"האפיזודה הזאת היתה כאות אזהרה למה שאירע ב"מעריב" בחורף 2006, בעת שאולמרט התמודד כמועמד קדימה לתפקיד ראש הממשלה. זה התחיל עוד לפני ההכרזה הרשמית. יומיים אחרי צניחת שרון קבע דנקנר את הטון: "החוכמה המקובלת היא שאנשי קדימה חייבים להתלכד סביב אהוד אולמרט, לקבל את סמכותו ולהימנע ממריבות פנימיות, כדי שהמפלגה הצעירה מאוד הזאת תוכיח כי יש לה קיום גם בלי שרון בראשה... אולמרט הוא היחיד בין מנהיגי קדימה שיש לו ניסיון פוליטי וביצועי עשיר ויכולת הידברות בינלאומית".

באותו שבוע דרמטי הוחלט ב"מוסף השבת" לנסות להרים פרופיל מהיר על היורש הצפוי. למשימת הבזק לוהקו הכתבת הכלכלית רונית מורגנשטרן והכתב והעורך ירון פרוסט, היום ב"ידיעות". השניים עבדו כל הלילה, מסביב לשעון, ולמחרת הגישו את הכתבה. גורם במערכת מספר שדנקנר ביקש את הכתבה והיא נשלחה אליו במייל. "לאחר כשעה הכתבה חזרה, וגילינו שכל הקטעים השליליים שהיו על אולמרט הושמטו. בין עורכי המוסף החל ויכוח מה עושים והוחלט שאי אפשר ללכת נגד העורך הראשי".

כמה שבועות אחרי כן עמל הכתב הצבאי, עמיר רפפורט, על כתבה לאותו מוסף שעסקה בניסיונו המוגבל של אולמרט בענייני ביטחון. גם כאן הריטואל חזר על עצמו. "דנקנר עבר על הכתבה ופשוט כיסח אותה בכתב היד שלו", מספר גורם בעיתון, "חלק מהדברים היו ראויים לתיקון, אבל הכתבה עברה מהפך. מכתבה ביקורתית על אולמרט היא הפכה לכתבה חיובית".

בשביל מי שאינו בקיא בהלכות המקצוע כדאי לציין שזהו צעד נדיר מצדו של עורך עיתון גדול להתערב בכתבת מוסף ברמה כזאת. הדבר דומה להתערבות של רמטכ"ל בתרגיל שמתכנן מג"ד, תוך כדי דילוג על כל נוהלי העבודה והדרגים המפרידים ביניהם. הנזק של צעד כזה, מסרי הזלזול וחוסר האמון שהוא מקרין בארגון, ברורים לעין כל. לזה בדיוק קוראים טירוף מערכות.

הדרמה המרכזית התחוללה כמה שבועות לפני הבחירות, כש"מעריב" יזם כתבת דיוקן מקיפה על אולמרט. הראשון שהתבקש להרים את הפרויקט היה הכתב המבטיח של "סופשבוע", עמרי אסנהיים. אסנהיים עבד במרץ, אסף חומרי ארכיון רבים והתחיל בסבב ראיונות מקיף. כשאחת מכתבות העיתון ראתה אותו גוהר בערבים על קטעי הארכיון הרבים, היא הזהירה: "נראה לך שתוכל לפרסם כתבה ביקורתית ורצינית על אולמרט? נראה לך שדנקנר ייתן לך?"

אסנהיים התעלם, עד שיום אחד התבקש על ידי דנקנר, בצל התקפות שעלו אז ממטה ההסברה של הליכוד, להכין כתבה מהירה למגזין היומי על שירותו הצבאי של אולמרט. במשך היממה שבה נמשכה העבודה על הכתבה אסף אסנהיים תיאורים ביקורתיים על השירות הצבאי של אולמרט, ובמרכזם כתבה שפורסמה בשנות ה-70 ב"העולם הזה" שתיארה באור בלתי מחמיא את החייל אולמרט. גם הכתבה של אסנהיים שוכתבה בידי העורך הראשי, תוך הוספת קטעים מפרי עטו, וירדה לדפוס ללא רוב הקטעים הביקורתיים.

לאסנהיים לא היה דרוש יותר מזה, ובפגישה שקבע עם דנקנר הודיע שהחליט לפרוש מהפרויקט. דנקנר לא השתכנע. הוא קרא לאסנהיים לפגישה נוספת בלשכתו, שם המתינו לו כמה מבכירי המערכת. הצוות ניסה לשכנע את אסנהיים להמשיך. חלק מהנוכחים הסבירו לו שהוא לא צריך לראות את המציאות "בשחור ולבן", ושהוא חייב להבין שהקשרים העתידיים עם לשכת ראש הממשלה הם בעלי משמעות לעיתון. אסנהיים נותר במריו, ובמקומו גויסה מרב בטיטו, שהגיעה ל"מעריב" כמה חודשים לפני כן.

בטיטו התחילה לעבוד, קראה את תיקי הארכיון השמנים של אולמרט וראיינה רבים. כך למשל יזמה שיחה עם עורך "כל העיר" לשעבר יוסף כהן, שבימיו כעורך המקומון הירושלמי נכתבו מאות כתבות על אולמרט. בשיחתו עם בטיטו העריך כהן כי כל ציטוט שלא מציג את אולמרט כחסיד אומות העולם יושמט בעריכתו המסורה של דנקנר.

