חשבתי שיהיה נחמד לפתוח אשכול שבו ירוכזו סיפורים משעשעים / מוזרים מהווי הניווטים - מנסיוני החוויה הצבאית הכי "מועדת לפורענות".

נתחיל?

שבוע ניווטים מסכם צפון, יום ראשון. יוצאים לניווט מאיזור בת שלמה, כשנקודת הסיום בבא"פ אליקים. באחד הצמדים מצוותים א., שחזר מקורס חובשים וזה לו הניווט הראשון, ור., שניווט זה לא בדיוק ההתמחות שלו, אבל הוא פורש את חסותו של א. ומבטיח ללמד אותו את כל התורה.

בגמר הניווט - הצמד איננו. כל הפלוגה מחכה בטיולית במשך 5 שעות מעבר לזמן הגג - וכלום. אחרי עוד שעה, שני המסכנים מופיעים, גמורים לחלוטין.

מה קרה? הם יצאו לדרך, ובמהלך הניווט ר., כמובטח, חנך את א. לאורך המסלול - הסביר לו איך לוקחים אזימוט, התאמת בשטח, הראה לו מה זה כיפה סמויה... אצל א., קיבוצניק צפוני, מתעוררת במהלך הניווט תחושה משונה לגבי המיקום שלהם, אותה ר. הרגיע שוב ושוב ע"י "אימות" ו"איפוס" על השטח. כשהם הגיעו לכביש ראשי, לא. נמאס והוא החליט לבדוק בעצמו. הם עצרו רכב חולף ושאלו את הנהג איפה הם. התשובה: צומת פראדיס!!!

איך זה קרה? מסתבר, שבזמן בניית הציר ר. הניח את מד הקואורדינטות הפוך ע"ג המפה, ומדד את כל האזימוטים הנגדיים לאלה שהוא היה צריך...

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

טוב משהו שקרה שלשום...אנחנו מנווטים בדרום בצוקי עובדה...ופתאום אני שומע בקשר את אחד הזוגות עולה ואומר הגענו לגדר ...טוב החפ"ק הורה להם ללכת לאורך הגדר הם הגיעו לש.ג של בסיס עובדה 7 ק"מ בכיוון ההפוך משטח הניווט...עוד אחד זה היינו צריכים להגיע לנ.טריג בגבעות גורל והיינו שם בנקודה הכי נמוכה...הבן זוג שלי התרסק בעלייה שבר תאנטנה של הקשר את הפלא שלו ונגמרו לנו כל הסוללות בפנס...אנחנו 2 ק"מ מלהבים והניווט מסתיים בעומר...כל הזיין לנו...ירדנו לכביש והתחלנו ללכת איזה 10 ק"מ כמו מפגרים...אה כן ובכל זאת היה צריך לטפס לנ.טריג כדי לצאת לכביש...(נ.טריג זאת הנקודה הכי גבוהה בשטח למי שלא סגור על עצמו)

זה קורה לעיתים קרובות, אבל יש מספיק נקודות טריג שאינן הגבוהות ביותר. נקודות טריג הן נקודות שאפשר לראות מכל אחת מהן שלוש אחרות מאותו סוג, באדיבות חיל ההנדסה המלכותי ויחידות המיפוי של הוד מלכותה.
כמו-כן, לעיתים קרובות מאוד, מאוד, גם אם לא מדובר בנקודות הגבוהות ביותר אלה הנקודות הטובות ביותר כדי לשלוט על תא השטח הקרוב.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

הנ. טריגים בארץ נקבעו בתקופת המנדט. בבריטניה מלכו באותה תקופה המלכים ג'ורג' החמישי (הלא הוא קינג ג'ורג' מהרחובות בארץ) וג'ורג' הששי. אליזבט, בתו של ג'ורג' הששי הומלכה בשנת 1952, עם מותו של אביה.

בזמן ניווט לילה בגבעות שליד בית שמש י. אנוכי עם מ.ק 77 וב. המנווט יצאנו לניווט לילי של 15 ק"מ.

האיסורים היוכמובן לא לעבור דרך יערות והכפרים מסביב במיוחד לא דרך הבדואים.

שעה 23:00 וכבר לפני במבט זריז במפה כבר זיהנו שיש לנו קיצור מאוד נחמד דרך יער קטן ומו שהאמרה אומרת מה שהמפקד לא יודע לא יזיק החלטנו להמשיך בקיצור.

