04-10-2007, 16:00
|
|
|
חבר מתאריך: 08.04.06
הודעות: 1,390
|
|
גם לי יש תשובה שלא בטוח שתאהבי או שתדבר אלייך
גם אני רגישה כמוך, ואמא שלי - עוד יותר.
בהיותי מודעת לבעייה שלי, גם אני מנסה לפתור אותה, וגם אני יודעת שלא לקחת ללב זה פשוט בלתי אפשרי.
אני מצאתי שתי דרכים שעוזרות לי חלקית:
כשאני נפגעת, אני מנסה כל הזמן לתת לשכל לשלוט. הכוונה היא: ברוב המקרים זה לא משהו שבאופן הגיוני צריך להיפגע ממנו, נכון? אז כל הזמן אני מנסה להסברי את זה בראש לעצמי. זה לא מוריד מהפגיעה וזה לא עושה את זה יותר טוב, אבל שמתי לב שבזכות הנחישות וההתמדה, עכשיו אני נפגעת קצת פחות, ולפעמים זה גם פחות כואב. לפעמים עוזר לראות את החיובי שבדבר.
החלק השני של התשובה: ברגע שבנאדם נפגע מכל דבר קטן, זה אומר מבחינה מיסטית שצ'אקרת הלב שלו לא מפותחת, היא די חסומה. אז צריך לעשות דברים שעוזרים לפתוח את צ'אקרת הלב, כמו: לעשות כמה שיותר דברים שאת אוהבת, ואת שמה לב שהם ממש "פותחים לך את הלב", יש כל מיני תרגילים (כמו לפרוש ידיים לאחור הכי רחוק שאפשר כך שפותחים את החזה חזק חזק חזק, ואם תעייני בתרגילי יוגה או צ'י קונג תמצאי עוד הרבה), יש דימיון (לדמיין את הלב שלך מוקף באור וורוד וירוק, ולדמיין שיש בתוכו ורד).
יש גם אפשרות לשבת ולכתוב ממה בדיוק נפגעת. לעצמך בלבד, את האמת האמיתית. זה עוזר. כי כשאת כותבת לעצמך את האמת שנפגעת ממשהו (שבשביל אחרים הוא שטות) עד עמקי נשמתך, זה כאילו הקשבת לעצמך. זה ממש לא אותו דבר כמו לספר למישהו, כי אז יש את העיניין של "זה שנפגעתי - זה לא מוצדק,נ ולא הייתי צריכה להיפגע".
אלו הדברים שאני מצאתי כשחיפשתי פתרון לעצמי. אני מקווה שאחת הדרכים תעזור לך, או לפחות תיפתח לך צוהר לחפש פתרונות וגירסאות משלך.
_____________________________________
gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...
|