ראשי פרקים של דברי ישראלי בראיון
שני דברים חשובים בחיייו: בן גוריון ובטחון. לאחר שב"ג פרש, ראה הוא חובה לעצמו להתמסר לטובת הבטחון.
בן גוריון
צה"ל, אליבא דבן גוריון היה אמור להיות "צבא העם". לכן שירות בנות בחפירות ארכיאולוגיות – חשוב לא פחות מכל משימה אחרת. (בעניין זה הודה במבוכה בעקיצה כלפי אהרן ברק, שהוא כתב ואח"כ מחק אבל הגיעה אל המראיינים...)
ב"ג אמר בפרוש ב-33: אני מוכן לקבל מדינה יהודית גם בחלק מארץ ישראל, אבל בלי לוותר על הזיקה ההיסטורית לכל א"י (כולל הגדה המזרחית). אם יציעו לי מדינה יהודית במער הירדן עם ויתור זיקה היסטורית– אני אווותר. כי איש לא הסמיך אותי לוותר על הזיקה.
יחד עם זאת, הוא הציע, לפני התפטרותו, לארצות ערב הסכם ל-100 שנה בגבולות הקיימים. ("הודנא" – הוא מאשר בחיוך את הצעתו של עודד גרנות...) לכן, הוא תומך ב"הסכם שלום" אבל לא ב"גבולות קבע" .
בעניין החזרת כל השטחים וירושלים שהציע ב"ג, אמר ישראלי שהוא דיבר עם ב"ג שאמר שאם יהיו יחסי שלום עם הערבים "כמו בארצות בנלוקס" אז אין מניעה שגוש עציון תהיה תחת שלטון ערבי.
על אריק שרון והאמירה של בן גוריון על שאינו מדבר אמת. ישראלי חושב שהסיבה היא דיווח לא נכון על אחד ממעללי מאיר הרציון. אבל טוען ישראלי:"אין לי ספק שהוא רצה לראות אותו כרמטכ"ל."
על יחסי בגין (רוה"מ)- שרון(שהב"ט):
הוא סבור שאריק קיבל את מרותו של בגין. בכלל, באותה תקופה אנשי צבא קיבלו את מרות הדרג המדיני. (למשל יחסי העבודה גולדה דיין.)
אם כי אין ספק שאריק ידע שבגין אינו בקי בענייני בטחון, ולכן חש שאחריותו כשהב"ט גדולה יותר.
משה דיין:
דיין אמר, שאחריותו בעניין יום הכפורים היא שלא ראה את גודל הכוח שהתארגן מאחורי התעלה. אבל כל הזמן הוא טען – בפני פורומים בטחוניים - שתהיה מלחמה.
על התמוטטיות של מנהיגים:
ב"ג נהיה חולה עם חום לפני מבצע קדש. "זאת לא הייתה התמוטטות" אומר ישראלי. אבל ב"ג עצמו טען שהוא "פחדן גדול" ממלחמות. הוא פחד נורא מהפצצת תל אביב ע"י מטוסים מצריים. ופה מלגלג ישראלי: "הוא ידע איזה עם יש לנו שנתקף בפניקה, כמו שראינו במלחמת המפרץ. זה בסופו של דבר עם עולים, ניצולי שואה" .
אשכול, לפני ששת הימים, היה במצב קשה. נתן לרבין לחמש את צה"ל, אבל העם נבהל וחשש ממנהיגותו. "אז מה רציתם מאשכול?"
התמוטטות רבין: הוא ראה את רבין יומיים אחרי הארוע הזה והוא לא ראה אותו בחולשתו, אבל "נאמנים עליו דברי וייצמן".
רצח רבין
ה"קונצפציה" הייתה שיהודי אינו מסוגל לרצוח ראש ממשלה. רבין סבר כך, וכך גם אמר ישראלי לראש המחלקה היחהודית בשב"כ.
הפרשה:
אמנם לא לבון נתן את ההוראה, אבל הוא זה שסיבך את המדינה, בזה שהתכחש שידע משהו. ישראלי מספר על פתק מגיבלי אל לבון, שהיה בתיק, ועליו חתימת פ"ל, שבו הוא מדווח לו שנתפסו הבחורים שלנו בקהיר. ולדעתו היה צריך באותו רגע שזה התברר לקבל אחריות מיניסטריאלית, להנזף ע"י רוה"מ ולסגור את העניין. אבל "הוא היה עו"ד במקצועו, והוא ביקש פרטים מגיבלי" וכאן התחילה מסכת הכחשות וההסתבכות.