הורדנו את הסטיקלייט על מנת שלא יזהו אותנו ומניווט לילה זה הפך לתרגול בהתחמקות .

אני עם המכשיר קשר הייתי עסוק בדיווחים שוטפים והעברת הודעות בין צוותים אחרים ללא קליטה .

לאחר כמה זמן של הליכה אנו מזהים 2 נקודות כתומות , ב. שכבר עבר קורס מ"כים מודיע בחגיגיות שזה הפורד
מנהלה ושעלינו ללכת לקראתו, אני שעסוק בקשר לא שם לב למה שקורה מלפנים וממשיך עם ב. בשלב זה כבר הגענו כ 40 מטר מהאורות והתפנה לי קצת זמן מהקשר ואני לתומי מסתכל על האורות ולפתע קולט שאלה לא אורות של רכב אלא נרות.

מבולבלים אנו ממשיכים לראות את פשר הנרות וקולטים שזה לא פחות מנרות נשמה ואנו באמצע בית קברות.

ב. המ"כ המהולל אמר זריזות שמע ישראל והתחיל להילחץ ול"הגביר קצב" (פשוט רץ משם) ורק לאחר מכן ולאחר ברבור של שעה וחצי הגענו לטיולית.

ניווט לילה ראשון בפנמ"צ, לפני 4 שנים בערך.

חוליה של שלושה חבר'ה, איזור רמות מנשה, לילה כאמור.
בדרך לנקודה על כיפה אנחנו עולים בשלוחה ולידנו יש צריף קטן כזה, אנחנו רואים כמה דמויות יושבות על הגג של הצריף הם צעקו לנו משהו לא ברור ואנחנו השבנו "צה"ל צה"ל" איך שהם שמעו את זה, כולם צרחו בהיסטריה "צה"ל! צה"ל!" והתפזרו לאלף עזאזל, תוך 3 שניות לא היה עם מי לדבר.

עוד מאותו ניווט הזוי, עברנו ליד בית מבודד, ליד עין השופט או רמת השופט אם אני לא טועה, פתאום ניגשת אלינו אישה מבוגרת מאוד בחלוק שקוף(!) וכלום מתחת, בלווית שני כלבים...היא הציעה לנו איזה משהו אבל מיהרנו לברוח משם. אחרי זה אמרו לנו שזה לא תופעה נדירה וזה קרה לדי הרבה חבר'ה מהפנימייה. שנתיים וחצי מאוחר יותר נתקלתי בה ובבעלה שוב באיזה ניווט שעשיתי בבא"ח.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

1992, סוף סידרת ניווט באיזור נבטים או גבעות גורל (לא זוכר בדיוק). הניווט האחרון הוא ניווט גולם כשבמקרה שלי מדובר בעצם ב-2 גלמים היות וכושר הניווט שלי בעת ההיא שאף לאפס המוחלט (לא לכולם כישרון טבעי לעניין הזה מסתבר). החצי הראשון עבר הצלחה ואז הגיע תורי לנווט...אחרי זמן מה איבדתי לחלוטין את מיקומי. החלטנו לקנוס והגענו מהר מדי לנקודת הסיום ונחנו בסמוך אליה. כמובן שנרדמנו והתעוררנו בהיסטריה כעשר דקות לפני שעת הגג. ריצה היסטרית ותחנונים בקשר להארכה לא הועילו ואחרנו במספר דקות. בכך לא הסתיים העניין-למפקדי סיפרתי שאיחרנו בגלל התברברות (לא לגמרי שקר אבל בוודאי לא כל הסיפור). כעבור מספר חודשים הסיפור האמיתי נודע למפקדים אך משום מה חסו עלי.
במקרה אחר, ניווט צמד מיחידתי באיזור ציפורי. לדרכו של הזוג נקלעה גדר נמוכה ולאחרי מה שנראה כאדמה בהירה משהו. הראשון מהשניים קפץ מעל הגדר ומצא עצמו שקוע עד ראש בבריכת גידול של חזירים. הוא נחלץ אך נאלץ לחפור בצואת החזירים שעה ארוכה בניסיון כושל לאתר את המצפן...
מיותר לציין שלבחור היה הרבה מקום פנוי בטיולית בדרך חזרה לבסיס.
ולבסוף-בניווט אחד זוג מנווטים מפלוגת מסלול נתקל בחייל אחר מהפלוגה שניווט לבדו. לשאלה היכן בן הזוג שלו הגיב השוקיסט בתמיהה שכן כלל לא היה מודע לכך שהוא מנווט בדד כבר מספר דקות לא קטן. סריקה לאחור של השלושה הובילה לגילוי שהנעדר שוכב עם זעזוע מוח בתוך בור מיים עמוק.
ועוד לא הגעתי לסיפור על החייל מפלוגת מסלול אחרת שהציע לבן זוגו לאנוס צמד בדואיות שנקלעו לדרכם בזמן הניווט...