כהן צדק. לא רק דבריו שלו לא הופיעו לבסוף בכתבה, גם ציטוטים אחרים בעלי טון ביקורתי שאספה בטיטו לא הגיעו לדפוס. במהלך הכנת הכתבה ראו אותה מספר פעמים סרה ללשכת דנקנר לשיחות ממושכות. העורך הראשי ביקש לסייע לה במסעה לפיצוח דמותו המרתקת של אולמרט. דנקנר לא הסתפק בכך, ובאחד הימים נשלחה מלשכתו למערכת "סופשבוע" רשימת שמות אנשים שעמם התבקשה בטיטו לשוחח. הרשימה כללה את יד ימינו של אולמרט, שולה זקן; רות מאיר, אשתו של סגן ראש עיריית ירושלים לשעבר, שמואל מאיר המנוח, שאולמרט אימץ את משפחתו אחרי מותו; ואת י"מ, מפקדו של אולמרט בקורס קצינים. הללו הפליגו בשבחיו של אולמרט, ובכתבה הופיעו ציטוטיהם בהרחבה. "קשה לי לבטא במלים את התנהגותו של אהוד, הוא התגלה במלוא גדולתו", אמרה מאיר. "הוא היה רמה מעל כולם", שיחזר המ"פ. דנקנר עצמו נטל חלק באיסוף ציטוטים מפרגנים נוספים.

בישיבות המערכת שנערכו בזמן הכנת הכתבה לא טרח העורך הראשי להסתיר את דעתו על מושא הכתבה. "הוא דיבר על אולמרט ואשתו עליזה בעיניים נוצצות", מספר בכיר בעיתון. "המחוות הפיזיות של אולמרט הדליקו אותו לגמרי. הוא כל הזמן דיבר על החום שלו, על איזה חבר טוב הוא, איזה איש מוכשר". באחד משלבי ההכנה על הכתבה הגיע אחד מעורכי "סופשבוע" אל חדרו של דנקנר לשיחת עבודה. הוא שב למשרדו מופתע. "דנקנר שאל אותי למי אני מצביע", סיפר לחבריו, "אמרתי לו שעוד לא החלטתי, והוא הגיב בהומור סרקסטי: 'עוד לא החלטת?! אז כנראה שהכתבה הזאת לא משכנעת מספיק'".

בטיטו הכינה, בהסכמת דנקנר, טבלה ובה פירוט הפרשות הלא נעימות מעברו של אולמרט, שכללו חקירות משטרתיות שנוהלו נגדו והסתבכויות נוספות. גם הטבלה המפורטת נעדרה לבסוף מהכתבה. הסתבכויותיו של אולמרט בקושי הוזכרו בה. דנקנר, ששיכתב את הכתבה בעצמו, עטף אותה בסגנונו המוכר והוסיף לה קטעים פרי עטו. כתבת הענק, שנפרשה על פני שני גיליונות, הציגה את אולמרט כמעט כסופרסטאר: מדינאי ופוליטיקאי בשל, בעל ניסיון מדיני ולב רחום. כשקוראים אותה היום מתקשים להאמין שזהו העיתון השני במדינה. כך למשל תוארו בכתבה יחסי הזוג אולמרט: "הם עברו את השנים הקשות ההן באותו חוסר הכרה של צעירים שגורם להם, ממרחק שנים, להביט אחורה בהשתאות, איך עמדנו בזה? קל להניח שהם עמדו בזה בכוחה של האהבה והעדנה שביניהם. הם השלימו זה את זה: הוא תוסס, סוער, מדבר בתנועות רחבות, חם, מחבק, אוהב לצחוק, שאפתן ומלא חלומות לעתיד מזהיר. היא שקטה, חושבת לפני שהיא מדברת לאט, עדינה וצנועה, אבל בעלת אישיות חזקה ועצמאית".

המלחמה הקצינה את העמדות. "טנקנר", קראו לדנקנר במסדרונות המערכת בימי המלחמה

הבושה המקצועית הציפה רבים מאנשי "מעריב" עם פרסום הכתבה. "זו היתה טעות קשה שלו", אומר כתב בעיתון המדגיש שהוא אוהב את דנקנר, "ולדעתי גם הוא מצטער עליה היום". ביום פרסום חלקה השני של הכתבה הגיעה בטיטו למערכת, פתחה את הגיליון, הציצה בכתבה וסגרה אותו מיד. "אני לא רוצה לקרוא את זה בחיים", אמרה לאחד מחבריה, "זה אונס עיתונאי ברוטאלי". בטיטו המשיכה להשתמש באנלוגיה הקשה, אך עם דנקנר לא שבה לדבר על הנושא. "זה כמו סוד אפל במשפחה שלא מדברים עליו", הסבירה לחבריה. השבוע אמרה: "אני הסקתי את המסקנות שלי מהמקרה הזה". "


http://career.themarker.com/tmc/art...r2=&layer3=misc

אפשר תקציר מנהלים?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

כדאי לקרוא מי זה הטיפוס שעמד 6 שנים בראש העיתון השני בגודלו במדינת ישראל, ואיך הוא גייס את העיתון לטובת ידידו האישי, רה"מ אולמרט, מאז ועד היום. פראוודה היתה מתברכת בעורך כזה...

מי בחר בטיפוס הזה לראשות העיתון השני בגודלו במדינה?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.