25-09-2007, 14:46
|
|
|
|
חבר מתאריך: 14.05.05
הודעות: 4,443
|
|
לא להאמין לכל האגדות
המצב לא היה כל כך גרוע. היו בעיות נקודתיות של ציוד שהועבר ליחידות מתאמנות, או טרם הושלם, כמו הליך החלפת המקלעים במג"ח 6.
מרבית הימחים היו מסודרים כראוי, ואם היו חוסרים, הרי אלה לא נבעו ממחסור בדרכ כלל, אלא מחוסר ארגון שנבע מהבהילות שביציאה החפוזה,או מחוסר משיכת ציוד, בהתאם לתכנון.
ציודים חסרים הושלמו תוך פרק זמן קצר.
הבעיה העיקרית, למיטב זכרוני, היתה מקלעים לטנקים, עקב שינויים שנעשו בהתקנים של המגחים.
מי שהיה חסר תחמושת, בדרך כלל לא משך אותה מהבונקרים שלו, או שלא דאג למשכה ממרכזי התחמושת.
הימח שלי למשל, היה מאורגן ומצוייד פיקס. הזחל"ם היה עמוס ארגזי תחמושת 0.3 במנשאים. היו רימוני יד כיד המלך,היתה אפילו תחמושת לבזוקה בזחל"ם שצוותו היה מצוייד בה. למקלעים היו ערכות כלי ניקוי ומדידים. ציוד אישי היה כנדרש ומעילי רוח , שהיו חסרים, הושלמו תוך יומיים.
בקיצור, סבורני שכמה תלונות נקודתיות, תפחו משך השנים למימדי מפלצת.
חוץ מזה:
א. לא זכור לי שהיה ימ"ח כלשהוא ברפידים.
ב.לא סביר שבטנק ישתמשו ברתמות. כמי שמצוי היטב בקש"פ, וידע מה היתה מצבת החלפים, קשה לי להאמין שלא ניתן היה לצייד טנקים ולמתקנם בציוד קשר מתאים. סוגיית הרתמות נוגעת לתומתים, אשר היו מצויידים במק"ט 171- ציוד בלתי אמין לחלוטין, אשר אנשי הצוות ביכרו שלא להשתמש במערכת הקש"פ שלו, והעדיפו להשתמש באנטנה כמקל להכוונת הנהג.
|