http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/927835.html

"מסבירה" לבכארי שיש גבול לסובלנות אפילו במדינה ליברלית ודמוקרטית .

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

אם בית המשפט העליון של מדינת ישראל אפשר את ההקרנה
ולא רק זה כאשר הייתי בדיון בבג"צ על הסרט של חטיבה 14 השתמשה בייניש נשיאת העליון בדוגמה של הסרט השקרי הזה למה היא לא יכולה להתערב בסרט של חטיבה 14

בייניש אמרה (לא ציטוט מדוייק רק מהזכרון) שאפילו בסרט ג'נין ג'נין שבו אחד משופטי העליון קבע שהוא כולל תעמולה שקרית אין מניעה להקרנתו.

כלומר ג'נין ג'נין הוא סרט שקרי אבל גם ככזה במדינתנו הדמוקרטית הוא מותר להקרנה.

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

אם כל הכעס שיש לי על בהימ"ש העליון, הוא לא האשם העיקרי.
בכל ארצות אירופה המערבית יש חוקים ברורים נגד הפצת תעמולה אנטישמית וגיזענית.
הסרט "ג'נין ג'נין", הוא דוגמא לסרט תעמולה שכזה. אלא שבארץ אין חוקים נגד תעמולה אנטישמית, או סמלים נאצים, או הכחשת שואה. הכל מותר. וגם מה שאסור, לא נאכף.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

אבל הבעיה היא, שלהקרנה של היהודי זיס יש רקע תרבותי ברור ומוסכם. אף אחד (מלבד כמה מטושטשים קשות) לא ינסה לטעון שזה משהו מלבד תעמולה. בעוד שהסרט של בכרי מתקבל כאמת מוחלטת אצל הפלשתינאים וגם אצלנו יהיו כאלה שלא יפסלו אותו כליל.

זאת למרות שהוא בעצמו התפתל אח"כ והבין באיחור שהסרט פשוט לא הסתמך על עובדות.

הסרט ג'נין ג'נין הוא שנאת ישראל צרופה

מן רצון שכזה של בכרי להיות פתאום פלסטינאי, אחרי שעשרות שנים היה "יקיר" החברה בישראל פתאום נזכר באחיו "המדוכאים" זו ההערכה שלי למקורות של הסרט אצל בכרי

ובמאמר מוסגר, גם להפגנות כנגד הסרט היו רק קומץ אנשים שאכפת להם רובם אנשי חטיבה 5 או בוגריה

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

העניין הוא שהוא לא יצא במטרה מוצהרת לעשות סרט תעמולה. הוא ממש האמין למה שאמרו לו כמה חבר'ה בג'נין.

ואחרי כתב אישום כזה חריף, אף אחד, גם עם קצת שכל בקודקוד כמו בכרי, לא שש לסגת ולהודות שהוא עשה סרט שמבוסס על עדויות היסטריות, מנופחות ושקריות

לשם כך, יש תביעות דיבה

כאן צריך להיכנס דיון שאינו פוליטיקלי קורקט בשום צורה, לגבי הבדלי התרבויות בין ערבים והמערב, ומשמעות ה"דימיון המזרחי" כפי שהיו קוראים לזה בשנות ה-50 ו-60.

או בשפה פוסט מודרנית:" כאשר הנרטיב אובר אלס, אזי העובדות מיותרות. כאשר כל הנרטיבים שווים בינהם מבחינה מוסרית, אז גם ללשון הרע אין משמעות. כל אחד חי בתוך הקופסא שלו ואין לו חיים מחוץ לה, אלא אם מדובר בביטוח לאומי או שירותי בריאות וכיוצ"ב.

עוד פרט חשוב, מדינת ישראל ממינה את הסרט "ג'נין ג'נין" כמו גם סרטי תעמולה אחרים, כמו "גן עדן עכשיו" שכמעט זכה באוסקר. כלומר, משלם המיסים היהודי מממן את הפקת הסרטים האלו, אז למה להלין אל ביהמ"ש הפוסט מודרני העליון שלנו?

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

אני לא בטוח ש-"ג'נין ג'נין" עצמו מומן מקרנות ציבוריות הנהנות מתמיכת משרד החינוך והתרבות.

זכור גם שקשה לזהות סרט כיצירת תעמולה בשלב קבלת התמיכה, לפני ההפקה.

מצד שני, כספי הפיצויים שהסינמטקים יישלמו באים בחלקם מכספי ציבור.

ולנראטיווים המציירים תמונה שונה לחלוטין מהעובדות בשטח.

קח למשל את ארה"ב עם האמונה העמוקה בהיותה ה-great white hope - חלק ניכר ממנה עדיין מאמין שהיא מצילה את העולם, וגם אני עדיין רוצה לחשוב ככה: כמו שהציגו בזהו זה של לפני עשרות שנים - הדובי הישראלי הקטן בחסות ארה"ב הטובה מול הדוב הרוסי ואיזה בובה של סוריה. אבל ארה"ב דפקה את המנדט שניתן לה מאז מלחה"ע 2... עשרות פעמים.

ופוליטיקאים אצלנו לא מייצרים מצגי שווא של המציאות? והמצגים האלה לא נתמכים במה שאנחנו מספרים לעצמנו?

ולמרות הכל אני רוצה לסיכום לציין שלאיראן... יש את הטיל הכי טוב, המטוס הכי טוב וכמובן שאת החייל הכי טוב

בין אם תקרא לזה התקווה הלבנה הגדולה, או "אסיה לאסייתים" או "אור לגויים", אין בזה שום דבר רע, להיפך, אם זה משרת את טובת האנושות כמניעה לקידמה לאומית או אישית. זה הופך למשהו חמור ביותר אם זה נועד להצדיק אלימות שאיננה הגנה עצמית.

פוליטיקאים משקרים, מפני שיש מי שמוכן לבלוע את השקרים שלהם ולא לטרוח לחבר את העובדות אחת לשניה. אני מבטיח לך, שלא בלעתי אף שקר שפוליטיקאים מכרו לי מאז 1992. והייתי בסה"כ בן 15. העובדה שפוליטקיאם משקרים ואנשים קונים את השקרים, את הנרטיב, לא הופכת את השקר לאמיתי או מוסרי, אפילו הופכים את השקר למורשת.

