והרגע שלפני חזק במיוחד - הלב דופק כמו תוף והאדרנלין רץ חזק בעורקים. ואז... קופצים!
הנפילה משחררת ממך צרחה אינסופית בסגנון "אמא", "וואו", או "בן זונהההההההה". בשניה הראשונה מרגישים חוסר משקל, ואז מתחילה נפילה שקשה לתאר במילים. קירות הסלע עפים לידך במהירות מטורפת, הרוח נושבת בפנים, והקרקע מתקרבת הרבה יותר מדי מהר! ואז, רגע לפני שאתה חושב שהיו לך חיים יפים, הנפילה מואטת עד לעצירה ומיד אחריה אתה עף למעלה כמו טיל. ואז שוב נפילה, קצת יותר איטית. ושוב עליה. בסוף העליה השניה ולפני הנפילה הבאה משחררים את התפס ברגליים ונשארים תלויים בישיבה על רתמה דומה לזו של סנפלינג - אז גם מתחילים להרגיש את הדם בעיניים (בגלל הנפילה הדם יורד לראש, כל מי שסיים את הסנפלינג הזה נראה כאילו כרגע הוריד ג'וינט גדול במיוחד).
לאט לאט מושכים אותך למעלה, וכשאתה חוזר פנימה לתוך החדרון כולם מוחאים לך כפיים ונותנים צ'פחה על הכתף. היה מגניב!
הבוקר לאחר מכן הוא היום האחרון של שנת 2003. חשוב לציין שקצת לאחר שהגעתי למדינה החלטתי שאת הסילבסטר אני עושה בעיר, החלטה לא פשוטה בהתחשב בקושי האדיר למצוא מקום פנוי כבר שבוע כן. למזלי הזמנתי מקום בסניף HIT המקומי - HIT הינה אגודה של ניו-זילנדים אוהבי ישראל, רובם זוגות מבוגרים שילדיהם עזבו את הבית והם מנצלים את המקום הריק כדי לארח במחיר מגוחך מטיילים צעירים (ישראלים בלבד) שמביאים הרבה שמחה וחברה. לין, בעלת הבית, היא אישה מקסימה ולבבית שברוב הזמן מארחת 6-8 איש אך בערב הסילבסטר נדחסו אל הבית לא פחות מ-19 אורחים! היום עבר בסידורים ואירגונים, והערב הביא איתו שקיעה מרהיבה במיוחד שהריצה את רוב החבר'ה למרפסת כדי לצלם את הפלא. מאוחר יותר ירדנו אל הטיילת, ונהנינו מהופעות חיות להשתולל בהן - לשתות היה אסור מטעמי שמירת הסדר, אז הסתתרנו בתוך שיח וירדנו על שישיית בירות. רקדנו, נהנינו, וכייפנו באוירה רגועה בהרבה ממסיבות דומות המוכרות לנו בארץ...
עם לין במרפסת
השקיעה
בבוקר (יותר נכון - צהריים) שאחרי הסילבסטר זחלנו החוצה מהחדרים, לריח מעורר של סטייקים באוויר. מסתבר שהנוצרים חוגגים אחרי ערב השנה החדשה (סילבסטר) גם את יום השנה החדשה, ובמקרה זה החגיגה התבטאה בארוחת צהריים עשירה ומפנקת. את שאר היום העברתי בהכנות ליציאה לטרק רוטברן (Routburn) המפורסם. כמו כל המסלולי הטרקים הנחשקים האחרים, גם לטרק זה נדרשת רכישת כרטיסים מראש - ולפרט הקריטי הזה דאגתי חודש מראש.
ביום המחרת לקחתי ממרכז העיר את האוטובוס המגיע אל מסלולי הטרקים. בכניסה לשמורה החל לרדת גם קל ולא מזיק, ובהתאם גם השמיים לא נראו חייכנים במיוחד. צעדתי לבד במעלה השביל, ועקפתי את הבקתה הראשונה, שכיום אינה בשימוש. לאחר כמו שעות הליכה משעממת למדי, שכללו עליה ארוכה הגעתי לגשרון עץ קטן ולידו השלט Israeli Creek (הנקיק הישראלי). כאן נפל לי האסימון ונזכרתי בסיפור המצמרר שקראתי לפני 5 או 7 שנים במגאזין "טבע הדברים": זוג ישראלים, מהראשונים שטיילו בניו זילנד, עשו את הטרק במתכונת הישנה. הם ישנו בבקתה הראשונה ואח"כ עלו במעלה השביל שהיה הרבה פחות מוסדר מהיום. כאשר ניסו לחצות את הנקיק, החליקו ועפו אל המים שסחפו אותם במורד הנקיק אל מדף סלע מבודד. עם מפל גועש מעליהם, עוד מפל מתחתיהם, וקירות חלקים ורטובים משני הצדדים הם היו תקועים. רטובים, עייפים וחבולים הם ניסו לצעוק ולסמן למטיילים שחנו בבקתה למטה - ואף אחד לא שם לב. הסאגה המייאשת שלהם נמשכה לא פחות מ-72 שעות של קור עייפות רעב וכאבים, שבסופם ראה מישהו למטה נצנוץ מהמראה בה השתמשו. זמן קצר לאחר מכן הזוג חולץ במסוק והוטס ישירות לביה"ח בקווינסטאון, שם זכו למנוחה והתאוששות וגם לתשומת לב אוהדת מצד העיתונות המקומית.
