11-11-2007, 15:32
|
|
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
היוונים לא היו סורים ולא יוונים - הם היו באמצע:) הם היו הלניסטים-סלווקים...
לאורך הדרך של קרבות יהודה מהרי גופנה (167 לפנה"ס) ועד אלעשה (161 לפנה"ס), הוא אמנם
ניסה לפגוע במפקד האוייב (הוא הרג בהרי גופנה את אפולוניוס, הוא הרג בבית חורון את סירון, והוא
הרג את ניקנור בחדשה) - אבל ברוב קרבותיו אופיינו דווקא במהלך של מעבר הדרגתי ללוחמה
סדירה. לפי מחקר שקראתי פעם (אחפש אותו), הגיע כוחו הצבאי של יהודה בשיאו, ל20,000 רגלים
כבדים (הופליטים) שאורגנו עפ"י המסורת הסלווקית בפלנקס (מבנה מעין פלוגתי, שבמסגרתו היו
16 חיילים בשורה בעומק של 16 שורות, כאשר כל חייל משורה אחורית תופס את מקומו של זה
שלפניו, אם הוא נופל).
הבעייה שלו הייתה שכוחו הסדיר הורכב מאיכרים שנטו להתפזר אחרי כל קרב, וכאשר התמודד עם
מפקד סלווקי ברמה גבוהה (בקחידס) שנערך במהירות לקרב, בדיוק כאשר חייליו של יהודה
התפזרו (אחרי הנצחון על ניקנור בחדשה), נתפס יהודה לא מוכן, ומצא עצמו נלחם בנחיתות
משמעותית, בטריטוריה שאותה בחר האוייב.
גדולתו של יהודה הייתה יכולתו לשנות טקטיקות בהתאם למצב - ולמעט שני קרבות (בית זכריה,
שם עמד מול כוח בלתי נתפס, מבחינתו, שכלל פילים - ואלעשה, שבו לחם כשלרשותו עומדים רק
מאות ספורות של לוחמים), הוא הצליח לנצל בכל פעם את תוואי השטח, את שגיאות יריביו, ואת
היתרונות של חייליו, כדי לנצח. בקרבותיו הראשונים הוא פעל בעיקר בשיטות של לוחמת גרילה,
בקרב המזהיר ביותר שלו, לדעתי, באמאוס, הוא שילב תכונות של צבא סדיר עם כוח קומנדו (ביצע פשיטה של כמה אלפי לוחמים על מחנה, כאשר במחנהו שלו הושארו מדורות בוערות, במטרה
לגרום לאוייב, בפיקוד גורגיאס, לטעות ולהניח שיהודה עדיין שם) ובקרבותיו מול העמים השכנים
הוא פעל כצבא סדיר.
בקרב האחרון שלו נאלץ יהודה לחזור לטקטיקות של גרילה, בגלל יחסי כוחות בלתי אפשריים,
אבל הפעם לא הצליח.
|