אם האמונה שלנו כי לנו המטוס הכי טוב, הטנק הכי טוב או החייל הכי טוב, מגובה בהיסטוריה או נתונים כלשהם, אז האמונה איננה שיקרית או מנותקת מהעובדות. אפשר להתווכח על הפרשנות לעובדות לפי אירוע או מצב מסויים, אבל העובדות האמיתיות קיימות בנמצא.

תעמולה, בניגוד להסברה או לספינים, מבוססת על שקרים מוחלטים, וחצאי אמיתות לקישוט המנותקות מההיקשר. תעמולה שכולה נרטיב ללא כל תוכן עבודתי איננה מוסרית.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

אנחנו יודעים מצוין לחשוף את השקרים של הפוליטיקאים מהצד השני של המפה. כשהם "משלנו", זה כבר סיפור אחר. גם אם במקרים רבים גם אם אנחנו שמים לב לחורים בסיפורים שלהם, אנחנו בונים דיסוננס קוגניטיווי שמחליק את קצוות המחוספסים.

דוגמא שוודאי חביבה עליך: כולנו בשמאל רצינו להאמין במשפט המפגר "תנו לערפאת להילחם בטרור", וגם אחרי שזה התפוצץ לנו בפנים פעם אחר פעם, המשכנו לקוות ובמידה לא מועטה להאשים את הממשלה שלנו. זכור לי למשל מאמר של גדעון לוי מתחילת האינתיפאדה - שמסביר באותות ובמופתים כי מצבם של הפלשתינאים הפשוטים בגדה הלך ונעשה גרוע יותר בשל ריבוי המחסומים והמעברים בין האזורים הביזארים - H1 H2 ועוד כל מיני שמות של שדות תעופה עיראקים. אני לא יודע אבל יש ודאי ולו גרעין אמת בדבריו. אבל, זה לא היה הסיפור היחידי - ופה אנחנו חוזרים לידיד האמיץ של...מ ביבי אם אני לא טועה. פסדר, אני משוכנע שלו לא האמנת למילה, אבל שרון בחייך. תגיד לי שלא האמנת לו.


מנהלים, אני יודע שאני הולך כבר על הקו הדק אבל אני מנצל את הדוגמאות החיות שלנו כדי להסביר נקודה: כולנו קצת טמבלים +-. וההוכחה, אני לא לגמרי סגור אם זה מה שרציתי מלכתחילה.

בא נקצר את הסיפור כדי להרגיז כמה שפחות אנשים. מצידי, אפשר להמשיך את זה בפרטי.

אתה מודה שאתה שמאלן, פתי מאמין, שלא מבדיל כהלכה בין המציאות האמיתית ומשאלות הלב שלך. הגדרת את עצמך "טמבל +-". אז אני לא "כולנו". ההגדרה שלך לא כוללת אותי, ומקומם אותי שאתה בכלל מנסה.

ולעיניין הצבעות:
כששרון אמר "לא להחזיר וגו'..." לא שייך לאמונה, אלא להסכמה. הסכמתי עם מה ששרון ההוא אמר, וקיוותי שהוא באמת מאמין במה שהוא אומר ולא משקר. התברר ששיקרו לי. זה לא בשליטתי. אבל, אמונה? האמת שלי, לא תלויה באדם שאומר אותה, אלא בעובדות ולקחים. לי היה ראש פתוח לשמוע דעות שהיו מאוד לא בקונצנזוס האופנתי בסלונים בארץ במשך שנים רבות מאוד.

(לא, אני לא דתי, לא גוש אמונים, לא כהנא... יש גם ימין שאיננו קיצוני עד הסוף, אלא אנחנו לא פריקים מספיק כדי שיהיה לנו רייטינג בטלוויזיה).

כשהצבעתי לשרון ב-2001, קיוויתי שחומת מגן תפרוץ מוקדם יותר, לא יכולתי לדעת בשום אופן ששרון יחכה אלף טבוחים לפני שיפעל.

וזה שאולמרט הוא נאד נפוח - יודע כל אחד, לכל המאוחר מאז 1999.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

אני משתמש בעצמי וב"מחנה" שלי (שאוהב להאמין שהוא הרציונלי בחברה הישראלית) כדי להדגים כיצד אנשים לא מולכים שולל רק מכוח המצג המוצלח, אלא גם כי הם רוצים להאמין. אנשים רוצים להאמין שהאיש בו הם בוחרים בקלפי/הולכים לראות את הסרט שלו הוא אכן ישר כמו אייב לינקולן, חזק כמו שמשון וחכם כמו איש זקן מהיה היה.

קצת על דיסוננס קוגניטיווי - זה התחיל אצל קופים נמשך בילדות וממשיך גם כשאנחנו בוגרים
http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...SubContrassID=0

נראה לי שאת הדיון הפוליטי לא נפתור. לכן אני מעדיף להישאר בדיון על המנגנונים, שלטענתי לפחות מתקיימים אצל כולנו (כמעט כולנו לוקח?)

מספר שאלות:
1) איך אתה מסביר את הדיסוננס הבסיסי, אצלך, כאשר אתה חושב שהמחנה אליו אתה שייך רציונלי מחד, ומשתמש בביטויים הקשורים לאמונה, פסיכולוגיה ורגשות?
2) נניח שיש דיסוננס קוגנטיבי אצל כולנו, רק שעוצמתו משתנה בהתאם לרגישויות אינדיוידואליות שונות. איזה צידוק מוסרי נותן הדיסוננס הזה, כאשר בוחרים במפלגה המדרדרת את הרוב, כולל הבוחרים במדרון (וגם: מסוכן עם עיקולים חדים, ביום גשם כבד וסלעים מתדרדרים? וחוב לפורום: גם יורים עליך!) ?
3) איפה מניחים את הגבול בין תמימות לטיפשות? בקו מאה ההרוגים? בקו האלף ?
4) מדוע תהליך האמיץ מאוד שעשית, שנובע ממידה מסויימת של יושר אינטלקטואלי, כ"כ נדיר במקומותינו? למה בגלל אגו זחוח, קשה כ"כ לרוב האנשים להודות בטעות? בייחוד מהסוג שעולה לנו בדם!

