היי אנשים.
התקופה האחרונה ממש קשה בשבילי, אני מתמודד עם בעיות משפחה לא קלות.
אני אנסה לכתוב על הסיפור שלי קצר ולעניין.

הכל התחיל מלפני ארבעה-חמישה חודשים, עם הת'רד הזה:
http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=4353
כאשר אבא שלי החליט לעזוב את הבית (כמובן נפגשנו כמה פעמים בשבוע, אני, אחי ואחותי. - אני הבכור) ואחרי חודש הוא חזר.

לפני שבוע זה קרה שוב, אבא שלי שוב סיפר לי שהוא מתכוון לעזוב. הוא נימק שהסיבה לכך היא שהוא ואמא שלי התפתחו במשך כל שנות הנישואין כל אחד לכיוון שונה, מערכת היחסים הלכה לאיבוד באשמת שני הצדדים, הוא סבל, שניהם התרחקו פיזית ונפשית. עד שהוא אמר די! כלומר, הפרידה הראשונה לא קרתה פתאום, אלא בעצם החלה שנים לפני כן.
כששאלתי אותו למה הוא חזר הבייתה, הוא ענה שזה בגלל שהוא פחד, וחשב שמשהו ישתנה. ושטעויות נובעות מפחדים, ואנחנו צריכים להתגבר עליהן.

בגדול זאת השיחה שלי עם אבא שלי. הפעם הוא לא מתכוון סתם לעזוב את הבית, אלא הפעם גם הרכוש של שניהם יתחלק שווה בשווה. "את הבית" הכוונה היא שהוא לא יישן פה אבל הוא מתכוון לראות אותי ואת אחיי.

אני פוחד... בעיקר לאמא שלי. אני מפחד מהעתיד, אני לא יודע מה יהיה.
אני מאוד מקווה שמשהו ישתנה... גם אמא וגם אבא שלי צריך להשתנות המון כדי לחזור. אמרתי את זה לאבא שלי אבל הוא אומר שבמשך השנים הוא ניסה לעשות את זה וזה לא הלך.
אבא שלי די נחוש בדעתו. בפרידה הראשונה איכשהו הרגשתי שהוא יחזור, אבל הפעם... אני לא יודע. אני בדרך כלל בן-אדם אופטימי. סבא וסבתא (מצד אמא) שלי מדברים דברים רעים על אבא שלי וזה עושה לי רע. אמא שלי לא מרגישה טוב עם המצב.
אני לא יודע מה לעשות ):

מישהו יכול לעזור לי?
או לייעץ לי מה אני יכול להגיד לאמא שלי?

אני רואה אותה כל יום עצובה, היא עובדת קשה מאוד. היא חוששת לגבי העתיד... אתם יודעים, פחד מלהיות לבד.
וזה רק מפריע לי....... אני לא מאושר שאמא שלי לא מאושרת.

):

תראה, מצד אחד אני מבינה את החששות שלך, הן לגיטימיות ומלאות אחריות .
מצד שני - אני מבינה את אביך, לכשמגיעים להחלטה לפרק נישואין זה לאחר הרבה התלבטויות שאורכות שנים . אך אני חושבת שחלק גדול מדחיית הנושא קרה לאור העובדה שיש ילדים משותפים, תמיד מפחדים מפגיעה בהם וסוחבים את זה יותר .
אני באמת ובתמים מאמינה שלכל אדם צריך להיות טוב וסך הכל לכל אדם מגיע להיות מאושר . ולעיתים - גם לאחר 30 שנה ביחד, מרגישים שצריכים משהו אחר, שהכל בנאלי וחייבים שינוי . .
ומצד שלישי- אני יכולה גם להבין את הכאב של אמך; מה התחושה שלה לגבי זה ? גם היא מעוניינת בפרידה ?

המקרה שאתה מתאר מזכיר לי מאוד מקרה שקרה במשפחה, לפני כמספר חודשים אח של אימי נפרד מאישתו לאחר 24 שנות נישואין לערך ויש לו 3 ילדים - סטודנטית, חייל משוחרר וילד בן 12 .
לפרק דבר כזה זה לא קל, אבל דוד שלי החליט שמגיע לו משהו אחר ושהוא חייב לעשות צעד כלשהו .
זה היה קשה ללא ספק לשלושת הילדים, האמצעי אפילו לא דיבר איתו תקופה מסויימת אך זה חדר להם לתודעה, התרגלו למצב וכעת גם לאב וגם לאם טוב יותר כי שניהם הלכו בדרכים חדשות ומלאות הפתעות .
אף אחד לא אמר שזה קל, לחלק רכוש זה אפילו די מכוער, אך אני מאמינה שדברים שכאלו נעשים מתוך מחשבה נוספת לפני נפילת הפור וברקע כל זה - זכר הרגש והאמפטיה חייבים להישאר .

מאופן כתיבתך אני מתרשמת שאתה בחור בוגר בנפשך, אתה שקול ורואה את האמת מול פניך .
אני מציעה לשבת לשיחה עם אביך ועם אמך (ביחד או כל אחד לחוד), מעין שיחת "הצהרת כוונות", איך המצב הולך להיות מעתה, איך זה ישפיע עליכם ? ואפילו תשתף אותם במה שאתה מרגיש, הם ההורים שלך ואם הם הולכים על צעד שכזה הם חייבים לדעת את התחושות שלכם ואת הנקודות הרגישות לך ולאחיך .

