המשנה לנשיא, שלמה לוין, נע בחוסר סבלנות בכיסאו: "צריך לגמור עם זה. בבקשה ימצא לו האיש
מדינה", פסק השופט הנישא. זה היה בשנת 2000. האיש שבג"ץ שלח אותו "למצוא לעצמו מדינה", כבר
ישב אז שנתיים וחצי בכלא, בלא משפט. אשתו ושבעת ילדיו חיים בעיירה ליד ג'נין, עליו נאסר לחיות עמם
בגלל תקנה שקבעה שכל תושב שיצא את השטחים למשך יותר משש שנים, נחסמת שיבתו.

מחמוד עזאם לא מצא לעצמו מדינה. חברת ההרכב אז, דורית ביניש, הציעה לו את לבנון, לוין הציע
פקיסטאן. נתנו לו חצי שעה להחליט, אבל האיש רצה לחזור לחיק משפחתו ולביתו. השב"כ הזהיר מפניו -
דודו היה פעם שותפו לדרך של אוסאמה בן לאדן - אבל לא היו בידיו כל ראיות כנגדו. בסוף השבוע נודע
שעזאם עדיין חבוש בכלא: עשר שנים בלא משפט, ישראל 2007. לידיעת הנשיאה ביניש וחבר מגונניה.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/897267.html
--------------------------------------------------------------------------------

ובכן, זהו מאמר מפתח המדגים לנו כיצד מותר לשקר ביודעין, במטרה לקדם אג'נדה כפולה: גדעון
לוי פשוט משקר לנו בדבריו על "דודו של מחמוד עזאם". עבדאללה עזאם לא "היה פעם שותפו לדרך
של אוסאמה בן לאדן". עבדאללה עזם הוא האידיאולוג ש-ב-ג-ל-ל-ו יצא אוסאמה בן לאדן מהוילה
המפוארת בסעודיה, והלך לגור במערות ולהלחם בסובייטים באפגניסטאן. עבדאללה עזאם בנה את כל
תפיסת העולם שמותכה יצאה אל-קאעדה. הסיבה היחידה לכך שעבדאללה עזאם לא המשיך בפעולתו
הברוכה, היא שב1989 הצליח (כנראה) המודיעין הסובייטי, לעשות סוף לתופעה המקוללת הזו, והעלה
אותו לפגוש 72 בתולות...
להציג את עבדאללה עזאם כ"מי שהיה פעם שותפו לדרך של בן לאדן", זה כמעט לטעון שהנ"ל התבגר
בהמשך, הפסיק עם השטויות וכיום הוא שותף ליוזמת עמי אילון-סרי נוסייבה. צריך לכתוב זאת שוב:
עבדאללה עזאם לא היה "שותפו לדרך" של בן לאדן, אלא היה ההשראה של בן לאדן, והוא לא עזב
את דרך הג'האד, אלא חוסל ע"י כמה מקרבנותיה.

מאמר זה בא להראות לנו כיצד בג"ץ מתאכזר לפלסטיני מסכן שיצא מהבית בג'נין והלך לטייל בעולם.
לאן הלך? גדעון לא מספר. הוא רק מציין ש"לא היו נגדו הוכחות" (משפט שלא אומר שבאמת לא היו
נגדו הוכחות, אלא שלא רצו לחשוף אותן בביה"מ, ולהסתכן באובדן מקורות...).
בשנת 2000 ארגון אל-קאעדה כבר לא היה אנונימי. נכון שזה לפני 9.11, אבל זה כבר אחרי פיצוץ
השגרירויות במזרח אפריקה, ואחרי פיצוץ המשחתת "קול". הרעיון לתת לאדם שייתכן שקשור לארגון
זה, להכנס לשטח שבשליטתנו, הוא הזוי כ"כ, שלא צריך להיות ימני מרושע ומתלהם, בכדי להתנגד לו.
את סיפורי גדעון על "הפרדתו של האיש ממשפחתו", אפשר לתייק במגירת הבולשיט, שכן עובדתית,
האיש נטש את משפחתו והלך לטייל לתקופה של שתיים עשרה שנים...

מכיוון שמר גדעון לוי לא מספר לנו מה עשה מחמוד עזאם בפרק הזה, אני אגלה לכם בסוד לאן נסע
מחמוד עזאם. האיש שלחש זאת על אזני, הוא הפושע הציוני המרושע עבד אל-מלכ דהאמשה (פנאט
מתנחל מהמסוכנים...). ובכן, ב1979 נסע מחמוד עזאם ללימודים בסעודיה, ומשם עבר בהמשך
(אחרי שלקח לו, לפני דהאמשה, שש שנים לסיים תואר ראשון בסעודיה - לא ברור באיזה תחום...)
לפקיסטאן לצרכי עבודה. ב-91 הוא רצה לשוב ארצה (שוב, אין הסבר של דהאמשה מה המקור לשינוי,
אחרי 12 שנים...), והדבר נאסר אליו, ולכן חזר רק ב-97 כשוהה זמני, ואחרי 3 שבועות נעצר, מעצר
שנמשך עד עתה, קרוב לעשר שנים.