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

אני רק אציין כי אפשר לקחת את ההנחות בבסיס שאלות 2 ו-3 שלך לניגוח של שני הכיוונים (ימין ושמאל רק חול וכולירה)

1. זה בדיוק, שאני לא חושב שהמחנה שלי רציונלי יותר מאחרים. רוב המחנה שלי חושב שהוא רציונלי יותר (למרות שאצל רבים האמונה הזאת נסדקה).

4. כי אנחנו בני אדם ואנחנו לא אוהבים להודות בטעויות ואנחנו אוהבים מציאויות פשוטות וברורות ואנחנו צודקים, תמיד! מה, זה לא ברור?. וגם אני, אפעס, לצערי הרב לא אמיץ גדול. אבל צריך טיפה יושרה כדי להבין שיש בעיות בתמונת העולם.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי odedy לכן אני מעדיף להישאר בדיון על המנגנונים, שלטענתי לפחות מתקיימים אצל כולנו (כמעט כולנו לוקח?)

טוב, פה אנחנו ממש חורגים מתחום הפורום... אבל לדעתי, התשובה טמונה בכך שהנחת יסוד בסיסית שלנו, לגבי עצמנו, שגויה. בניגוד לתפיסה המקובלת בחלקים מהמחקר (תורת המשחקים, למשל, אבל לא רק) לדעתי בני אדם אינם יצורים רציונליים, אלא יצורים המבצעים רציונליזציה. מחקרים מצביעים על כך שהדבר מתחיל ברמה ביולוגית בסיסית מאוד - לדוגמה אדם שמוחו גורה (ע"י אלקטרודה) להרים את יד ימין תמיד יספק תשובה מנומקת לשאלה "למה הנפת את ידך?"!

אפשר להרחיב על זה המון (האמת, זה תחום המחקר היחיד שממש משך אותי בפסיכולוגיה), אבל לא כאן ולא עכשיו.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

המרכבה זה הטנק הטוב ביותר בעולם

הלביא הוא המטוס הטוב ביותר בעולם

וצה"ל הוא הצבא הטוב ביותר בעולם (חוץ מהצבא האירני כמובן)

על איזה סרט של חטיבה 14 אתה מדבר?

תודה

כל המידע כאן

http://www.global-report.net/drori/?l=he&a=33685

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

ציטוט:

במקור נכתב על ידי offerd אם בית המשפט העליון של מדינת ישראל אפשר את ההקרנה ולא רק זה כאשר הייתי בדיון בבג"צ על הסרט של חטיבה 14 השתמשה בייניש נשיאת העליון בדוגמה של הסרט השקרי הזה למה היא לא יכולה להתערב בסרט של חטיבה 14 בייניש אמרה (לא ציטוט מדוייק רק מהזכרון) שאפילו בסרט ג'נין ג'נין שבו אחד משופטי העליון קבע שהוא כולל תעמולה שקרית אין מניעה להקרנתו. כלומר ג'נין ג'נין הוא סרט שקרי אבל גם ככזה במדינתנו הדמוקרטית הוא מותר להקרנה.

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

בהחלט מבין

לא פעם מותחים לנו את גבולות הדמוקרטיה...

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

עפר, ציפיתי שתזכור שדווקא באוניברסיטה העברית בוצעה הקרנה של הסרט "ג'נין ג'נין". ההקרנה לוותה בהפגנות סוערות (... יחסית כמובן לאוניברסיטה) מחוץ לאולם, ואף הפגנת יחידים בתוך האולם.

לי אישית יצא קצת "ללכת מכות" באירוע.

! This is Sparta

ראשית לא זכרתי, אבל כן זכרתי שהייתי מהקומץ שהפגין נגד העניין מול בית המשפט, מה לעשות זה מה שנקבע ועלינו לקבל... ולמחות

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

נצל"ש: סרט מעניין מאוד וקשור לעניין, שראיתי בזמנו בסינמטק ת"א, הוא "הילדים של אורנה"

http://www.third-ear.com/p_prod.aspx?id=28953
המתאר תיאטרון קהילתי שאורנה מר-חמיס (אימו של היוצר, ג'וליאנו מר) הפעילה במ.פ. ג'נין בשנות ה-90', ובפרט שלושה מבוגריו: אחד שהפך למנהיג בגדודי חללי אל אקצא, אחד נהרג מאש צה"ל והשלישי הפך למחבל מתאבד.
שמאלנים "שרופים" ראו בו איך אפילו מחבלים הם בני אדם
אני ראיתי איך מחנה פליטים שלם סובל בגלל כמה ילדים שאוהבים לשחק בנשק ולהרגיש גברים.

מצד אחד מעגל אלימות - הרסנו להם את הבית, הרגנו קרובים והולדנו עוד אלימות.

מצד שני - בחיאת, זביידי (וכבר הבעתי בפורום את פליאתי מהתופעה) הוא לוחם החופש הדגול שלנו? ואני מוכן להבין את טלי פחימה אם היא הולכת להגן בגופה על ילדים ונשים. אבל עליו? קומבינטור בגרוש?

הביטוי המתאים ביותר שאני יכול לחשוב עליו ביחס אליהם הופיע ב"הצנטוריונים": "כנופים" - מעין אבו ג'ילדות כאלה, שכל קשר בין מאבק עצמאות לבינם אבד כבר מזמן. כל העניין שלהם הוא בלקדם את מעמדם הכלכלי והחברתי בדרך היחידה שהם מכירים. ולדעתי יש לנו אחריות גם להיווצרותם. אבל היא לא מגרדת את גודל הפשע של ההנהגה שלהם שעשתה כל שביכולתה להרוג עוד דור ועוד דור על הכבוד, האדמה והמפתחות החלודים.

רק שחס וחלילה לא יגידו שהם ויתרו. זכור לי גם איזה מובראק אחד עם "אין לך מנדט לוותר בירושלים". והוא לא דיבר לאולמרט, אלא למישהו אחר בקמפ דייוויד.