זוג מנווטים משלדג פוגש זוג מנווטים מסיירת מטכ"ל באמצע שומקום, עמוק באמצע המדבר.
-"מאיפה אתם?"
-"אנחנו מצה"ל. ואתם?"
-"אנחנו מהצנחנים"
עלק...

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

1. ניווט במדבר, לילה בלי ירח, אנוכי עומד מול מפל תלול במשך ארבע שעות, מנסה למצוא את הדרך מעלה כפי שסומנה במפה. לבסוף נשבר, ממשיך בואדי מטה ומאריך את המסלול ביותר משישה ק"מ. באחת השבתות, כשבועיים אח"כ, מגיע לאותה נקודה בלתי עבירה באור יום, רק כדי לגלות שבמשך ארבע שעות לא שמתי לב למדרגות מתכת נעוצות בסלע עליהם ניתן היה לדלג בקלילות מעלה.

2. ניווט באזור נבטים ב', כל קשר בין המפה לבניה הבדואית בשטח מקרי בהחלט. לאחר חצי שעה של ניסיון לעמוד באיסור להכנס לשטחים מיושבים, חצי שעה בה אבד כל קשר בין מסלול ההליכה לבין הציר, מחליט לקחת אזימוט כללי דרומה מבלי להתחשב בתכסית עד שאחבור מחדש לציר המקורי. המעבר בין מאות הפחונים והאוהלים זכור לי עד היום כסוריאליסטי ביותר. שילוב ביזארי בין להקת כלבים נבחנית ונשכנית, זוגות של בדואים שעוסקים במצוות פרו ורבו, קולות משחקי הכדורגל הבוקעים מצלחות הלווין הקשורות בחוט ניילון למוט האוהל הדרומי וחייל אחד עייף. והכול עטוף בשילוב ריחות משכר של שתן, נרגילה ובשר כבש.

הנה סיפור שלי.
המקום : בהל"ץ 14.
קורס: הכנה לבה"ד 1
הצוות: אני .א.-צמ"נייק והקשר היחד אצלי לאדמה עובר דרך 2 זחלים. ס.חברי לוחם יהל"ם לשעבר. ו המלווה לוחם סמו"ר מיהל"ם. התנדב בשביל הצוחקים.

אנחנו יורדים מהטיולית בשטחי הניווטים שצמודים לצוקי עובדה. השעה חושך מצרים. ואני מתחיל לנווט. אני הולך על פי האזימוטים וסיפור הדרך שלי. מנסה לצייר מפה בראש. מגיע לנ.צ הראשון. הוא לא במקום המקורי. אבל מה זה משנה עיקר שיש נ"צ וכיתוב בעיברית.
אחר כך ממשיכים. אני הולך על פי התכונית. הולכים הולכים. בשלב מסויים. שלושנו אומרים משהו לא הגינוי. זה לא היה במפה. חושבים חושבים ואומרים בו נמשיך עוד. הולכים מגלים עוד כמה צוותי ניווט שהיו.
אז אנחנו מתחברים לצוות גדול. אחרי התיעצות פותחים מפה. מסתכלים ולא רואים קשר בין המפה לסביבה.
אחרי כמה שניות אנחנו רואים פצצת תאורה באוויר. ואז שואלים מה עושה פה פצצת תאורה של מרגמה.
אחרי שניות נפל האסימון. היום היה יום רביעי. באותו שבוע היה קורס מרגמה וRPG. בבהל"ץ
מיד הבנתי שאנחנו במקום לא טוב. ואחרי כמה שניות נשמע ירי RPG. כחצי ק"מ מאיתנו.
מכאן הבנו שאנחנו בשטח אימונים חי. הקשר באותו רגע מת. החלטנו לחזור לנ"ה.
לאחר מכן אנחנו רואים עוד צוותים שחזורים גם לנ"ה.
מסקנה.
מפקד הקורס לא הוריד אותנו בנ"ה הנכון. וכל הצוותים התברברו. הכי הרבה שהלכו היו 13 ק"מ סתם.
ואנחנו נכנסו לשטח אש.

