מושל ג'נין: תנו לי כוחמושל ג'נין, מוסא כדורה, מתמודד עם אבטלה עצומה (75%), בעיר שאין בה חוק, ובה מדי לילה מתמלאים הקירות בפוסטרים של שאהידים. ראיוןמאת: אבירם זינו 21:55 20/03/2005
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://images.nana.co.il//Upload/32005/Article/Article_Title_761881.jpg]
</IMG>
``אין לי חופש פעולה``. כדורה (צילום: נילי בסן)
איש לא סיפר למושל ג'נין, מוסא כדורה, על אישור ההתנתקות בכנסת. על תוצאות ההצבעה הוא שמע ברדיו, ומיד מיהר למנות ועדה שתתכונן לפעולה. עם זאת, הוא אינו יודע בדיוק למה להיות מוכן, "איננו יודעים את הזמן והמקום המיועדים", אומר כדורה. "לפי מה ששמעתי מפנים ארבע התנחלויות. אנחנו בונים על זה". בינתיים, הוא מספר, בוועדה חולמים על הקמת קולג' פלסטיני בבתי המתנחלים בחומש, שא-נור, גנים וכדים.

"כשישראל מגיבה אחרי פיגוע היא נותנת פרס לארגונים החמושים " מסביר כדורה, מזכ"ל הפתח לשעבר. לדבריו, הוא מגנה את הפיגועים נגד ישראל, ומדגיש את הבעייתיות הגדולה במניעתם בצד הפלסטיני: "לרשות אין חופש פעולה", הוא אומר, "אסור לנו להחזיק נשקים וככה אי אפשר לשמור על הסדר". "כשהרשות הייתה חזקה היינו עוצרים את הפיגועים", אומר כדורה, ומבטיח: "כשישראל תצא מהרשות והיא תהיה חזקה, תראו לבד איך הפיגועים נמנעים". מה שמניע את הפיגועים, לדבריו, הם "הכיבוש והריסת בתי הסוהר – הם ששיחררו את כל החמושים, לפני כן היינו מונעים פיגועים כמעט כל יום, איך ישראל מצפה ממני לעשות משהו מבלי לתת לי אפילו חופש תנועה".

למעלה מ-75 אחוזים מתושבי ג'נין נמצאים מתחת לקו העוני. בעיר העניה הזו, אומר כדורה, האנשים "חיים רק בעזרת האלוהים, התקווה, התושבים עוזרים אחד לשני". אחיו של עוזרו האישי, עבדאללה ברקאת, הוא מספר, מובטל כבר כארבע שנים. "ברקאת מחלק את משכורתו לשניים. ככה זה כאן מנסים לעזור אחד לשני". כדורה מודה: "אני לא יכול להקים מפעלים ולא יכול לפתח את הכלכלה וזה מפחיד אותי".

רחובות ג'נין, שהירי בהם נשמע אחת לכמה דקות, ריקים מרמזורים, או שוטרי תנועה. בני 14 נוהגים במכוניות גנובות נגד כיוון התנועה, ובכל פינה תלויים שלטים של שאהידים. עוזרו של מוסא מצביע על מצבור של עשרות מכוניות גנובות ומסביר "הישראלים מאפשרים את זה. אנחנו לא יכולים להילחם בזה כשלוקחים מאיתנו את הכוח, וכשפוגעים בסמכות של הרשות". למרות המראות הללו, כדורה טוען כי הוא שולט בעיר. אמנם, אין לו את הכוח להשליט את הסדר שהיה רוצה לראות בתוכה, אך אחרי ההתנתקות – הוא מקווה – הדברים ישתנו. עם זאת הוא מודה – לפי שעה אינו יכול לשלוט ברחוב."היחס הישראלי משפיל"
"צריך שיהיה שיוויון גם בשלום, שיהיה ממושך", דורש כדורה. "יש הרבה סיבות ללחץ שבקרב העם הפלסטיני – המגורשים, ההחלטה החד-צדדית של ישראל בלי משא ומתן, התגובות בישראל", ובתוך כך מזכיר כדורה בקול של עלבון, את יחס ישראל לתהליך השלום: "לפגישה במחסום ארז בא ראש הממשלה הפלסטיני, אבו עלא – ושר הביטחון הישראלי, שאול מופז. זה מעליב ששרון לא בא בעצמו, זו השפלה, מדברים על אפשרויות ומתווכחים על כפר קטן – ע'וגה – הפלסטינים מתוסכלים מזה".

כדורה מודה – הוא מכבד את אבו מאזן ואת דרכו בפוליטיקה, אבל הבעיה בעיניו עדיין נוכחת בשטח – התחושה בקרב הפלסטינים. "המחסומים, הכיבוש, הסבל שכרוך בלהגיע ממקום למקום". הישראלים, הוא אומר, מגיבים בכוח, בונים גדר, והאזרח הפלסטיני "מרגיש שישראל אחראית למצב". אם כך, מדוע תמונתו של אבו מאזן לא תלויה על הקיר, ובמקומה תלויות תמונות של ערפאת? "אבו מאזן ביקש שלא תהיה כאן תמונה שלו, וביקש שתמונותו של אבו עמאר תהיה התמונה ראשית". אם היה יו"ר הרשות בעצמו, מבהיר כדורה, היה הולך בדרכו של אבו מאזן – צעד בצעד.

עדכוני חדשות מסביב לשעון