למי שלא ראה את הסרט "הילדים של ארנה", הרי תקציר סצנה לדוגמא:

החבר'ה מגדודי חללי אל-אקצה יושבים על הכורסאות בסלון מפואר,
מדסקסים על פיצוחים את החוויות מהקרב במחנה הפליטים בחומת מגן.
מתווכחים קצת מי יותר גיבור- זה שנלחם ואז יצא להיכנע בתחתונים,
או זה שמראש התחבא במרתף ולא אותר.
כל הנוכחים נראים בני 19-20.
מישהו מביא מאיפושהוא מאג.
החבר'ה בוחנים אותו בהתפעלות ומתרגלים אותו על יבש בסלון.
"מנהיג גדודי חללי אל אקצא" מכריז "יא שבאב, מהיום יורים רק במאג!"
ובאמת הם יוצאים לפעולה הראשונה שלהם עם הנשק החדש:
יוצאים החוצה, מתקדמים ברחוב בהליכה שפופה ויורים צרורות באוויר.

בקיצור- פרחחים.

חבל רק שהסכום קטן כ"כ. אחרי שבעל עסק, שפגע במזיד בחיילים שהגנו עליו, יפשוט רגל כתוצאה מכך, אולי אחרים יחשבו פעמיים שלוש לפני שהם חוזרים על אותה הטעות.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

למצער, סינמטק אינו עסק אלא עמותה ציבורית. היה עדיף אם היה לחץ ציבורי על ההנהלה. כפי שצויין- לא היה לחץ כזה. כניראה שאני ויתר מנויי הסינמטק שהידרנו רגלינו מיצירת התעמולה הזו לא שיכנעונו מספיק.

תודה על התיקון - לא ידעתי.
אגב, האם שקלת להדיר את רגליך בכלל מהסינמטק, או שרק מהסרט הספציפי הזה?

והערה קטנה (ואני מקווה שלא קטנונית): פירוש המילה "למצער" אינו "למרבה הצער", אלא "לכל הפחות".
האזנתם ל"באופן מילולי, פינתו של הד"ר אבשלום קור"

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

תודה על התיקון הלשוני.

היות והייתי מנוי, אי הגעה לסינמטק לא היתה משנה לו דבר.
את המחאה הציונית שלי הבעתי בכך שבאתי, על מדים, להקרנות של "מועדון הכיבוש"

שמתירה להקרין הכל, ומשאירה בידי את הבחירה, להתרגז \ לא להתרגז, לצפות \ להחרים,
מאשר במדינה שאוסרת להקרין את הסרט הזה (אולי מטעמים מוצדקים), ואחר כך
תתרגל לאסור להקרין דברים אחרים, מטעמים פחות מוצדקים.

אני מעדיף להתרגז מהתוכן של הסרט, מאשר להתעצבן על שמישהו מתיימר להחליט בשבילי,
מה טוב או לא טוב לי לראות.

לא מסכים. הזכות לחופש הביטוי איננה הזכות להשחיר פני אדם ברבים.
אגב, אשמח לראות איך יטופל סרט שמתאר "בפרוטרוט" את הקונספירציה לרצח רבין. משום מה, אני חושד שהוא אפילו לא יעבור את שלב הקרנות.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

א- מי שחש שפניו הושחרו, עומדת בידו האפשרות לתבוע את עלבונו. לאסור את ההקרנה
אפריורית, במטרה "להגן" על נפשותינו העדינות, ו\או על אלו שמככבים בסרט, זה לא.

ב- אתה רומז שיש איפה ואיפה, בין שמאל (ג'נין) לבין ימין (רצח רבין). אני לא מסכים.
המערכת המשפטית בארץ הוכיחה כבר לא פעם שהיא נאמנה לעקרונות של חופש
ביטוי, ולא משנה מי המתבטא.

ציטוט:

א- מי שחש שפניו הושחרו, עומדת בידו האפשרות לתבוע את עלבונו. לאסור את ההקרנה אפריורית, במטרה "להגן" על נפשותינו העדינות, ו\או על אלו שמככבים בסרט, זה לא.

המטרה היא לא להגן על אף נשמה - אלא על שמם הטוב של המעורבים. ניתן בהחלט למנוע פרסום דברי דיבה מראש.

ציטוט:

ב- אתה רומז שיש איפה ואיפה, בין שמאל (ג'נין) לבין ימין (רצח רבין). אני לא מסכים. המערכת המשפטית בארץ הוכיחה כבר לא פעם שהיא נאמנה לעקרונות של חופש ביטוי, ולא משנה מי המתבטא.

אני לא רומז, אני אומר זאת בפה מלא. עיין ערך היחס המשפטי למתנחלים בתקופת ההתנתקות, דחיית עתירת חברות ההסעה ביום ההפגנה המתוכננת בשדרות ועוד. אבל כאן אנו חורגים ממנדט הפורום - אם תרצה אשמח להמשיך את הדיון הזה בפרטי.
כוונתי היתה לאו דווקה למע' המשפט, אלא לכל מערכת הקרנות/תמיכות/החלטה על הקרנות וכיוב'. אין לי ספק שיצירה תועמלתנית ושקרית באותה מידה כמו "ג'נין ג'נין", אבל מימין, בכלל לא היתה מגיעה לאקרנים.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

צנזורה והגבלה של חופש הביטוי זה ג'יני, שכשמשחררים אותה, כבר אי אפשר להחזיר אותה לבקבוק.

ובוא לא ניתמם; קשה לי לראות מישהו שמשנה את דעתו בעקבות הסרט הגרוע הזה.
מי שמאמין שהיה שם טבח, ימשיך להאמין, ולהיפך.

קשה לי לדמיין את הישראלי, שפתאום משתכנע שהיה שם טבח (בגלל ג'נין ג'נין...).

אם אתה תשתמע שאני מתכוון להעלות לרשת אתר, המציג אותך כעבריין מין שתקף קטינים, מה תעשה:
א) תאמר "נו, חופש הביטוי. אני מתעב את דעתך, אבל אהרג על זכותך להשמיעה" ותסביר לשכנים (שמתאספים ליד הכניסה לבית שלך עם קלשונים ולפידים) שאתה מתכוון לתבוע אותי, או -
ב) תפנה מיד לביהמ"ש בדרישה שיוציא צו מניעה לפרסום האתר.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

בהנחה שאין לך הוכחות שאני "עבריין מין סדרתי, ותוקף קטינים", אסמוך על כך שאוכל להרתיע
אותך ע"י איום בתביעה, והפסד כספי שלך.