לא נעים.
בסוף לא יצאתי לבה"ד. בלי שום קשר לניווט. אבל אין עלי בניווט אורבני עם D9

"רק מי שהריח את המוות יכול באמת להעריך את חיים,,

"שאלוהים ירחם על אויבי,כי אני לא ארחם עליהם,,-גנרל ג'ורג' סמית' פטון

1. סדרת ניווטים ראשונה, טירונות יחידה. ניווטי יום בגבעות גורל, חוזרים ללמוד צירים בבית החיל בבאר שבע, ניווטי לילה בנבטים וחוזר חלילה. מעט מאוד שעות שינה. אה, כן חורף!!! אחרי 3 ימים כאלו לאף אחד אין בגדים יבשים, אין אפשרות להחליף בלאי לא ביחידה ולא בפיקוד. התחלנו להשתמש במכונות כביסה שיש בבית החייל ושעובדות על מטבעות. אחרי יומיים כאלו הן שרפו מנועים בגלל הבוץ.
2. שבוע שני של אותה סידרה. גשם היסטרי בגבעות גורל. כל חריץ באדמה הופך לנחל מטורף. ציר יום של 15 ק"מ הופך להיות 27 ק"מ בגלל מעקפים. כולם מאחרים. קדרים היסטריים בלילה (טירונות יחידה, בכל זאת)
3. ניווט לילה אחרון באותה סדרה. כולם שפוכים לגמרי. מנווטים בחלק המזרחי של נבטים דרום, איזור צומת ערוער. אחרי 3 ק"מ אני מחליק על חצץ בירידה מכיפה, עושה גליצה של 20 מטר ונתקע בתחתית המדרון על בולדר. הגולם עולה בקשר מול מפקד הצוות ואומר כי יש פצוע. תוך 10 דקות כל הצוות כונס אלי ותוך תקווה שזה יבטל את הניווט מביאים אותי לטיולית רק כדי לגלות שהמפק"צ עדיין רוצה שיעמדו בלוחות הזמנים המקוריים. אני נשארתי בטיולית, הגולם עשה את הניווט שלו עם אחד המכי"ם.
4. סדרת ניווטים במסלול. הפעם ניווט משימתי. קריעה אמיתית. אחרי לילה אחד לכולם נשבר לנווט עם הפקלי"ם. חמורי גבעות גורל גויסו לטובת סחיבת ציוד
5. אח של אחד החברה מביא את ספר הקודים של גבעות גורל. שבוע שלם של טוסטים בטאבון של באר שבע טרמפים לנ"ה.
6. מסכם מסלול. ניווט לילה באיזור יער יתיר. אחד הצמדים עולה על הר ישוע (שקיבל את שמו אחרי שמאות צמדי מנווטים עמדו בתחתיתו, הסתכלו למעלה ואמרו "ג'יזוס כריסט"). מתיישב, שם את הנשק בצד, שותה מימיה וממשיך למווט עוד 20 ק"מ. 200 מ' לפני הטיולית אחד מהם מגלה שהנשק נשאר מאחור וכמעט יוצא לריצת לילה אחרי הנשק, עד שהסמ"פ שמחפ"ק תופס אותו והם נושאים עם הג'יפ המנהלתי לשם.

טוב , הכל התחיל לפני כ 9 שנים , כשהצליחו לשכנע אותי ללכת להכנה לקורס מ"כים .

התמקמנו לחודשיים ( אם אני לא טועה ) בבסיס פלוגות במטרה אחת ברורה והיא יציאה לניווטים כל עוד נפשנו בנו . שזה אומר כל עוד אנו יכולים , שזה אומר כל ערב...

אני לא הסתדרתי עם הניווטים / מפות / גבעות . אתם יכולים למחוק את המיותר .

לאחר כחודש , שאת השלב הבסיסי בניווטים עברנו , כולם בקלות ורק אני בקושי , התחלנו לנווט ללא מפות . שזה חיסרון גדול , כי כאן הייתי לא רק צריך לסמן דרך אלא גם לזכור אותה . דבר פשוט אצל כל אדם נורמלי , אבל מה לי ולנורמלי ?

היה לזה גם יתרון לא קטן , לילה למידה ולילה ניווטים . משמע , וחופש של לילה אחד מנסיעה בטילטולית לאיזור ניווט .

