הוא לא הבחור שלי. הוא לא מתאים לי. ובכל זאת אני רוצה אותו.

בפעם הראשונה בחיי אני מגיבה למצב באופן הפוך למה שאני רגילה לו: במקום להיזכר בכל הפגיעות, הכאבים, אני נזכרת בכל הדברים היפים שהיו ובאלה שהיו יכולים להיות, וזה מעלה בי חיוך, הרגשה טובה, רק כדי שהמציאות המדומה הזו תתנפץ על פני כשאני מגיעה לעבודה ורואה אותו פנים מול פנים.

בשפת הגוף שלו הוא מתרחק ממני – יותר במודע מאשר בלא מודע. ייתכן שהוא מרגיש שאני רודפת אחריו, אבל הדבר היחיד שגורם לו לא לדחות אותי סופית זה אותו ספק שננטע בו – הוא כבר יודע שהוא לא מבין אותי ואת התנהגותי, הוא הודה בזה, הוא לא מבין מה אני רוצה, ההתנהגות שלי מבלבלת אותו. מכיוון שהוא לא בטוח במאה אחוז שהוא זה שאני רוצה, הוא בינתיים נשאר כשבא לו.

במקרה שלו המשפט "רחוק מן העין רחוק מהלב" כל כך נכון. כשאני לא רואה אותו אני לא חייבת להתמודד עם האמת המרה פנים מול פנים.



אני מרגישה כמו אותם ילדים קטנים שכשהם רוצים בחברתן של ילדות הם מציקים להן במקום להראות להן שהם בעצם אוהבים אותן, אבל אני איני יכולה להביע את אהבתי, כי אז אאבד את מעט היחסים הטובים שעוד יש בינינו.

בזה שאני יורדת עליו אני מנסה לקרב את המרחק, כי רק כך הוא מגיב אלי, מתייחס אלי, ובו זמנית ע"י זה אני מנסה להרחיק את הקירבה שאני כל כך רוצה ממנו, כדי להתנתק, לשכוח אותו, לעבור הלאה. מנסה להסתיר ממנו בצחוק נלוז שהוא זה שאני רוצה, שלא יידע על זה. אולי אפילו מנסה להסתיר זאת מעצמי.

מצד שני אין טעם לשקר לעצמי: הלב שלי קופץ משמחה אם הוא נותן לי טיפת תשומת לב, מתייחס אלי ולו לרגע.

במקום להיות רכה כמו פוך ורגועה לידו, יצר ההגנה הפנימי שלי גורם לי להיות תוקפנית ולרדת עליו. ואני לא סובלת את עצמי כשאני עושה לו את זה, כי הוא בחור נפלא, לא מגיע לו. רק רכות תקרב אותו, אבל אני חייבת להגן על עצמי, כדי להגן על הדבר החשוב לי – מעט היחסים הטובים שיש לי איתו, שדחייה מצידו תחסל אותם סופית.

אני לא יכולה להתרכז בעבודה בגלל אותו כאב בלב שנוצר מהידיעה שהוא לא מעוניין בי, בגלל הכאב הגדול עוד יותר שנוצר מפני שאיני יכולה להביע את אהבתי, שאני חייבת לשלוט בעצמי ולהתרחק. אני לא מצליחה להיות רכה כלפיו ורגועה לידו, כדי שיתקרב אלי באופן טבעי, וכך אוכל להרגיע את הרוחות הסוערות בעיקר בתוכי.



אני לא יודעת מה הקשר המדומה הזה איתו, שהיה יומיים, היה אמור ללמד אותי. אולי שאפשר גם אחרת. אולי שגם לי זה יכול לקרות. אולי שיעור בשליטה עצמית. אולי שיעור ברכות. יודעים מתי השיעור נגמר, יודעים שהמצב הזה לא מתאים, לפי הכאבים שעולים כשחושבים על זה. לפי הקינאה. אני חושבת שיש לו חברה, אבל אם כן – אני לא רוצה לדעת את זה. כשנגמר השיעור לא צריך להשאר בכיתה. צריך לעבור הלאה. מה שהכי מפריע לי הוא שאני יודעת את זה, ובכל זאת, אני נאחזת בו כאילו היה הקש האחרון, מנסה בכל דרך אפשרית להתקרב אליו, מנצלת כל הזדמנות שיש. אני יודעת שהמצב הזה שאני רוצה לא נכון. שזה רק לטובתי שזה לא קורה, ובכל זאת אני מתעקשת, לא משחררת, עדיין משוועת אליו.



כשאחזור ביום ראשון לעבודה שוב הוא יקדם את פני בשלום נפלא, אותו שלום ששמור רק לי, שהוא כאילו מנפנף לי מרחוק ואני מנפנפת חזרה. אותו שלום שנוטע בי תקוות להמשך היום, תקוות שלא יתגשמו. שוב המציאות תטפח על פני ותתנפץ לה. שוב אני אראה את התרחקותו, שוב אותו ספק, שוב אותו כאב, שוב אותו שִיווּעַ, שוב התוקפנות שלי.