וכן, אמשיך להגן על זכותך להתבטא.
אנשים לא כל כך פתיים וטפשים, ואף אחד לא יעמוד עם קלשונים מחוץ לבית שלי.
זה מה שאני אומר: תן לאנשים להחליט. אל תחליט בשבילם.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אמיר ג. אנשים לא כל כך פתיים וטפשים, ואף אחד לא יעמוד עם קלשונים מחוץ לבית שלי. זה מה שאני אומר: תן לאנשים להחליט. אל תחליט בשבילם.

סלח לי, אבל ההיסטוריה מוכיחה היטב שאנשים הם כן פתיים וטפשים, במיוחד כשהם פוגשים שוב ושוב באותם השקרים. תעמולה, מה לעשות, עובדת נהדר: מרצח ישו, דרך "היהודי הנצחי" ועד לספרי הלימוד ברש"פ.
דוגמה נוספת: בשנת 2000 נתקלתי בגליון "אל-אתחאד", עיתון ערבי (ישראלי) קומניסטי, שהכותרת הראשית שלו סיפרה על ממתקים מורעלים שחיילי צה"ל מחלקים בשטחים. באותו גיליון , אגב, הופיעו פרסומות של מפעל הפיס ומכרזים של משרדי ממשלה...
כשהראתי את הכתבה למורה לערבית בתיכון בו למדתי (שנים לפני כן) - אשה מבוגרת ומשכילה - תגובתה היתה משהו כמו "אי אפשר כבר לדעת... אני מאמינה שזה יכול להיות".

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

הישראלים (אנחנו) מספיק נבונים, מספיק פקחים, חכמים, שבעי מניפולציות,
מספיק דעתניים, מספיק חשדניים, מספיק ציניים ומספיק שיפוטיים, בשביל להבדיל בין
האמת לבין מתי מנסים לז**ן לנו בשכל.

אם אתה מגביל את חופש הביטוי ומטיל צנזורה, אתה משרת את הצד שמנסה לייצר פרופגנדה שקרית,
משום שאתה משדר כאילו יש לך מה להסתיר, ואתה משחק לידיו.

האסטרטגיה הנכונה לדעתי, תהיה להשתמש בחופש הביטוי שאתה נותן, נגד מי שמנסה לנצל
אותו לצרכיו. במקום לאסור את הקרנת הסרט, תנסה להוכיח שהוא שקרי. תביא את העובדות על מנת לקעקע את טיעוניו.
אם תצליח להוכיח ששיקר, זה ירתיע שקרנים אחרים.
אם תאסור להקרין, רק תעודד הפקה של עוד סרטים מהסוג הזה. כי עצם האיסור הוא הפרופגנדה
היעילה ביותר בידיו של השקרן.

1) עד היום יש סוג של צנזורה על המיין קאמפ, וכתבים אנטישמים אחרים בעברית. מה דעתך, צריך לבטל גם את סעיף הצנזורה הזה?

ברוב ארצות אירופה המערבית, בייחוד גרמניה וצרפת, יש חוקים ברורים לגבי צנזורה על תעמולה אנטישמית. חבל שבארץ אין. (את המיין קאמפ והפרוטוקולים, אתה יכול למצוא בקלות רבה ברוסית ובערבית, וזה נמכר היטב).

2) קיימת צנזורה פנימית ממסדית, נגד הימין. הדוגמאות מרובות מכדי שאפרט. די להזכיר את פרשת "קול השלום" לעומת "ערוץ 7". (ואני יודע, לימור ליבנת הייתה השרה האחראית). אז יש לנו כבר, צנזורה, אז זה קצת צביעות לדרוש לבטל צנזורה על הקיצונים של הצד השני, לא?

3) כל פירסום ברשות הרבים, צריך לעמוד בביקורת עובדתית בסיסית, אחרת הוא שיקרי. פירסום שיקרי הוא עבירה על החוק. את החוק צריך לאכוף. וכאן, אין זה משנה עם הכוונה לחוק "חוסר אמת בפירסום" על סגולות רפואיות שאין למשקה כלשהו, או חוק נגד הסתה או נגד תועבה אנטישמית או אחרת.

נרטיב בלי רגליים מדעיים, עובדתיים, הוא שקר. אנשים שבוחרים להאמין בשקר, לא מקבלים שום הצדקה מוסרית בשל כך.

בקיצור נמרץ, ניצול לרעה של חופש הדיבור נעשה ע"י פירסום שקרים כאילו היו עובדות. (בכך זה שונה מייצירה בדיונית, שאין יומרה ליצור אמת). חברה אנושית צריכה תמיד מיצוי של האמת מתוך השקרים.
תעמולה תמיד עובדת, מפני שרוב האנשים (ואני לא אחד מהם), אינם יודעים מספיק כדי לעשות את הסינון הנכון.

על גרעין האמת: יש גרעין של אמת בכך שרעל הבוטילנום טוב לבריאות, עובדה שעושים בו שימוש קוסמטי ורפואי ! אז מה, תיבלע בוליטילנום?

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Gilgamesh 1) 3) כל פירסום ברשות הרבים, צריך לעמוד בביקורת עובדתית בסיסית, אחרת הוא שיקרי. פירסום שיקרי הוא עבירה על החוק. את החוק צריך לאכוף. וכאן, אין זה משנה עם הכוונה לחוק "חוסר אמת בפירסום" על סגולות רפואיות שאין למשקה כלשהו, או חוק נגד הסתה או נגד תועבה אנטישמית או אחרת. ... נרטיב בלי רגליים מדעיים, עובדתיים, הוא שקר. אנשים שבוחרים להאמין בשקר, לא מקבלים שום הצדקה מוסרית בשל כך. ... על גרעין האמת: יש גרעין של אמת בכך שרעל הבוטילנום טוב לבריאות, עובדה שעושים בו שימוש קוסמטי ורפואי ! אז מה, תיבלע בוליטילנום?

מילים כדרבנות

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

ואת מי שהיה שותף לפגיעה בשמם הטוב של החיילים. בדיוק, לכאורה, מה שאתה מציע.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

נו, ומה אומר מבחן התוצאה? אף אחד לא השתכנע שחיילי צה"ל ביצעו טבח בג'נין (אולי חוץ מכמה מגפפי שאהידים סהרורים מעדות טלי פחימה), אבל מוחמד בכרי איבד הרבה מהקרדיט שלו כיוצר, דפק את הקריירה שלו כשחקן, יפסיד את התחתונים וייזכר לעולם כשקרן האנטי ישראלי מג'נין ג'נין ולא כשחקן מוערך כפי שהיה עד הפרשה.
זה מוכיח שחברה בריאה יכולה להתמודד עם הקרנה של סרט כזה. לגבי הקרנות במדינות ערב או בונצואלות למיניהן - לגבי זה פשוט אין לנו מה לעשות מלבד תעמולה נגדית והסברה (תחום שהמדינה וצה"ל פשוט עלובים בו וחבל).