הכניסה לשמורה
הנוף בדרך - חביב, ולא הרבה יותר
Israeli Creek
מבט כלפי מטה אל הבקתה הראשונה (לא נראית) - זה מה שראו המטיילים הישראלים התקועים
בהמשך הגעתי לבקתה השניה שבה עצרתי לחניית לילה. לאחר שהחלפתי לבגדי שינה תרמילאי ישראלי שפגשתי שם אמר לי להכניס את הנעליים לתוך הבקתה כדי שהקיאה לא תהרוס אותן. קיאה (Kia) היא ציפור דמויית-תוכי עם מקור דמוי-קאטר שיכולה בתוך דקות להפוך נעל חדשה לגרוטאה בלתי-שמישה. למחרת האיר הבוקר והנוף המדהים שכל כך ציפיתי לא פשוט לא היה שם - במקומו היה קיר עננים מוצק עם ראות של 500-700 מטר לכל היותר, או במילה אחת "פאקינג באסה!". הבחור הישראלי שפגשתי בלילה לפני כן אמר לי שהוא קנה כרטיס רק לבקתה הראשונה, והוא מתכוון לסיים את הטרק עוד באותו היום - למרות שהיה לי כרטיס לבקתה השלישית והאחרונה, לא היתה לי כוונה לבזבז זמן על טרק נטול פואנטה. וכך רצנו שנינו על קו הרכס, אוכלים את הלב ומקללים כל הדרך. עצרנו בבקתה השלישית לאכול משהו וגם כדי להירשם אצל פקח השמורה (רישום מסודר נעשה כדי להימנע ממצב כמו זה של Israeli Creek, בו מטיילים הולכים לאיבוד ואף אחד לא יודע מזה). המשכנו הלאה ובשעת אחה"צ מוקדמת הגענו אל החניון בקצה הטרק.
הנוף הערפילי של מעלה הרכס. המקל הכתום הוא מוט שלג, עליו אסביר בפרק הבא
אומרים שבחורף האגם הזה קופא לגמרי ואפשר להחליק עליו בכיף
הנוף מחוץ לבקתה האחרונה
לאחר המתנה של שעה או יותר, הגיע חברו של שותפי לטרק/ריצה ואסף אותנו. נסענו אל מילפורד, מתוך כוונה לצאת למחרת בבוקר לשיט במפרץ מילפורד היפיפה והמפורסם. בדרך עצרנו לפני "מנהרת הומר", מנהרה באורך 7 ק"מ החוצה רכס הרים שלם מתחת לאדמה וחוסכת שעות של נסיעה, וזכיתי לצלם את הקיאה הארורה כשהיא לועסת בשידור חי מגב (וישר) של אוטו. חצינו את המנהרה, הגענו למילפורד וחטפנו סופת גשם לפרצוף - באמצע הלילה ברחתי מהאוהל אל חדר האורחים של החניון, לאחר שהאוהל לא עמד בכמות הגשם שירדה בחוץ ועבר הסבה למיני-בריכת שחיה. בבוקר נסענו לנמל לבטל את הכרטיסים לשיט, בגלל שהערפל הכבד הרס כל סיכוי ליהנות מהנוף.
מבואס ועייף בכניסה למנהרת הומר
קיאה, ציפור עם כוונות רעות..
...שגם יודעת לממש אותן
מבואסים ומעוצבנים ברחנו ממילפורד, עם הפנים לעיירה טה-אנו (Te Anu). בדרך מזג האויר החל להתבהר, ואפילו נתקלנו בשדה תורמוסים מדהים - אם עד עכשיו הכל הלך חרא, מעכשיו הכל ישתנה ואני הולך ליהנות. חכו לפרק הבא, הוא יהיה משהו טוב 
_____________________________________
גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