בכל מקרה , באחד הלילות , היינו צריכים לבצע ניווט באיזור של מאהלים בדואים , לא רחוק מהם לפחות , כאשר ישנן מס' נקודות שמפוזרות ממש ליד המאהלים .

על מי נפלה אחת הנקודות האלה , על סחבק כמובן .

צוותנו כזוגות וסוכם שאני אהיה הראשון , הוא ימשיך מהנקודה שאני אסיים .

גדשנו לאיזור בטילטולית והתחלנו להתארגן . ארגון מטורף שכרך בלהוריד חולצה ולהשאר עם חולצה אחת , כדי לא להשרף מחום במהלך הניווט . לבישת איפוד והתכוננות נפשית . היה לנו 3 דקות בשביל כל זה . ככה שאת ההתכוננות הנפשית פספסתי .

התחלנו בניווט והנקודה הראשונה נמצאה בקלות , השנייה הייתה ליד המאהל הבדואי , ואני שנתברכתי בזיכרון מעולה כבר מצאתי את עצמי פותח פנס ומחטט במפה לראות אם התברברתי ( הלכתי לאיבוד ) או שאני בכיוון הנכון . אז לא נראה שלפי המפה שהתברברתי , אבל איך שהוא אני לא מוצא ידיים ורגליים . טוב , החלטתי שאני בכיוון הנכון ויש טעות במפה . לאחר כ 5/6 דקות צעידה הגענו לפתח של מאהל בדואי .

טוב , לילה חשוך ואנו עומדים מול המאהל , שומעים נביחות והאמת , די חוששים , להכנס או ללכת מסביב .

אבל אנו 2 חדרתים , היינו הולכים מכות שכונה מול שכונה כילדים , אנחנו בטח שלא מפחדים מכמה בדואים ואם נצטרך אנו גם נקשור אותם בכניסה לאוהל .

אנחנו גברים . גם חדרתים וגם משרתים בגבעתי .

נכנסנו למאהל במטרה לחצות אותו , יש לי הרגשה שהבן זוג שלי מפחד , אבל אני לא מאמין , הוא גבר גבר . אני גם מתחיל לפחד , אבל אסור להראות את זה . אני נינג'ה .

בערך באמצע המאהל אנו קולטים כלב רץ לעברנו , לא כלב קטן , כלב שנראה כמו אחד שלא אכל יומיים . מה יומיים ? שבועיים !

טוב , אני אומר : "דני , הוא נראה לי רעב..."

לא הספקתי להגיד "רעב" ויש כבר עוד 3 כלבים מסביבנו , כן מסביבנו , לא צוחק , פשוט איגפו אותנו !

מה עושים ? לא יודע , אבל דני כבר על מצב בודדת ב M16 ואצבע בפנים...

אני צועק עליו שיוציא את האצבע .

לא סיימתי להגיד "אצבע" וכבר עוד 3/4 כלבים מסביבנו . לא צוחק . אני רציני לגמרי .

לא זכור לי שפחדתי יותר מאותו הרגע .

דני מתחיל להגיד לי שהוא יורה . אמרתי לו שלא יעשה דבר כזה . הכלבים באותו הזמן נבחו וניסו כאילו לתקוף , אני ודני לעומת זאת בכל פעם עשינו תנועה לעבר הכלבים שמתקרבים אלינו מהמעגל , כאילו אנו יורים עליהם . זה הרתיע אותם . מוזר , אבל למי היה איכפת ? רק שיתרחקו , או מבחינתנו לפחות , שלא יתקפו .

בכל הזמן הזה דני צועק לי שהוא יורה , אני צועק לו בחזרה שלא יעיז . אחלה דו שיח היה לנו .

בקיצור נביחות מטורפות , מאהל חשוך ואנו רק מתבללים שיהיה משהו שיעיף את הכלבים האלה מאיתנו , זה לא כוחות , 7/8 כלבים מול 2 חיילים . התפלאנו איך הבדואים לא התעוררו...

פתאום אנחנו קולטים ילד בדואי קטן . כמה קטן ? כמו נילס . טוב , טיפה יותר גדול , בגיל 6 בערך . רץ לעברנו וצועק לכלבים בערבית "רוח !" הם לא מפסיקים ואז הוא זורק עליהם אבן .

כולם ברחו .

לא מצחיק . ילד בדואי פצפון עם אבן הצליח להבריח אותם .

