הובא מידיעות אחרונות:
חיל הים הבריטי המלכותי אינו ערוך למלחמה בעקבות שנים של קיצוצים בתקציבו, כך דיווח הבוקר (יום א') השבועון "סאנדיי טלגרף", על-פי מסמך של משרד ההגנה שהגיע לידיו. המסמך שהודלף הוא דו"ח בן 14 עמודים, אותו הזמין שר ההגנה הבריטי דז בראון, במטרה שיסייע לו לדחות את טענות האופוזיציה על בעיית המשאבים בצבא הבריטי. אולם הדו"ח קבע: "המצב הנוכחי של הצי אינו טוב. יהיה זה אתגר עבור חיל הים המלכותי לצאת למבצע בהיקף בינוני נגד יריב בעל יכולת טכנולוגית". "מבצע בהיקף בינוני", הסביר השבועון, הוא מבצע הדומה בהיקפו לפעילות שחיל הים הבריטי נדרש לה במסגרת מעורבותו בפלישה לעיראק במרס 2003. הצי "לא יוכל לחזור על התפקיד שמילא במלחמת עיראק ופגיע יותר לזעזועים לא צפויים", דנקבע בדו"ח. המסמך פורסם על רקע חששות בבריטניה ליכולת של כוחות הצבא על רקע מה שנתפס כתקצוב לקוי ושחיקת הכוחות העוסקים בפעילות בעיראק ואפגניסטן. המסמך הוכן על-ידי עוזרו של מפקד חיל הים, האדמירל אלן מאסי, שפיקד בתחילת המלחמה בעיראק על נושאת מטוסים. הדו"ח קובע כי הצי הפך במרוצת השנים למיושן, כי היכולת לפעול נגד צוללות "מתחת לרמה השקולה", כי היכולת של נחתי חיל הים לערוך מבצעיים אמפיביים נשחקה וכי ספינות רבות מדי נשלחות לים למרות פגמים מבצעיים.
לשם המחשה, נכתב ב"סאנדיי טלגרף", בעוד שב-1987 סיירו 35 ספינות מסביב לבריטניה, בשנת 2007 עשו זאת רק עשר ספינות. הדו"ח בירך לעומת זאת על התוכנית לפיתוח נושאות המטוסים וציין כי הספינות המודרניות שברשות הצי הן בעלות יכולות מתקדמות ויעילות מבחינה כספית. משרד ההגנה הבריטי סירב להגיב, באומרו כי אינו נוהג להגיב על מסמכים שהודלפו. רק לפני שבועיים פרסם השבועון את עיקריו של דו"ח אחר, שחיבר מפקד הצבא הבריטי, הגנרל סר ריצ'רד דאנט, המתריע כי שנים של תקצוב לקוי ועומס משימות גרמו לחייליו להרגיש "פחותי ערך וכועסים", וכי הם סובלים מעייפות רבה ומשחיקה. בנוסף הטיחו גם חמישה מפקדים בכירים לשעבר בצבא ביקורת בראש הממשלה, גורדון בראון, על שלא תקצב כראוי את הכוחות בעשר השנים שבהן כיהן כשר אוצר תחת טוני בלייר.

נתקלתי במהלך החיפושים לאישוש הנושא בכתבה מלפני שנה המפרטת גם כן על נושא ה-mothballing של הצי הבריטי. נטען שם כי ישנן הוצאות לא מתוכננות בפיתוח צוללת ה-Astute, משחתת Type 45 ועוד כמה פרויקטים שלא הכרתי (Bowman וכדומה).
סדרת כתבות על הנושא.
נראה כאילו יחסי הצבא הבריטי עם המערכת הפוליטית דומים במקצת למערכת היחסים טרום לבנון 2 בארץ. מערכת סדירה שנשאבת ללחימה שנשחקת ואינה יכולה להתאמן כראוי, הוצאות בט"ש הולכות ותופחות, ורכישות / פיתוחים מאסיביים. ההבדל המרכזי הוא שאנגליה מאמינה יותר בהקרנת כח ע"י שימוש בצי שלה (משהו שמאפיין אותה כבר מאות שנים) ונראה כי כיום, ההוצאות למודרניזציה של הצי וחיל האויר יחד עם רצון מסויים לבדלנות ולסיום המערכה כנגד הטרור גורמים לקיצוצים נרחבים בצבא.

The Chrismas Truce

המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')