30-09-2007, 18:34
|
|
|
חבר מתאריך: 23.01.06
הודעות: 1,234
|
|
שלומז, תקשיב למה שקרן אור אומר...
הוא מתאר את הלך הרוח בצמרת המדינית והבטחונית... הלך רוח שסמך על הפלסטינים, וחשש לגרום למספר רב של נפגעים מצידם, גם במחיר נפגעים מצידנו.
כולנו, מימין ומשמאל, חכמים יותר, מכירים יותר את האויב, וסומכים עליו הרבה פחות אחרי האינתיפאדה השניה, זו חכמה בדיעבד.
היום אין לי ספק שהיה צריך להכניס שם כח טנקים לחילוץ, לירות לתוך האויב התוקף בלי למצמץ, ממרחק או מקרוב, לחלץ אותו גם במחיר של נפגעים נוספים מכוחותנו וודאי שבלי כל התחשבות בכמות הנפגעים של הפלסטינים.
מצד שני, נניח שהיה ארוע כזה עם 30 הרוגים פלסטינים, זה היה נותן להם יופי של סמל למאבק של האינתיפאדה השניה, הדוברים המוכשרים שלהם היו מציגים את זה כפרובוקציה ציונית, בעולם זה היה נתפש כהפעלת טנקים מול המון....
לקח לנו הרבה (מדי) זמן ודם לעכל מול מה ומי אנחנו מתמודדים, הרבה הבלגה של שרון (שרון!), עד שישראל החליטה להוריד את הכפפות בחומת מגן, וגם בתחילת חומת מגן לקח לנו זמן עד שהפעלנו דחפורים, וגם זה בעדינות ובדחילו.
בקיצור- מה שקרן אור אומר, זה שתפישת המציאות של תקופת סיפור מדחת יוסף שונה באופן מהותי מהתפישה והתובנות שיש לנו היום. לא יותר. זה לא מצדיק את אי חילוצו, זה הופך לכל ישראלי ולכל לוחם את הקרביים, זה סיפור של כישלון צבאי וערכי- אין ספק.
אבל, ואת זה רפפורט מציין יפה, במלחמה האחרונה ראינו הרבה מאוד חילוצים אמיצים, בקרקע ובאוויר, גם במחיר של נפגעים נוספים (וגם ראינו ביזיונות של חילוצים שהתעכבו הרבה יותר מדי בגלל כל מיני אישורים).
אני חושב שהערך של חילוץ פצועים, דווקא לאור הכשל של סיפור מדחת יוסף, קיים ומוטמע היטב בדרג הלוחם, הירוק והכחול.
הדילמה של ספיגת נפגעים נוספים מול חתירה לחילוץ היא דילמה שקיימת אצל כל מפקד, היא דילמה צבאית מובהקת, אני לא מקנא במי שצריך לקבל החלטות כאלה, ולדעתי לא ניתן להכריע לגביה תיאורטית, אלא רק בשטח, פר סיטואציה, בהינתן הסיכונים ותנאי החילוץ הנקודתיים.
|