1.דוד בן גוריון. פרש ממפלגתו ומראשות הממשלה אחרי שדעתו בענין הפרשה לא התקבלה (הוא רצה להעביר את הענין לבירור משפטי ואנשי המפלגה ובראשם לבון לא רצו. הקים מפלגה מתחרה למפא"י בשם רפ"י וגרר איתו יחד את כל הכוכבים הצעירים של מפלגת האם (משה דיין, שמעון פרס, יצחק נבון , גד יעקבי ועוד )
2.משה דיין .אחרי שהודח ממעמדו כשר בטחון לאחר מלחמת יוה"כ פרש ממפלגת האם המערך הקים סיעה עצמאית וחבר לאויב המושבע ביותר של מפלגת האם שלו ושל פטרונו הפוליטי הקודם דב"ג -כדי לשמש שר חוץ בממשלת בגין ולקדם את השלום עם מצרים.
3.מנחם בגין שהחזיר את כל סיני וחתם שלום עם מצרים בניגוד לדעת מפלגתו ואף הכניס באותו הסכם את ענין האוטונומיה לעם הפלשתיני -בכך פתח פתח לעתיד של הסכם אוסלו.
4.אריק שרון , כבר כתבו כאן.
5.עזר ויצמן שקיים מפגשים עם אש"ף בניגוד לדעת הממשלה שבה הוא עצמו כיהן -וכאשר התברר לוש לא רק עבר על החוק אלא אף עומד להיות מודח - פרש ברעש גדול ,מה שהביא את שרון למעמד שהב"ט ולמלחמת לבנון.
היו עוד אבל אלה הגדולים.

אין לך אדם שאין לו שעה.