יש פה סוג של שפיטה כלפי ההורים האומללים האלו
והיא לא הוגנת.
אתה יכול להאשים את התקשורת שבונה חוסר אמון, אבל אי אפשר להתעלם מדברים שגולשים החוצה. אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש עדיין שבויים ונעדרים וגורל כולם אינו ידוע, כולל השבוים בלבנון. להאשים את התקשורת שלציבור יש תחושת של חוסר אמון מהמנהיגות הצבאית והמדינית זה להתעלם מהמצב בשטח.לא חסרות לנו דוגמאות לבניית חוסר האמון הקיים. יש חוסר אמון והוא מוצדק. אי אפשר בכח להיצמד לגלוריפיקציה שאנחנו אוהבים לעשות לצה"ל ולערך הנעלה שלא מפקירים שבוי בשטח, לא פצוע או גופה. כולם צריכים לחזור הביתה. יש פשלות והן קשות מאד גם מההיבט המדיני.
המשפחות מקבלות עידכונים, לבטח יותר מאשר אנו, קוראי העיתונות. אני מאמין שהם גם מקבלים הנחיות ואולי גם בקשות לא לפעול בצורה מסויימת, ואם לא - זה חמור מאד, אבל הם גם יושבים בתוך עמם.
ואיזה אמון אתה רוצה בדיוק מהמשפחות? התקשורת ממציאה את שיחרורי אסירים מול הרשות הפלסטינאית ללא תמורה, למעט הבטחות ערטילאיות עתידיות וגלעד שליט עדיין בידי החמס?
התקשורת המציאה את המילים של אולמרט במלחמה האחרונה לגבי החיילים השבויים והיא זו ששינתה את המילים או את המטרות?
אתה בטוח במאת האחוזים שהשבויים נמצאים בראש סדר יומה של הממשלה, שאמורה לדאוג לשחוררם המהיר הביתה? לצערי, אני בספק, מקווה שאני טועה, אבל אני בספק ולא ספק קטן. פעם האמנתי שכן.
ואם המשפחות בספק, זו חובתם להניע את הגלגלים ולשמר את התודעה. אם לא הם, אז מי?
גם אני היתי מעדיף יותר איפוק ופחות פומביות, כי העיסקאות האלו מתבצעות כמו עיסקאות בשוק המסחר, אבל אם אני מנסה לעמוד במקומן, אני בספק אם הייתי נוהג אחרת. וזה לא קשור להסתכלות על ה"אני" בלבד.
שבוי שיושב בשבי, אכן לא יודע מה בדיוק עושים , אבל כשהוא יושב שם, אותו חייל שהמדינה שלחה אותו אל תוך הסכנה, חייב להאמין ולדעת שהמדינה עושה הכל בשביל להחזירו.
עיניין "המחיר" הוא בעייתי מאד, כי הויכוח הציבורי על המחיר שולח גם מסר לחיילים הנוכחים והעתידים להיות חיילים, שהכל עיניין של מחיר ואם המדינה מוכנה לשלם את המחיר. חייל שיוצא להלחם על הגנת המדינה שלו לא רוצה להיחשב כסחורה, חייל שיוצא לקרב חייב לדעת ולהבין שיש סיכוי שלא ישוב בחיים וסיכוי שיפול בשבי, אבל גם לדעת בוודאות, שאם יפול בשבי, בכל מצב יעשה הכל ומהר להחזירו הביתה.
אני אדם מאד פשוט, נכון, פעם היו תקופות יותר קשות ופעם הינו פחות מקצועיים ופעם ופעם. זה היה פעם, אנחנו צריכים לשאוף למעלה ולשפר.
אתה חושב שהמוחצנות שקיימת היום פוגעת, אני כבר לא בטוח שהיא פוגעת כל כך, למרות שבעבר חשבתי דיי דומה לכיוון מחשבותיך.
אז חיזבאללה מנצל את ההיבט הפסיכולוגי, סו וואט?
במקום שניילל שאנחנו נותנים לו נשק פסיכולוגי ליד הגיע הזמן שננהל איתם את המלחמה באותה שיטה, אולי והלוואי וזה יעזור.
החיזבאללה מאשים אותנו תמיד באי ביצוע או בעיכוב ביצוע עיסקאות לשיחרור השבויים, מעלה את הרף בהסתמך, כך טוענים, על המשפחות הסובלות ועל הערך שאנו מעניקים לחיי אנשינו. חיזבאללה הוא אירגון חלש, לטעמי, בימים אלו והוא זקוק לשבויים הללו אצלו, הם ממנפים אותו עוזרים לו לשמור על הסכסוך, שהוא הבסיס לקיומו. אז נשפיל אותו השכם וערב, מכל בימה נציין את האמת המבישה, שמדובר באירגון חלש שלא מעוניין לבצע עיסקה כדי לשמר את כוחו שלו ולהעלים את חוסר ההישגיות מהעולם הערבי ותומכיו ע"י החזקת שבויים.
חוץ מזה, החיילים נמצאים על אדמת לבנון ולאדמת לבנון יש ממשלה ולא ממשלה חלשה כמו קודמותיה. צריך למצוא דרך להבהיר לסניורה שישתלם לו להיות חלק בהגעה לעיסקה למען השבויים שלנו. הרי סניורה זקוק לעזרה כלכלית והמערב חפץ בהישארותו בראשות לבנון, אז למצוא דרך להתחיל להתנות סיוע גבוה יותר עם ביצוע עיסקה שתראה את כולם כמנצחים,גם החיזבאללה עצמו זקוק להישגים בתוך לבנון מול ממשלת לבנון וממשלת לבנון כן מנהלת איתו מגעים ומבצעת עיסקאות וממשלת לבנון כן זקוקה לסיוע חיצוני.
ובמקביל, כמובן שהממשלה שלנו תמשיך בכל המגעים והמהלכים הסודים היא עושה למען שיחרורם.
סיפור סבוך.
הא וחג שמח
נערך לאחרונה ע"י שומר סוד בתאריך 07-12-2007 בשעה 22:53.
|