חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

נראה לי, בפרספקטיבה של זמן שהייתי מוותר על הסכם כזה גם אילו היה רלוונטי היום.
קודם כל מהסיבה הפשוטה שלא היו יותר מידי סעיפים בהסכם הזה (אוטוביאנקי בן חמש שנים- נחשב? ),
ומהסיבה הנוספת שאני מאמין שהסכם כזה מביא את הזוגיות לכיוון עיסקי ולא רומנטי- כמו שצריך להיות.

לסיכום, בהגיון קר- צריך הסכם כזה...
אבל אם כבר הולכים על הגיון קר- אז למה בכלל להתחתן?

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

ובאמת לא היה לנו רכוש אז (חוץ מאוטוביאנקי בצבע חום של אשתי - איזה אוטו נהדר זה היה). ההסכם קובע עקרונות כמו מה המעמד של רכוש שמגיע בירושה לעומת רכוש שנצבר בעבודה. יש בזה משהו מוזר, ללכת לעורך דין לפני החתונה כדי לדבר על הגרושין, אבל כששני הצדדים בטוחים בעצמם ובקשר ביניהם אין לזה שום צד שלילי. זה רק הגיוני ומתבקש, כמו לעשות ביטוח. למרות זאת, צריך לזכור שההסכם הזה לא מבטיח יותר מדי. בסופו של דבר, אם במהלך הגרושין אחד הצדדים ינסה לעשות בעיות, הוא יצליח.

למעשה הנישואין עצמם הם סוג של חוזה דו צדדי בין האיש והאישה.
2 הצדדים מחויביים בקשר הדדי הכולל צדדים שונים. (ממוניים ואישיים)
א"כ למה לראות בהסכם ממון גורם שמעקר את הרומנטיקה?
ביהדות, כשהאיש אומר "הרי את מקודשת לי" הוא ביצע עסקה שבהסכמה הדדית ,תמורתה חתם עוד לפני הקידושין על הכתובה -זהו סוג של "הסכם ממון" רק לא קוראים לו כך בעברית הישראלית החדשה.
הישראלים החדשים חושבים שם המציאו את הגלגל.
במשפט העברי הקדום יש דיונים רבים מאד (יש מסכתות שלמות כמו קידושין, גיטין ,יבמות ועוד) שעוסקים בנושאי יחסי האישות והממון בין האיש והאישה .למשל יש נכסי צאן ברזל ויש נכסי מילוג ויש התחייבות האיש לספק לאשתו את צרכיה.
במשפט המודרני הראיה שונה כי הוא רואה אחרת את יחסי השוויון (לכאורה) בין בני הזוג. כאשר אם בוחנים מאד לעומקם של דברים המרחקים אינם גדולים כ"כ .

אין לך אדם שאין לו שעה.