השיעור שלי הוא שיעור ברכות.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

כ"כ מבינה אותך.. המעין תלות הזאת והתקוות נובעות בעצם מהרצון לקשר עם מישהו כזה, חרוץ, חברותי, חכם.. נראה סבבה.. והכי חשוב - כ"כ טוב.. בנאדם שמשדר חום..

ברור שהדרך הכי טובה היא לדבר בפתיחות ולגרום לצד השני גם לענות בפתיחות, לקבוע נגיד שאומרים רק "שלום" ותו לא, להבהיר את המצב כשכל הקלפים על השולחן ובלי אפשרות לאשליות.. ובאותו זמן גם לנסות לצאת עם אחרים כדי לשכח, האהבות הבלתי אפשריות האלה מושכות מעצם היותן בלי אפשריות, הרצון העז בקרבה שבסופו של דבר גורם רק לריחוק הוא כ"כ מובן וטבעי עד שאין מילים לתאר את ההרגשה הזאת, אבל אין מה לעשות חוץ מהלהתרחק באמת או להתחיל לפתח קשרים אחרים..

אומרים שעם הזמן זה עובר, נסי לא לשקוע בפנטזיות ולא לדבר עליו יותר מידיי.. תני לו לצאת לך מהראש.

בהצלחה!

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

שוב, את כותבת ממש יפה .

אני חושבת שאת פשוט צריכה להרחיק ממנו את המחשבות שלך על שניכם יחד.
את יכולה להרגיש בפנים שאת רוצה אותו, אבל אל תעשי דברים שיגרמו לו לדעת.
כשהוא לא ירגיש את המתח הזה באוויר- אתם תרגישו ממש מהר שהיחסים משתפרים. זה פשוט ככה.

חוצמזה, כשאת לא עושה מעשים שגורמים לו להבין שאת רוצה אותו, את גם לא סובלת מדחייה,
וההרגשה ממש בסדר אפילו כשלא רוצים אותך.

אז אולי הוא לא אוהב אותך, אבל את לא תרגישי את החסרון שלו כ"כ אם היחסים בינכם יהיו חבריים, וככה גם תוכלי לעבור הלאה מתישהו.

אגב, זה אותו בחור שכתבת עליו כבר?


בהצלחה חמודה :]

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

או שתשכחי אותו לגמרי או שתקפצי למים.

מי אמר אני ולא קיבל?

You're going to reap just what you sow

את יודעת בדיוק מה המגרעות שלך (לא החלטית עפ"י מה שרשמת) ולדעתי את צריכה להיות ישירה.
קחי לך יומיים שלוש כן לחשוב עליו מחוץ לעבודה (ולא כמו שאמרת: רחוק מהעין רחוק מהלב)
לאחר שגיבשת החלטה תיזמי איתו שיחה ותאמרי לו כל מה שאת מרגישה
במצב הזה יש ארבעה אופציות: את אומרת לו שאת מרגישה כלפיו משהו והוא אומר שגם הוא=מזל טוב לזוג החדש.
את אומרת לו שאת מרגישה כלפיו משהו והוא אומר שהוא לא=תרגישי קצת יותר טוב שאת כבר לא שומרת את המועקה בבטן למרות האכזבה (שאני מניח שאת כבר חיה איתה)
את מחליטה שהכל בגדר פנטזיה ואין לך באמת רגשות וגם הוא אומר שאין לו רגשות כלפייך=הבהרתם את המצב ואתם לא צריכים לנחש על מה כל אחד מכם חושב
את מחליטה שלא והוא דווקא מתוודה שהוא מרגיש משהו כלפייך=יש לך כמה ימים לחשוב ולגבש דעה, האם וכיצד התשובה שלו משפיעה עלייך וכך אם תחליטי שזה עשה לך משהו את מתחילה מערכת יחסים חדשה. אם לא אז שוב-אין סודות באוויר ותוכלי לאט לאט לשכוח ממנו

