|
31-08-2007, 22:37
|
|
|
חבר מתאריך: 08.04.06
הודעות: 1,390
|
|
תפני למדריך השני
אחרת אני חוששת שאת זו שתיפגעי.
אני חושבת שהפתרון הכי טוב הוא מה שאת הצעת - ללכת למדריך השני. חשוב גם להגיד לו על המדריך הראשון שניראה מבודר ולא לוקח ברצינות לא את הרגשות והבטיחות שלך, ובטח לא את רגשות החניך. אפשר לומר אפילו שהוא זה שמשחק ברגשות החניך. את מנסה בכל כוחך לשמור עליהם.
אצל מישהו שיש לו פיגור שכלי הכל ניראה שונה, ואני חושבת שאין לו מעצורים במקומות שלאחרים, שאינם בעלי פיגור שכלי, יש, והם למדו אותם באופן בלתי אמצעי מהסביבה בה הם חיים. אם הוא התחיל כבר לנשק לך את היד, הוא גם יכול דברים אחרים, בפתאומיות, בלי שתהיי מוכנה, והוא חזק יותר ממך. גם אצל בני אדם שאינם בעלי פיגור שכלי יש קושי להבין "לא" של בחורה ולא משנה באיזה תחום, וזה רק גורם להם להשתדל יותר ולא לוותר.
אל תחששי ממה שיחשבו עלייך, כי זה בעוכרייך. אפילו אם זה מה שיחשבו עלייך (למרות שאני לא מאמינה שזה נכון), הרי שיותר יעריכו אותך כבחורה שמכבדת את עצמה, את רגשותיה ומתחשבת ברגשות האחרים, ויעריכו את האומץ שלך. זה הרי לא דבר פשוט לפנות ולבקש דברים כאלה, וזה נעשה רק אחרי שיקול דעת רציני, אז כך באמת יעריכו אותך - כבחורה רצינית בעלת שיקול דעת רציני, שמתחשבת בחניכים שלה. מצד שני, אם לא תפני ותחששי לפנות רק בגלל מה שיחשבו עלייך, אז אפילו אם לא יגידו לך את זה בפנים, היחס אלייך יהיה כאל אחת שלא יודעת להציב גבולות ברורים, שמרשה שיעשו לה דברים אפילו שזה לא כל כך טוב לה.
אם החניך יועבר למישהו אחר זה גם הפתרון שהכי פחות יפגע בו כי זה כאילו "גזירה שנפלה עליו משמיים".
אני מסכימה עם רמבו 6 לכל אורך הדיון שלו עם יעל כאן.
תיראי, לי גם היה סיפור אחר, גירסה דומה, אבל בוודאי לא עם אותה דרגת חומרה כמו שלך. ובכל זאת - הרגשתי אותו דבר. יש אדם אחד, מבוגר, שבא לבקר כל פעם עמיתה שלי לעבודה - היא בערך בגילו. הם אוהבים לדבר. מפה לשם גם לי יצא להכיר אותו והיה נחמד ודיברנו והקשבתי לו והכל. חברה שלי הזהירה אותי שאני מצאתי חן בעיניו מינית ושאזהר, אבל סירבתי להקשיב לה, כי אני לא הבחנתי בשום דבר. אחרי כמה זמן, פתאום בלי שאני ארגיש, ממש משום מקום, הוא לקח לי את היד לנשק אותה. אני לא זוכרת אם הוא הצליח או לא, אבל התגובה שלי היתה איטית מאוד, ואמרתי לו "כאילו בצחוק" שלא מנשקים. הוא אדם דתי, ואצל אנשים דתיים יש איסור נגיעה, על אחת כמה וכמה שהוא נשוי. אני המשכתי כאילו כלום לצחוק ולדבר איתו, כי לא רציתי לפגוע ברגשותיו והפתחתי מחומרת המצב, כאילו לעבור למצב הרגיל של לצחוק כאילו כלום לא קרה. הוא התחיל יותר ויותר לזרוק רמזים מילוליים. אחרי תקופה די ארוכה החששות בתוכי עלו. דיברתי על זה עם אמא שלי והיא הסבירה לי דברים שלא רציתי לשמוע. היא גם הסבירה לי שבעובדה שאני לא דוחה אותו בשפה שהוא מבין, אז הוא רואה בזה עידוד להתקרב אלי יותר. באותו שבוע "חתכתי איתו". אמרתי שאני לא רוצה יותר לדבר עם אף אחד, כי יש לי כל הזמן עבודה דחופה ואני לא רוצה לבזבז זמן. הוא הבין לגמרי שאני דוחה אותו, אפשר היה להבין בין השורות שהוא דווקא מבין את הדחייה מבחינה רומנטית, והוא לקח את זה כל כך קשה שמאז הוא אפילו לא אומר לי שלום ומסתכל בי במירמור וכעס. התגובה שלו זו אחת ההוכחות בעצם לכוונותיו. אם קודם לא הייתי בטוחה, אז עכשיו כן. כי אדם שלא היו לו כוונות רומנטיות כלפי לא היה מתייחס למה שאמרתי בצורה כזו. הוא לא היה מתייחס לזה כאילו דחיתי אותו רומנטית. אין גם שום דחייה רומנטית במה שאמרתי. הוא היה מנסה בנייטרליות יותר מאוחר, היה ממשיך להגיד לי שלום, היה מבין את מצב הלחץ בעבודה וכו'. היחסים לא היו נעכרים.
את חייבת לשים לזה קץ. פני למדריך השני ואל תחששי. להיפך. יצא לך שם טוב יותר ממה שאת חושבת. אנשים דווקא יראו עד כמה יש לך שיקול דעת רציני ורגישות לחניכים. המדריך שלך יצא לא טוב פה. הוא יצא לא מתחשב בכלל ברגשתו החניכים וחסר אחריות שגובלת ברשלנות.
_____________________________________
gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...
|
|