אז תתפלא, בכרי הופך להיות "קורבן המקרתיזם" הציוני, ופותח קריירה קולנועית מצליחה בחו"ל. מה גם, שרבים מחיים בראשית ושות' עדיין עפר לרגליו של בכרי. "ג'נין ג'נין" עדיין להיט באירופה. אלו שמאמינים לפרוטוקולים, ולשאר כתבי השיטנה נגדינו לא ממש מתעניינים בבסיס העובדתי של "ג'נין ג'נין".

עוד הפעם. הסרט "גן עדן עכשיו", סרט תעמולה שמרומם ומפאר ומקלס, שני מחבלים מתאבדים, שני רוצחי המונים, כמעט זכה באוסקר בתור הסרט הזר הטוב ביותר.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

תמיד תהיה עוצמה גדולה יותר למסר שמועבר באמצעות סרט או כתבה בעיתון לעומת פסק דין שניתן בתביעת דיבה. אם מחר ידיעות אחרונות יפרסם בדף הראשי שאנסת את אחותך, כמובן שתצא למאבק משפטי ותנצח, ואז תתפרסם איזו הודעת התנצלות ותקבל פיצויים כספיים, אבל עבור רב הציבור תשאר לנצח האנס מפורום צו"ב. החוק חייב להגן על כל אזרח מפני פרסום שקרי כזה, ואם הדיבה ידועה עוד טרם הפרסום, יש הצדקה מוחלטת למניעת הפצתה.

הטענה שאסור לסייג את חופש הביטוי כי זה מדרון חלקלק היא טענה שאינה עומדת גם בנאורות שבדמוקרטיות.

בניגוד לטענתך הנסיון מראה לנו שהיא נוטה להחמיר יותר עם הצד הימני של המפה הפוליטית: מהרשעתה של טטיאנה סוסקין וכלה בפסילתה של תנועת כך. וכדי שמראש לא נכנס לויכוח, אני מצהיר מראש שתמכתי ועודני תומך בפסילתה של כך, אלא שיש מפלגות אחרות בישראל שראויות לפסילה מטעמים כמעט זהים.

באשר לפסילת מפלגות, שווה לזכור שחוץ מכ"ך הייתה עוד מפלגה שנפסלה מלהתמודד בכנסת - בשנות השישים נפסלה על ידי ועדת הבחירות רשימה שמאלנית קיצונית. בערעור לבג"ץ קבע בית המשפט שהפסילה מוצדקת.

ובאשר לטטיאנה סוסקין - יש הבדל מסויים בין המעשה שלה לבין המעשה של בכרי. אם סוסקין הייתה מנסה להציג את הכרוז האידיוטי שלה בגלריה הייתי נלחם על זכותה לעשות כך, אבל היא חילקה אותו במטרה ללבות יצרים ולייצר אלימות. באותה מידה אם בכרי היה מתמקד בהפצת הסרט שלו בין ערביי ישראל והשטחים הייתי תומך בהחרמת עותקי המאסטר ושליחתו למאסר.
יש הבדל בין הסתה נטו בשטח לבין נסיון מעוות לייצר "אומנות" מעוותת. ואין לכם מושג כמה קשה לי לכתוב את המילה אומנות בהקשר של ג'נין ג'נין, אבל בכל זאת מדובר ביצירה קולנועית שיועדה להצגה בסינמטקים, ובתור חובב קולנוע יצא לי להתקל בהקרנות די דוחות במקומות האלו. זה בדיוק כמו שאני אסכים בחריקת שיניים להצגת "מיצג" בגלריה ובו מחללים ספר קודש יהודי או מוסלמי, אבל אתנגד נחרצות להפצה ציבורית נרחבת של דבר כזה.
יש הבדל בין משהו שנועד להצפות במסגרת הסטרילית של גלריה\סינמטק\תיאטרון ובו הקהל בוחר לשלם, לצפות ולנתח אובייקטיבית, לבין שילוח אותו אובייקט למרחב הציבורי בו יכול כל אזרח להיתקל בו ולהפגע ממנו.

ואו. לאיזה דיון פילוסופי התדרדרנו...

זו אנקדוטה מעניינת בעיקר לאור זה שבזמנו לא היתה חקיקה בנושא פסילת מפלגות ובכל זאת נפסלה מפלגה שנכדותיה הלאומניות לא פחות יושבות היום בכנסת בהגנת ועדת הבחירות והבג"ץ.

לגבי האבחנה בין אומנות להסתה, נדמה לי שמדובר בעניין מורכב קצת יותר מכפי שהצגת, אבל לא זה המקום להרחיב על כך את הדיבור. לא צפיתי בסרט של באכרי, ואם נשים את עניין הפגיעה באנשים ספציפיים בצד, אני לא חושב שיש מקום לפסול את שידור הסרט בישראל (אני גם לא חושב שזה אפשרי בימינו), אבל הייתי מצפה ממוסדות שממומנים בכספי ציבור להמנע מהקרנתו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ISHPUZ יש הבדל בין משהו שנועד להצפות במסגרת הסטרילית של גלריה\סינמטק\תיאטרון ובו הקהל בוחר לשלם, לצפות ולנתח אובייקטיבית, לבין שילוח אותו אובייקט למרחב הציבורי בו יכול כל אזרח להיתקל בו ולהפגע ממנו.

אין "סטריליות" בעולם התקשורת. סרט הוא כלי להפצה סיטונאית של רעיונות, גם לקהל שלא בהכרח יצפה בו! הרי ברגע שהסרט יצא - ניתנה כביכול גושפנקא רשמית לכך שהמעשים המתוארים בו אכן התרחשו.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

ובמקומות אחרים בעולם. זה לא 'סרט סינמטקים'; למיטב זכרוני הסיבה היחידה שהוא שודר בסינמטקים הייתה שאף אחד אחר לא הסכים להקרין אותו. לעומת זאת, ברמאללה הייתה לו הקרנה חגיגית (ולא מי-יודע-מה ביקורתית), וגם במקומות אחרים הייתה לו קבלת פנים אוהדת, ובארצות ערב הוא הוקרן לא פעם. אפילו באמאזון היה אפשר פעם להשיג את ה-DVD (כיום כבר לא, משום מה).