להפסיק להציק לו, וממש להחזיק את עצמי, כי זה באמת לא יפה מצידי (בלשון המעטה) ולא מגיע לו.
הדבר השני שהחלטתי זה להתגבר על הרצון להיות קרובה פיסית אליו, וממש לשמור על מרחק פיסי ממנו. כי כמו שאמרתי ראיתי בשפת הגוף שלו שהוא ממש מתרחק ממני באופן לא טבעי. (אם הוא מודע ושם לב, הוא מתרחק במודע. אם הוא לא שם לב, הוא יותר קרוב אלי בלי משים).
היה קשה אבל אני עומדת בזה.
אבל, יום ראשון היה אחד הימים הקשים שלי. ממש במקרה עניתי לטלפון בעבודה אחרי שהוא הלך. אין זה תפקידי לענות לטפונים, אבל היתה סיבה שכולנו חשבנו שכדאי לענות, אז עניתי. מעבר לקו היתה בחורה עם קול שמח וקופצני שביקשה אותו. אמרתי לה שהוא הלך הביתה. אז היא אמרה בנימה הומוריסטית ומצחיקה "מה פתאום! אני לא מרשה לו! (ולא זוכרת מה היא עוד אמרה)". שאלתי אותה אם היא רוצה שאגיד לו שיתקשר אליה. אז היא אמרה שלא. היא כבר תטריד אותו באופן אישי (היא אמרה זאת כממתיקה סוד). אני לא יכולה להעביר דרך המילים את הנימה בה היא דיברה, אבל האופן שבו היא דיברה גרם לי להבין שכנראה היא חברה שלו (רק חברה שלו יכולה לדבר באופן הזה).
אז זה סוגר חלק אחד.
הקטע של הריחוק הפיסי וחוסר ההצקה הולך לי די טוב. החלק הכי קשה הוא דווקא הלשכוח אותו. אני דווקא די שמחה שהוא "לידי" ולא מרוחק, כי אפשר לעבור לפס אחר של יחסים, וזה ממש חשוב לי שאדם שאני רוצה לשכוח רגשית מבחינה רומנטית יהיה לידי ואפשר לעבור לפס אחר של ידידות. העיקר יחסים טובים. אחרת הכאב נשאר לעולמים בפנים וקשה מאוד למחוק אותו. זה לוקח שנים.
קשה לי לא לקנא קשה לי לא לכאוב. קשה לי להסיח את דעתי אבל אני מנסה. אתמול באוטובוס, במקום לשקוע במחשבות נוגות עליו, פתאום החלטתי שאני אספור את כל המכוניות שאני רואה. ספרתי 1403. זה דרש עירנות רבה מאוד ממני ביחס למה שקורה בכביש, והגעתי עבודה דווקא שמחה וטובת לב. והיה טוב.
בגלל הקונפליקט החזק בתוכי אני מרגישה ממש עצבנית וגם מרגישה איזה שהוא אלמנט של חוסר רוגע, אולי אפילו חוסר יציבות, בניסיון שלי לעבור לפס אחר של יחסים. יחסים שבהם ממש לא יזיז לי שיש לו חברה, אני אתנהג אליו כאילו היה נשוי, אשמח בשבילו על כל דבר טוב שקורה לו, גם עם החברה וכו'. לא אקנא אפילו בקצת, לא אסבול. נשמע קשה ואולי אידיאלי, אבל לא בלתי אפשרי.
אני לא יודעת למה הכאב הזה יותר גדול מאשר כח הפעמים האחרות שרציתי בחורים אחרים ולא נעניתי בדרך זו או אחרת. אולי בגלל שהתחיל משהו, או לפחות כך חשבתי, וכגודל הציפיות כך גודל האכזבה.
בכל מקרה השלב הבא הכי טוב לפי דעתי הוא לקחת את העצה של הולי. להסתכל על בחורים אחרים. אבל לצאת אני לא רוצה כרגע מהסיבות שלי, אבל לפחות ממש להסתכל עליהם, להעריך את היופי שלהם, ועוד תכונות אחרות. ממש מצחיק שכשאני עוברת ברחוב או באוטובוס אני בכלל לא מסתכלת, אני כל כך שקועה, שקשה לי לצאת החוצה. אני שוכחת. אני ממש צריכה להכריח את עצמי להסתכל, ממש כמו שהכרחתי את עצמי לספור מכוניות.
דרך אגב חשבתי גם על אופציות אחרות של להסתכל על בחורים אחרים: חשבתח לעצמי: אין איזה שהוא שחקן טלוויזיה שאני יכולה להיות מאוהבת בו? אני יודעת שזה נשמע מצחיק, מוזר, אבל שקלתי את זה ברצינות. אם צריך לעבור למישהו אחר, לאהבה אחרת בשביל לשכוח, שחקן טלוויזיה או זמר או משהו זה הכי הכי זמין והכי קל לבנות סביבו אשליות. בסופו של דבר החלטתי שלא אעשה זאת. אני כבר איזה מיליון שנה לא הייתי מאוהבת באיזה שחקן, והסיבה היא שבשלב כלשהו בחיים שלי החלטתי שכדאי שארד מזה, כי אני נמצאת בחיים האמיתיים, ואני צריכה להסתכל על מי שנמצא סביבי ולהתייחס אליו, ולא לשחקנים שנמצאים רק בחלומות. אז אם עכשיו אני אחזור לזה - למצוא שחקן להתאהב בו (לא ניראה לי שזה כזה קשה), אני רק אהרוס לעצמי שוב ובגדול.

יהיה טוב. צעד אחרי צעד.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

כזאת כנות מצידך וכזה פירגון למושא אהבתך, בלי כל רגש של טינה, או כעס, כל הכבוד לך.
קשה להיות בסביבתו של אדם שאת אוהבת, אבל את בחרת להתמודד ולשנות
את היחס אלי,ו מאוהב לידיד ואני מעריצה אותך על כך. את כל כך טובה, עם לב כל כך רחב ואוהב.
אני בטוחה שאהבה בו תבוא זה רק עניין של זמן.
קבלי חיבוק גדול

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...