על גיבלי: "אני לא בא להגן על גיבלי, אבל כאשר בן אדם נתפס ומואשם הוא מתחיל לחפש הצלה. אז הוא עשה מעשה שלא ייעשה – וזייף".
הכור בדימונה:
ב"ג חיפש איך להבטיח את בטחונה בישראל בדרך לא קונוונציונלית. בתחילת התקופה, היו ביקורים של אמריקאים בכור, שנפסקו לאחר ביקורה של גולדה אצל ניקסון. האמריקאים לא היו צריכים את וענונו בשביל לדעת מה קורה שם. שמעון פרס היה אכן האיש שעליו הטיל ב"ג להקים את הכור. הממונה במקום היה מנס פראט, מפקד חיל החימוש. ומי שסיפק את הרעיונות לב"ג היה פרופסור א"ד ברגמן. ב"ג לא חשש מתגובות מדינת ערב, בגלל הסודיות המוחלטת. (אפילו רוב הממשלה לא ידעה זאת). תקציב המדינה לא כיסה את הקמת הכור, ובעצם הוא הוקם "בצורה לא דמוקרטית"...
הנשיא קנדי היה זה שהתחיל להציק לנו בעניין הכור.
אנטבה:
פרס היה הרוח החיה בייזום פעולת אנטבה. אך הוא אינו יודע אם רבין התנגד או לא.
אוסלו:
באוסלו היה תיאום מלא בין רבין ופרס. רבין אישר לו שהוא ידע על כל תג וכל פסיק במו"מ.
אלטלנה:
בגדול: "אנחנו מתעלמים מדבר אחד. בכפר ויתקין נשפך דם. מרידור חתם על כתב כניעה, והתחייב שאלטלנה תישאר בכפר ויתקין. בלילה הם ברחו לחוף תל אביב, ובגין עלה על האניה. אני שואל אותך: הגיעו בלי אישור, בלי לדווח, מתנים תנאים, ואחר כך בורחים, לאן? לתל אביב. אז מה היית רוצה, שיבואו לקראתם בפרחים?! לא שאני מצדיק את הירי אבל יש שם פתק של שרף, שהם הפיצו שמועה שאנשים קפצו לים ואנשינו, הפלמח, ירו עליהם. שרף בדק את זה, לבקשת בן גוריון, עם יגאל ידין והוא הכחיש זאת בתוקף. להיפך, אנשינו שטו בסירות לעזור להם."
התנתקות:
יש להפעיל כוח, אבל לא בנשק חם. ההבדל לעומת אלטלנה גדול. אז הייתה סכנה קיומית למדינה עכשיו לא.
שרי בטחון
אין לו עמדה ברורה אם עדיף שר בטחון "אזרחי" או "צבאי". הוא מציין לשבח את ארנס כשר בטחון בעל החלטות חשובות וטובות (למעט עניין ה"לביא", שבו הוא פעל אמוציונלית.)
קו 300:
הוא התנגד להעברת חומר בטחוני ליועץ המשפטי זמיר. זה היה ארוע שהיה צריך להגמר בשקט במערכת הבטחונית. את איציק מרדכי לא היה צריך לחקור בפרקליטות. התוצאה הייתה שפרקליט המדינה הגיע למסקנה שגויה שאיציק מרדכי היה זה שהרג את המחבלים.
מנהרת הכותל:
נתניהו החליט על הפעולה השגויה הזאת. הוא הודיע לאיציק מרדכי כמה דקות לפני ביצוע הפתיחה, ומרדכי לא יכול היה למנוע את הדבר. אובדן קבר יוסף הוא אחת מתוצאות פתיחת מנהרת הכותל.
אהוד ברק:
הדבר הטוב היחיד שעשה ברק היה היציאה מלבנון. דעתו של ישראלי על חזרת ברק לפוליטיקה שלילית. הוא לא הצליח כראש ממשלה. לגבי קמפ דייויד, אמנם ברק הביא את ההצעה היחידה שיכולה להיות בסיס להסדר, אבל רק כעמדה סופית – לא כעמדת מיקוח.
לגבי העבודה אתו: הוא אמנם חתם על כל המסמכים שהכין ישראלי, אבל לא התיעץ אתו בכלל. למעשה אף אחד לא יודע עם מי ברק התיעץ בכל הנושאים...
ועדת אור:
הקמתה הייתה טעות.
_____________________________________
נערך לאחרונה ע"י Big Joe בתאריך 09-04-2005 בשעה 16:42.
|