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

מסכים איתך, בתוספת קטנה - אני מעדיף לחיות במדינה שבה מקרינים אפילו את סרטי התעמולה הנאציים הבזויים ביותר, אבל מציגים אותם ככאלו ומנהלים אחרי ההקרנה דיון על המשמעות שלהם. לטמון את הראש בחול לא נותן כלום לאף אחד, וצנזורה אינה פרקטית במקרה הזה. מה שצריך היה זה להקרין את הסרט לא תחת הכותרת שנתן לו הבמאי (סרט דוקומנטרי) אלא כתופעה המייצגת את תפיסת עולמם של ערביי ג'נין ואת היחס של ערבים ישראלים (בכרי) אליה ולנהל דיון בצמוד להקרנה המנתח את הסרט.

ובמאמר מוסגר - הז'אנר של "מוקומנטרי" הולך ותופס תאוצה בעולם. סרטי אעלק תעודה שלא מתיימרים אפילו להיות ניטרליים אלא משמשים כתעמולה לדעה מסויימת הפכו למאוד נפוצים. קחו את הסרטים של מייקל מור (להבדיל אלף אלפי הבדלות מבכרי) כדוגמא - גם הם מגמתיים ועושים ניצול ציני בחצאי אמיתות ובראיונות חד צדדיים כדי להעביר מסר תעמולתי. אי אפשר להלחם בתופעה הזו באמצעות צנזורה וגם לא רצוי. מה שצריך זה ליידע את הקהל על כך שהוא צופה בתעמולה ולא בעיתונות, כי הבעיה הגדולה היא לא הסרטים עצמם אלא הדרך בה הקהל מקבל את הטיעונים שבהם.

וכמובן - יש תמיד את הזכות לנפגעים מהסרט לתבוע בבית משפט ולקבל פיצויים מתאימים באם נפגעו אישית.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ISHPUZ מסכים איתך, בתוספת קטנה - אני מעדיף לחיות במדינה שבה מקרינים אפילו את סרטי התעמולה הנאציים הבזויים ביותר, אבל מציגים אותם ככאלו ומנהלים אחרי ההקרנה דיון על המשמעות שלהם. לטמון את הראש בחול לא נותן כלום לאף אחד, וצנזורה אינה פרקטית במקרה הזה. מה שצריך היה זה להקרין את הסרט לא תחת הכותרת שנתן לו הבמאי (סרט דוקומנטרי) אלא כתופעה המייצגת את תפיסת עולמם של ערביי ג'נין ואת היחס של ערבים ישראלים (בכרי) אליה ולנהל דיון בצמוד להקרנה המנתח את הסרט.

זה בדיוק מה שבוצע באוניברסיטה העברית, כולל נוכחות של חלק מחיילי המילואים ושל מוחמד בכרי בהקרנה. אם אני לא טועה ההקרנה היתה בשנת 2002.

! This is Sparta

הזכות לחופש ביטוי אינה זכות לחופש שיסוי.

אמנם אנחנו דמוקרטיה, אבל זוהי דמוקרטיה מתגוננת שנמצאת במאבק מתמיד על חירותה וחירות תושביה. מייחסים להקרנות הללו כאל דיונים אקדמיים בתנאי מעבדה, אבל האמת היא שמדובר בעוד כלי של הפלסטינים במאבק על קיומה של מדינת ישראל. במלחמה הזו עושים שימוש בכל כלי הנשק שקיימים: רקטות, מחבלים מתאבדים, מטענים, נק"ל, סרטוני תעמולה, ח"כים, אנשי אקדמיה, תקשורת וכו'.

מלחמה פסיכולוגית ומאבק על התודעה הם כלים הניתנים לשימוש צבאי. לצה"ל יש את דובר צה"ל (ופרסומיו השונים) ומחלקות שלמות שעוסקות בל"פ וכיוצ"ב. לפלסטינים יש את מוחמד בכרי, את הצלמים הפלסטינים של הרשתות הזרות (עיין ערך מוחמד א-דורה) ואנשי תקשורת ואקדמיה מתוכנו.

יש לציין כי הם עושים את עבודתם בכישרון רב. אם אני לא טועה, גם את המימון לסרט הוא קיבל בחלקו מאתנו...

מייקל מור מביע דעה, בנושאים פוליטיים מסויימים, מנסה לגבות אותה בעובודות. הוא אולי מתעלם מהיקשרים מסויימים, אבל רוב העובדות שלו בדוקות. הראיונות בטוח ערוכים ואולי גם מבויימים, אבל זו דוגמא לחופש הביטוי. מור לא משקר בכוונה, ולא מפרסם שקרים. (והאמן לי שמחפשים אותו).

בכרי ומור לא נמצאים באותה קטגוריה. בתור התחלה, מור לא מאשים אף אחד בפשעים נגד האנושות, ללא ביסוס כלשהו.

יש הבדל בין הבעת דעה, לבין פירסום תעמולה. הראשון מבוסס על עובדות.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

אני מסכים שיש הבדל ענק בין מור לבין בכרי, ולכן ציינתי "להבדיל אלף אלפי הבדלות". הנקודה שניסיתי להעביר היא שהציבור עדיין לא הפנים שלא כל מה שמראים לו בטלויזיה ובקולנוע זו אמת. אין צפיה ביקורתית וכל דבר מתקבל כאילו מדובר בסרט אובייקטיבי של הבי.בי.סי. על מרמיטות באפריקה - העברה שלמה ואמיתית של האמת.

הטענה המרכזית שלי היא שמצד אחד אין מה לעשות - צנזורה בתיאטראות ישראל לא תשנה כלום. מרגע שסרט (או ציור, או שיר) יצא לחלל העולם אין מה שיעצור אותו, אז לדעתי דווקא חשוב לנהל דיון ציבורי באותו אובייקט ולא להסתתר ממנו, ובלתי אפשרי לעשות את זה בלי להקרין אותו בצורה מבוקרת פה ושם. אם התוצאה של הדיון הציבורי הזה היא שמדובר בשקר - אז ראוי שהשקרן ישלם בכספו ובשמו המקצועי (ואגב, חדש לי שהקריירה של בכרי פורחת בחו"ל וזה פשוט מגעיל אותי).