הסיפןר שהבאתי פה, מופיע בפרוטוקול ישיבת מליאת הכנסת מדצבמבר 2005, ואין לי מידע משום
מכל מקור נוסף, אודות הרתפתקאותיו של מחמוד בגולה הדוויה. מה שכן יש לי, זו ידיעה מה עשו
כמעט כל האחרים שנסעו לאותם מקומות, באותה תקופה:
1. לסעודיה לא נסעו כדי "ללמוד". הדבר היחיד שנסעו ללמוד בסעודיה, היה לימודי דת באוניברסיטה
האסלאמית באל-מדינה. אגלה לכם בסוד, גם בן לאדן למד שם, ושם הוא פגש ולמד להעריץ, את
עבדאללה עזאם, הדוד של מחמוד החמוד...
2. למה כן נסעו פלסטינים לסעודיה? בכדי לעבוד (רמת השכר בסעודיה העשירה, הייתה גבוהה
יחסית). ומה מספר לנו דהאמשה לגבי זה? הוא טוען שמחמוד נסע לסעודיה כדי ללמוד, ולפקיסטאן
בכדי לעבוד. להגדיר סיפור זה כ"הזוי", יהיה אנדרסטייטמנט. לו נסע מחמוד לפקיסטאן בכדי ללמוד,
ומשם לסעודיה בכדי לעבוד - אז הסיפור היה מתקבל על הדעת.
3. העיתוי של נסיעות מחמוד, הוא עיתוי מרשים: ב1979 הוא נוסע לסעודיה, ומתחיל ללמוד. ב1985,
הוא נוסע מסעודיה לפקיסטאן, כאשר כמעט כל הצעירים הערביים שנסעו מהאוניברסיטאות בסעודיה
לפקיסטאן - נסעו בשביל מטרה אחת: להצטרף לארגון שהקימו דוד עבדאללה ותלמידו העשיר
אוסאמה, שמ1984 ואילך מימן נסיעה והכשרה של אותם חמודים, לגיוס ולחימה בסובייטים הרשעים
באפגניסטאן. הכניסה לאפגניסטאן לא תופיע אולי בדרכונם של אותם חבר'ה שנסעו לפקיסטאן כדי
"לעבוד", אבל הדבר נבע מכך שממשלת אםגניסטאן לא רצתה שייכנסו, וממשלת פקיסטאן הייתה
מעורבת באימונם, ועודדה אותו...
רק ב1991 רוצה מחמוד לשוב לג'נין. למה הוא חיכה כ"כ הרבה שנים? הסיבה לכך יכולה להיות שרק
ב1990 יצאו הסובייטים מאפגניסטאן...

בקיצור, מה יש לנו כאן? אדם שאפשר במלוא הכנות לראות בו את אחד מראשוני אל קאעדה, שרצה
להכנס לארץ אחרי 12 שנים של העדרות מרצון, ולא התירו לו את הדבר. גדעון לוי משתמש בזה בכדי
לנגח את בג"ץ, אבל אני סבור שיש כאן יופי של הפוך-על-הפוך. למה אני סבור כך? כי כל מי שיבדוק
את סיפורו של מחמוד עזאם, יגיד "תודה לאל" על שלא אפשרו את כניסתו לכאן - אנחנו חסרי מחבלים,
שצריך לייבא את אל-קאעדה בייבוא ישיר מפקיסטאן?
כאשר גדעון לוי מציג את שופטי בג"ץ (ובראשם את בייניש) כאנשים נחושים להקפיד את הבטחון, ועוד
מבקר אותם משמאל - הוא בעצם נותן להם גושפנקא בעיני רוב הציבור, כ"כאלה שבכ"ז יש להם קווים
אדומים".
ייתכן שאני נותן לגדעון לוי יותר מדי קרדיט, והוא באמת מבקר את דורית בייניש מכיוון שמאל, אבל
בחירתו במקרה כ"כ חד משמעי, נראית לי תמוהה. מחמוד עזאם, כמו יתר חבריו "האפגנים הערביים"
(הרבבות שהתנדבו להלחם בסובייטי באפגניסטאן בשנות ה80) הם הדלק של הטרור האסלאמי בעולם
כולו. כאשר גדעון מציג את אי-הכנסתם לארץ כמעשה של אטימות - בעצם מנסה לנצל את היותו סמן
שמאלי, בכדי לסייע לבייניש להציג עצמה כסמן מרכזי - וכולנו יודעים, שלא כך הדבר (אני מפקפק אם
בכלל יש הבדל בין עמדותיו הפוליטיות של לוי לבין אלה של בייניש...)...

אני האחרון שילמד סנגוריה על גדעון לוי, אבל זכויות אדם בסיסיות הם לא עסק שצריך לעניין רק את השמאל האנטי-ציוני. הדברים האלה קוראים בד"כ בגלל עצלות של הרשויות, במקרה זה השב"כ. אם יש להם ראיות נגדו, מה הבעיה להציג אותן ולהגיש כתב אישום? אם לא, אז שיגרשו אותו(הרי יש תקנה שלא ניתן לבצע שיבה אחרי 6 שנים). בכל מקרה, למה הוא יושב בכלא?
ואגב, כל הסיפור מלמעלה הוא בגדר ספקולציה. לא מתאים לך להתעסק בזה.