|
28-10-2007, 07:39
|
|
|
חבר מתאריך: 25.10.04
הודעות: 3,178
|
|
תביעה בארה"ב: 1.8 מיליון דולר שהוצאו במרמה הגיעו לידיו של לגלעד שרון
גלעד שרון, בנו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, קיבל לפני כשנתיים 1.8 מיליון דולר שהוצאו במרמה מרווחים של עסקת נדל"ן בקנדה, באמצעות שתי חברות שהיו בשליטתו - חוות שקמים בע"מ ו"לרנר מנור נאמנויות". כך נטען בתביעה שהגישה דליה גנגר, גרושתו של איש העסקים אריה גנגר, לבית משפט בניו יורק. התשלומים הועברו בעת שאריאל שרון כיהן כראש הממשלה. גנגר היה מחבריו של שרון ושליחו לממשל בוש.
דליה גנגר תובעת את בעלה לשעבר, את גלעד שרון ושורת אנשים נוספים, בטענה שהם הוציאו במרמה כספים מהרכוש המשותף של בני הזוג לפני הגירושין, וכך הקטינו את הסכומים שהיו מגיעים לה ולילדיה. התביעה הוגשה במקביל להליך בוררות המתנהל בין בני הזוג גנגר.
בכתב התביעה, שהוגש לבית המשפט העליון של מנהטן ביום שני שעבר מטעם דליה גנגר, שתי חברות השקעה ונדל"ן, ושותפות בבעלות קרנות הנאמנות של ילדי הזוג גנגר, מאשימים התובעים את גלעד שרון במרמה, בסיוע להפרת חובת נאמנות, ובעשיית עושר שלא במשפט. "1.8 מיליון הדולרים שהועברו לחברות שלו, לא נגעו לשום השקעה משמעותית או מטרה עסקית לגיטימית אחרת", נאמר בתביעה. "כפי שציין עו"ד קלימרמן (אחד הנתבעים), תשלומים אלה למשפחת שרון היו הפרה של החוק הפדרלי".
גלעד שרון סירב להגיב. מקורביו אמרו שהטענות מוכרות להם זה זמן, והן "מוכחשות בזעם". לדבריהם, מדובר בעלילה. פנייה לאריה גנגר לתגובה באמצעות מקורביו, שנעשתה לפני ימים אחדים, טרם נענתה.
בכתב התביעה נאמר גם שאריה גנגר מחזיק בידיו - באמצעות חברה בשליטתו - שטר חוב של חוות שקמים בסך 600 אלף דולר, לפחות מאז 1994. מועד הפירעון של שטר החוב הוארך מפעם לפעם. דליה גנגר טוענת, שהחוב היה חלק מהרכוש המשותף, אך הנתבעים העלימו אותו מרשימת נכסיו של אריה גנגר שנכללה בהסדר הגירושין.
גנגר - תורם חשוב של שרון
אריה גנגר, שעזב את ישראל לארה"ב בשנות ה-60, היה אחד מחבריו הקרובים של שרון. גנגר הוא הבעלים של מפעל "חיפה כימיקלים" בישראל.
שרון ביקש למנותו ב-1981 למנכ"ל משרד הביטחון, אך ויתר על המינוי בשל לחץ ציבורי. ב-2001, כראש ממשלה, מינה שרון את גנגר כשליחו האישי לממשל בוש. שליחותו הופסקה בשל התנגדות היועץ המשפטי לממשלה אז, אליקים רובינשטיין. גנגר נחשב כתורם חשוב לקמפיינים הפוליטיים של שרון, ואף נחקר בפרשת מימון הפריימריז של שרון.
לפי התביעה, ב-2001 ובתחילת 2002, אריה גנגר רכש שני פרויקטים של נדל"ן במונטריאול באמצעות חברת "איי-ג'י פרופרטיס". החברה היתה בשליטתו בפועל, אך הוא לא היה רשום כבעליה. התובעים טוענים ש-2 מיליון דולר הושקעו בעסקה על ידי חברת "טי-פי-אר אינווסטמנטס", שהיתה בבעלות משותפת של בני משפחת גנגר. 49% מהבעלות בחברה היו של השותפות המוגבלת "די אנד קיי", שבעליה היו דליה גנגר (כשותפה כללית עם 4% מההון), וקרנות הנאמנות של ילדי הזוג, שגיא ואורלי גנגר (כשותפים מוגבלים, עם 96% מהון השותפות). 51% הנוספים היו בבעלות אריה גנגר ונחשבו לרכוש משותף של הזוג גנגר, לפי התביעה. לפי התביעה, החברה והשותפות המוגבלת השקיעו את ההון בעסקה, וחברת "איי-ג'י פרופרטיס" היתה רק הבעלים הרשומים של הפרויקטים, אך לא השתתפה במימון. כספי ההשקעה, נאמר בתביעה, היו בחלקם רכוש משותף של בני הזוג גנגר, ובחלקם בבעלות עקיפה של קרנות הנאמנות של ילדיהם.
אחד מעורכי הדין כבר הורשע בפרשת "חברות הקש"
ב-14 בפברואר 2002 נפתחו הליכי הגירושין בין דליה ואריה גנגר. מאז, נטען בתביעה, אריה גנגר, בעזרת עורכי דינו, גלעד שרון, וחברת הנאמנות "לרנר מנור", יצרו מצג שווא של תיעוד מזויף ומתוארך לאחור, במטרה להציג את ההשקעה של "טי-פי-אר" בפרויקט כהלוואה ולא כהשקעת הון. בדרך זו, טוענים התובעים, גרפו הנתבעים את רווחי העסקה, ושילמו למשקיעים האמיתיים רק את החזר ההלוואה בתוספת ריבית. התביעה מפרטת את המסמכים שזויפו לכאורה.
הפרויקטים הקנדיים נמכרו ב-2005 ברווח גדול, לפי התביעה, ומכספי המכירה הועברו 1.8 מיליון דולר לחברות "חוות שקמים" ו"לרנר מנור נאמנויות" בישראל. גיא לרנר וגבי מנור הם שני עורכי דין מתל אביב. מנור הורשע יחד עם עמרי שרון בפרשת "חברות הקש" במימון הפריימריז של שרון ב-2001, ונידון לתשעה חודשי מאסר על תנאי. לפי כתב התביעה, חברת הנאמנות "לרנר מנור" החזיקה 50% מהמניות של "איי-ג'י פרופרטיס", הבעלים הרשומים של הפרויקט בקנדה.
אריה גנגר העיד בהליך הגירושין, ש"חברה בבעלות עקיפה של גלעד שרון" היתה הבעלים של 50% ממניות "איי-ג'י פרופרטיס". מכך הסיקו התובעים, שחברת הנאמנות פעלה בשם גלעד שרון. חברת "טי-פי-אר", שלפי התביעה מימנה את הפרויקט, קיבלה לידיה רק את סכום ההלוואה כביכול - 1.385 מיליון דולר - בתוספת ריבית של 6.35% וסכומים נוספים שהוגדרו כדמי ייעוץ. התובעים טוענים, שהכסף שהגיע לידי גלעד שרון שייך להם, אך "הנהנים המיידיים מהמרמה הזאת היו חברות בשליטת גלעד שרון, בנו של ראש ממשלת ישראל באותו זמן".
|
|