עם ק. למדתי מכיתה א' עד סוף התיכון.
טוב, הוא לא בדיוק "למד"...
נזכרתי בו בעקבות המאמר המדהים של עמית טיברמן,
כפי שפורסם ב- YNET. הינה תקציר וקטעים ממנו-
יואב (שם בדוי) השובב לומד באחת מכיתותיי. הוא מתוק להפליא. הוא מלא שמחת חיים והומור, הוא חם ולבבי. בשיעורים יואב עושה כל מיני דברים...

...במערכת חינוך שבה תלמיד נמדד בציוניו, יואב הוא, איך נאמר זאת בעדינות - לא כוכב גדול. הוא תמיד גומר בחינה בתחושה שהנה הנה בא ה-100, ותמיד מתאכזב. הוא פותח את השיעור במשפט "היום אני מקשיב, החלטתי להשקיע", ובאופן קבוע מוצא לעצמו בסופו של דבר עיסוקים אחרים...

...יואב הוא מקרה ביניים, לא קיצוני במיוחד. הוא אינטליגנט, שימצא את עצמו בחייו הבוגרים ויצליח לשקם את הערך העצמי שלו. זה בגלל שההורים שלו מתים עליו, חושבים שהוא מאוד מוכשר ובעיניהם הציונים הם לא מדד לכלום...

...התפיסה הנוכחית, על-פיה כל תלמיד אמור לצאת עם בגרות מלאה, היא תפיסה שלא ממש עומדת בקנה אחד עם המציאות. אקדמיה לא מתאימה לכולם. למעשה, חברה מתוקנת נשענת על פרולטריון, על מעמד ביניים, על פועלים. אקדמאים הם קצה הפירמידה. עלינו להעביר מסר שכל מקצוע הוא מכובד, שלמידה והתמחות קיימים בכל עבודה. אנחנו צריכים מהנדסים ומדענים, אבל גם אינסטלטורים ומכונאים.



כאמור, עם ק. עברתי את שנות נעורי מכיתה א' עד יב'.
ק. היה מהנערים המקסימים עם חוש הומור שנון וחד, שכל אחד יכול רק להתקנא בו.
מהר מאוד הבנו שק. נוכח בשעורים. "נוכח" אבל לא בדיוק התעמק בתוכנם...
איכשהו הוא צלח מכיתה לכיתה, עם הורים מדהימים שדחפו אותו קדימה, ועם חן אישי שעזר לו לעקוף את המטרד שנקרא "ציונים".
איך כתבה עמית טיברמן במאמר שלה- "...במערכת חינוך שבה תלמיד נמדד בציוניו, ק. היה, איך נאמר זאת בעדינות - לא כוכב גדול...".

בכל שנה ק. היה מגיע עם מחברת 72 דף חדשה, עם החלטה ש"השנה זו השנה שלי"...
כששאלנו אותו איפה שאר המחברות של שאר המקצועות- הוא היה עונה בחצי חיוך כזה- "לא צריך...".
מיותר לציין שזו היתה המחברת היחידה שלו לכל השנה...

עם הגיוס נפרדו דרכינו, כשמידי פעם אני מקבל דרך אבא שלי פריסות שלום ממנו, כשהוא פוגש אותו בישוב נעורי...

לפני מספר שבועות ביקרתי בסניף הבנק שקרוב לבית הורי.
בזמן ההמתנה לפקיד, פגשתי אמא של אחת מחברותי לכיתה.
בחמש הדקות שהמתנו בתור היא השלימה את כל קורות חייה של ביתה, אותה לא פגשתי מעל 25 שנה...
לפעמים נראה שההורים שמחים יותר מאיתנו לראות את ילדי הישוב שבגרו והגיעו לאן שהגיעו...
ואז עלה שמו של ק. שהוריו גרים בשכנות אליהם.
ואז היא האירה את עיני. "תדע לך", היא אמרה "תדע לך שאם ק. היה היום במערכת החינוך היה לו הרבה יותר קל... מסתבר שלק. היתה דיסלקציה קשה, ואף אחד אז לא ידע ו\או הכיר בכלל את המושג הזה...".
ואז היא הוסיפה- "אבל תדע לך שק. צחק על כל העולם והמשיך הלאה"...
ואז היא סיפרה לי שק. הוא מדריך תיירים נחשב מאוד לארצות אמריקה הלטינית, דובר ארבע שפות נוספות על בוריין... ונהנה מהחיים...
נפרדנו. נכנסתי לפקיד הבנק, ואחרי שתי דקות נוספות אותה אמא התפרצה פנימה, בהתרגשות, ואמרה לי- "כדאי שתסיים מהר. ק. נמצא כרגע בבנק".
התרגשות שכזו כאילו היה מדובר בבנה...

ואז פגשתי את ק.
מעל 20 שנה חלפו וכאילו כלום.
אותו שיער בלונדיני פרוע (עם נגיעות של לבן פה ושם, אבל זה לא נחשב),
דיברנו דקות ארוכות.
אותו חוש הומור מיוחד.
ואז יצא אליו מנהל הבנק שטיפל בו אישית...
נפרדנו. ואז הוא הסתובב.
הביט אלי.
הרביץ איזו קריצה קלה ואמר-" אמרתי לך תמיד שמחברת אחת מספיקה לכל השנה"...

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

אהבתי

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.