אולי יש דרכים לחסום סרט, סיפור, שיר או לא יודע מה אחרי שנוצרו. בארצות טוטליטריות קיצוניות כמעט ומצליחים לעשות את זה (ברוסיה היו אסורות מכונות צילום מהסיבה הזו) ולא נראה לי שיש דרך רכה יותר מטוטליטריות כדי לצנזר בצורה מוחלטת. וזה כבר מחיר שלא נראה לי שמישהו מעוניין לשלם עבור חסימה של בכרים למיניהם.

זה לא שאני רוצה סרטים כמו ג'נין ג'נין. הסרט הזה מחליא אותי. אבל הדרך היחידה שאני רואה להתמודד איתו היא באמצעות דיון ציבורי ומשפטי, שכרוך גם בחשיפה מבוקרת ומיודעת של חלק קטן מהציבור אליו. יש איזו שהיא עילה למנוע את הצפיה ממי שיודע שמדובר בשקרים ושבכרי מכר את נשמתו ויושרתו לארגוני הטרור? זה יתרום במשהו?

לו היינו ארה"ב, בעלי בתי הקולנוע היו חושבים אלף פעמים לפני מתן יד להכפשה שקרית ובוטה במסווה של "תיעוד" מסיבה פשוטה: הם היו יודעים שהפסד בתביעת דיבה ימיט עליהם תשלום פיצויים שכאלה שהנינים שלהם עדיין ישלמו. אז - זו צנזורה או לא?
לכן אני מרוצה מהפסיקה (אבל לא מהעונש). חופש הביטוי הוא דבר אחד. החופש לשקר ולהכפיש הוא דבר אחר לגמרי.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

אני מאמין שבארצות הברית מקרינים סרטי תעמולה, אפילו נאציים, ואף אחד לא מפחד מתביעת דיבה של ארגונים יהודיים כל עוד זה מוצג כשקר ומוקרן בסינמטקים ובאוניברסיטאות במסגרת המתארת ומאירה את הקונטקסט והתוכן בצורה נכונה.
ברור שאם סרטים כאלו היו מוצגים בתיאטראות ציבוריים בערים אמריקאיות בין סרטי אקשן וקומדיות רומנטיות, מנהלי התיאטראות היו חוטפים תביעה ואולי אפילו עפים למאסר (ואנחנו מדברים על המדינה שבה חופש הביטוי עומד מעל הכל).

נתחיל מזה, שאת המיין קאמפ אפשר לקרוא בעברית, בספרית ההיסטוריה של אוניברסיטת ת"א, המחלקה ללימודי השואה.

כאשר יש קורס אקדמי בנושא תעמולה נאצית, אז מן הסתם קוראים וצופים בתעמולה נאצית, גם בארץ.

אלא שהקרנות אקדמיות אלו נמצאות במיעוט. רוב ההקרנות של סרטי תעמולה אנטישמים, בארץ ובחו"ל, משתמשים ב"חופש הדיון האקדמי" רק כציפוי להפצת רעיונות אנטישמים.דיון אקדמי, הוא התירוץ של כל האנטישמים המודרנים להפיץ את התעמולה שלהם, ולמוצא לה לגיטימציה. זהו טריק שמשרת בהצלחה את הנאצים הוותיקים בגרמניה ועד כנס השואה של אחמדיניג'אד.

כאשר הציגו את הסרט "ג'נין ג'נין" באוניברסיטה העברית, נתנו במה ומעמד שווה לשקר של בכרי כמו לאמת של החיילים. וזו שגיאה. אמת ושקר אינם שוות מבחינה מוסרית, אף כי באירוע עצמו המארגנים התקוממו דווקא על נוכחות החיילים...

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Gilgamesh כאשר הציגו את הסרט "ג'נין ג'נין" באוניברסיטה העברית, נתנו במה ומעמד שווה לשקר של בכרי כמו לאמת של החיילים. וזו שגיאה. אמת ושקר אינם שוות מבחינה מוסרית, אף כי באירוע עצמו המארגנים התקוממו דווקא על נוכחות החיילים...

זה ממש מכוער. מאוניברסיטת חיפה לא הייתי מצפה למשהו אחר, אבל האוניברסיטה העברית הייתה צריכה להסתכל קצת מעבר לתירוצים הקבועים של "התנגשות נראטיבים" ו"אין אמת מוחלטת" ועוד פילוסופיות בגרוש ולחתור להצגה אמיתית של הקרב ולחשיפת הצד המשקר. לדעתי זו צריכה להיות המהות של מחקר היסטורי - חשיפת האמת. כנראה שקשה לקיים את הדרך האידאלית אותה אני רואה כנכונה להציג סרטים כאלו, אבל לדעתי זה הכיוון אליו צריך לחתור.
ראבאק! מדובר פה על משהו שקרה במציאות! - היו כדורים פיזיים שעפו באויר, היו מטענים פיזיים שהתפוצצו, היו דובים פיזיים (מאוד) שהורידו בתים פיזיים. יש פה עובדות ומספרים מוחלטים, וכנראה שקטונתי מלהבין איך תיתכן הצגה שקולה (או לא שקולה, לרעה) של הראיה הסובייקטיבית של שני הצדדים כאילו מדובר בשתי דרכים שקולות לנתח פואמה.


יש היום תופעה בעייתית שפוגעת בהצגה של היסטורית אירועים. אין לי מושג איך זה קרה, אבל במחקר ההיסטורי גדלו כל מיני גידולי פרא כדוגמת הפוסט-ציוניים (פפה ושות') בארץ, שבמקום לחפש את האמת בונים אמת משלהם בהסתמך על אג'נדה. ובדיוק כמו בקרב התודעתי\תעמולתי שיש למדינת ישראל מול הפלסטינים והחיזבאללה - צריך המון כישרון והשקעה כדי להלחם על "האמת שלך", כאילו אין דבר כזה אמת מוחלטת של הדרך בה התרחש אירוע. ולצערי, הצד שלנו לא חזק מספיק במלחמה הזו, וזה כבר נושא לשרשור תסכולים נפרד.