חבר שרוצה לשכור דירה בפ"ת קיבל חוזה מבעלת הבית ובחוזה יש שני סעיפים שמשכו את צומת ליבי (בעיקר המסומן באדום):

"לא פינה השוכר את הדירה בתום תקופת השכירות, כאמור לעיל, מתחייב בזה השוכר לשלם למשכירה שווי הסך: 50דולר ארה"ב ( חמישים דולר ארה"ב ) בשקלים חדשים לכל יום של איחור בפינוי הדירה כדמי שימוש מוערכים, קבועים ומוסכמים מראש ובלי לפגוע בזכותה של המשכירה לכל פיצוי אחר בגין נזקים שיגרמו ע"י השוכר."

"יחד עם האמור לעיל באם לא פינה השוכר את הדירה בתום תקופה של שישה חודשים לאחר תום תקופת השכירות מתחייב בזה השוכר לשלם למשכירה שווי הסך: 25,000דולר ארה"ב (עשרים וחמש אלף דולר ארה"ב) בשקלים חדשים וזאת מבלי לפגוע בזכותה של המשכירה לכל פיצוי אחר בגין נזקים שיגרמו ע"י השוכר."

השאלה: האם הסעיפים האלו מקובלים וחוקיים? אפשר לדרוש משוכר לשלם 50 דולר בעבור כל יום לאחר שמסתיימת תקופת השכירות ועוד 25,000 דולר שישה חודשים אחרי שמסתיימת תקופת השכירות?

אני מבין שהמטרה פה היא לוודא מראש שהשוכר יחשוב 10 פעמים לפני שיהפוך לפולש אבל זה יעבור מבחן משפטי?

חוק החוזים קובע שחוזה שנכרת כדין - יש לקיים. פירוש החוזה יהיה "לפי אומד דעתם של הצדדים" (סעיף 25 לחק)
מאידך, חוק החוזים - תרופות קובע בסעיף 15(א) שאומנם אין צורך בהוכחת נזק לגבי פיצויים מוסכמים , אבל בית המשפט רשאי להפחיתם אם הם מוגזמים.
אין בישראל פיצויים עונשיים מכוח חוק החוזים.
במקרה כאן הפיצוי המוגזם אינו מיידי, אלא יווצר לאחר הפרה ממושכת מאוד של ההסכם - כלומר יש כאן מידתיות.
לבעלת הבית בוודאי יהיו טענות טובות על ההוצאות הכרוכות בהוצאת פולש מבית, על הנזק הרב של אי יכולת למכור את הבית, על ירידת מחיר הבית מיום סיום החוזה ועד ליום הפינוי בפועל וכו'.
אם מדובר בבית יקר אשר סכום זה מהווה כ-10% עד 15% ממחירו היא גם תוכל לטעון שהסכום אינו מוגזם.
השופט שידון בתיק, אם אם לא באופן רשמי, יושפע מהתקשורת שעוסקת רבות לאחרונה בדיירים שלא רוצים להתפנות.
לסיכום, גם אם בית המשפט יקטין את הסכום, ברור מאליו שהוא לא יבטל אותו לחלוטין - כך שלא מומלץ להגיע למצב שהסעיף יחול.

תודה על התגובה המעמיקה והקישור לחוק החוזים.

למה הכוונה בחלק המודגש פה בשחור: "פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה, אם היא מעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסויימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה; הפנייה יכול שתהיה לציבור" (סעיף 2)

לא די בלקבל באופן כללי את ההצעה אלא צריך שההצעה והקיבול יהיו מסויימים.
לדוגמא: חברת לסיניג פרסמה מודעה קצרה: הצעה לציבור למכירת 50 רכבים, הציבור מוזמן לבוא ולהתרשם...
אם תשלח להם פקס ותאמר להם שקיבלת את הצעתם ושישמרו לך רכב אדום (ואם אין אדום אז ירוק) עד שתגיע- אין זה חוזה למרות שיש כאן הצעה וקיבול: אבל אין מסוימות: לא רכב ספציפי, לא מחיר, לא תנאי תשלום וכו'.
אמנם ניתן להשלים פרטים חסרים בחוזה, אבל צריך שתהיה מסויימות לגבי ההצעה והקיבול.