לגבי סבך וסבתך - אני מצטערת אבל המעשה שהם עושים הוא מכוער, אני מבינה מאיפה זה מגיע - מתוך רצון לגונן על ביתם בעת הפרידה, אך זה הדבר הכי לא הוגן לעשות לנכדים בזמן שכזה, לא מגיע לכם לספוג את כל הכביסה המלוכלכת שהם מוציאים .
אם אתה הבכור, הייתי מצפה ממך לשים לזה קץ בצורה מסויימת שלא תקרין על האחים שלך, אני מתארת לעצמי שהם קטנים ממך ודעתם יכולה מאוד להשפיע עליהם לרעה כנגד אביך וחבל כי אולי היום לא יראו כ"כ את התוצאות של זה, אך בעוד מספר שנים תהיינה השלכות קשות לשמועות האלו .
אני חושבת שכדאי שתתפוס גם אותם לשיחה ותבהיר להם שבתור הבן שלו אתה לא מוכן לקבל השמצות עליו .
אם אתה לא מעוניין להגיע אליהם ישירות, דבר עם אמך - יכולה להיות לה השליטה על כך, אני בטוחה שגם לה יש את האינטרס להשאיר אתכם בקשר תקין עם אביכם .

לגבי המצב של אמך כרגע - אפשר להבין מדוע היא עובדת כ"כ קשה, זה פשוט מוציא אותה מהמחשבות שעובדות שעות נוספות ומהדיכאון הממשמש לבוא .
אני באמת ובתמים חושבת שבתהליך הזה שאתם עוברים, היא צריכה לקחת טיפול אצל פסיכולוג, אין שום פסול בזה, להפך - הוא שיכול להזניק אותה הרבה מעל לרחמים העצמיים, החששות והפחדים .
היא צריכה גם להבין שיש לה ילדים והצורה שבה היא מראה את הכאב שלה נחרטת בזכרונכם .
אז למענה ולמענכם - רצוי שהיא תקח טיפול, גם היא לא מאמינה בזה - שתתן צ'אנס .

לסיכום - זה קשה, אבל זה מבחן המציאות שילמד אותך הרבה על החיים, אהבה ומערכות יחסים .
תהיו חזק כי אתם מסוגלים לעבור את זה, אכן יהיה קשה אבל צריך תמיד לזכור שמה שמניע את הפרידה זה הרצון למשהו אחר - לדרך חדשה ומאושרת יותר ואני בטוחה שזה מה שהיית רוצה בעבור הוריך - אושר .
אם אתה צריך - אני כאן בשבילך תמיד .
תהיה חזק מותק, נשיקת עידוד
רחלי .

"Beauty is in the eye of the beholder..."

אבל אני עדיין לא יודע מה יהיה לגבי העתיד.
אני בעצמי כל הזמן מדחיק את העיניין וחושב על זה פחות...

אבל כשאני מדבר על זה עם אמא שלי, אני ממש לא יודע מה יהיה.
את מבינה? כאילו, אחרי ש"נסתדר" עם המצב, מה יהיה אחרי זה?

ואף אחד לא יכול לדעת בוודאות מה יקרה בעתיד (פרט למגידי עתידות ולכל מיני מופרעים ) .
ומה יהיה אחרי שהמצב יסתדר ? -את זה אתה כבר תגלה, זו תהיה מציאות חדשה אך אם הגישה אליה תהיה
חיובית היא אולי תהיה מציאות טובה !

תקשיב- החיים הם דינמיים, אנחנו לא יכולים לשלוט ברגשות וברצונות של אנשים וכן לא בדברים שנחווה .
כרגע יש לכם מצב נתון והדרך שבה תתמודדו עם המצב נתונה לשיקולכם :
אתם יכולים להיות באבל ועצובים כל הזמן, אבל לאן זה יוביל אתכם ?
ואתם יכולים להיות ריאליים, להכיר במצב כמציאות ולהמשיך הלאה בחיוך כי זה לא סוף העולם .
הרבה זוגות לא מסתדרים ונאלצים להיפרד אך הם לא מפסיקים לאהוב את הילדים וכן לא מפסיקים להתראות עימם או לפרנס אותם וכן אני מאמינה שהוריך ידאגו שלא יחסר לכם כלום .

אני מבינה את כל החששות של 'איך הדברים יתנהלו מעתה ביום יום', הן רגשית והן כספית .
אך בכל התחלה חדשה יש את האי- וודאות הזו אך לבסוף לכשמגיעים לגשר מסתבר שמצליחים לחצות אותו .

תהיה חזק, תעודד את אמך ותנסה אף להוציא אותה קצת להתאוורר, אל תתן לה לשקוע בדכאון .
כולי תפילה שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר ושוב- אם אתה צריך אני תמיד כאן בשבילך, אל תהסס לפנות !

"Beauty is in the eye of the beholder..."