דני שאל אותי מה עושים , אמרתי לו שאני סיימתי את הניווטים להיום ואני לא מתכוון להמשיך דרך המאהל . הכלבים המשיכו לתוך המאהל ולא בא לי על אותו הסרט שוב .

הוא הסכים איתי ומבחינתו לא היה איכפת , כי הוא לא ביצע את הניווט שלו בגללי ולא באשמתו . הוא היה חבר אמת .

חזרנו על עקבותינו לטילטולית , הגבריות שלנו קצת נפגעה . אבל כוסאמו , למי איכפת ? רק רצינו לנוח . להרגע .

מסקנות ?

יש שתיים .

אני טוב במצבי לחץ מדני .

ספיידרמן זה אחלה , סופרמן זה בכלל טוב , אבל ילד בדואי זה הדבר הכי חזק בעולם .

דרך אגב , מהמפגש עם הכלבים עד לביאתו של הילד הקטן חלפו כ 3/4 דקות . משמע , הוא אפילו מגיע מהר יותר מכל כח חילוץ שיש בעולם .

נראה לי הוא בכיתת כוננות של הבדואים במאהל , בגלל חיילים בניווטים .

בכל מקרה , הסיפור אמיתי לגמרי . נאמר בקצת הומור , אם משהו נשמע עם קצת גזענות , אני מתנצל , זו לא הכוונה .

מקווה שנהנתם .

ניווט בדד, חורף, אחד הימים הכי גשומים בשנה.
אני הולך ליד נחל חילזון...פתאום אני שומע צרחות "הצילו, הצילו" מכיוון הנחל.
רץ לשם ורואה מחזה שלא ידעתי אם לצחוק או לבכות מישהו אחד מהצוות שלי שקוע עד המותניים בבוץ טובעני ומישהו אחר שקוע עד הברכיים בבוץ ומקלל אותו כששתי סנטימטר מהם יש גשר אירי...

מה שהתברר מאוחר יותר היה ככה :
החייל שהיה שקוע עד החזה ס' נקרא לו היה עסוק בעצמו כל הניווט ולא ממש שם לב לדרך באזשהו שלב הוא התעפץ תוך כדי הליכה ופשוט נפל לתוך הנחל (המזל היה שהיינו בחלק המזרחי יותר של הנחל שהוא יבש יותר..)
תוך שנייה הוא התחיל לטבוע בבוץ ולא הצליח לצאת.
מן הסתם שזה שהתיקים שלנו הכילו קשר שקית 10 ושק חול לא הוסיפו לו יותר מדי נחת וכמובן שהוא התחיל לצרוח לעזרה.

באותו זמן החייל השני שהיה שקוע עד הברכיים נ' נקרא לו הלך לתומו באזור ושמע את צעקות העזרה מייד הוא רץ אל האזור וראה את ס' מתפלש לו בבוץ כמובן שהוא חבר טוב אז הוא ניסה למשוך את ס'.
וכך כשהוא עומד על הגשר זרק נ' את החבל האישי והתחיל למשוך את ס' ואז באיזשהו שלב ס' התחיל לצעוק שהנעל שלו יוצאת וטובעת בבוץ (יום גשום כבר אמרנו) אז ס' עזב את החבל ונ' החליק ונפל גם הוא לתוך הבוץ....

ואז שתיהם התחילו לצעוק ולקלל זה את זה עד שהגעתי וחילצתי אותם .

יחד עם כל סיפורי הזוועה שעולים לי בראש על ניווטים מבורברים, רגליים נקועות וכלבים של בדואים - הניווטים הם אחת הדרכים היותר קסומות ומרתקות להכיר את מדינת ישראל דרך הרגליים. זכור לי ליל ירח כמעט-מלא בגבעות ( יותר דומי להרים, אבל מי סופר) אירע - נוף מדהים, שקט, ואויר צלול וקריר. חוויה כמעט אלוהית שעדיין מעוררת געגועים מדי פעם, במיוחד כשתקועים בפקקים של הבוקר.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

הייתי מנווט מעץ תאנה לשזיף לגפן וכן הלאה....

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

ממש בקצרה.
אי שם בתחילת שנות התשעים..ניווט באיזור רמת חובב.

לאחר כמה שעות הליכה בחושך מוחלט,נתקלים בגוש גדול,כהה,ומסריח.
הדלקת פנס חפוזה,ומתגלה-לא פחות מגוויה עצומה של פיל ! קראתם נכון-פיל..
בשלב זה הניווט "התפוצץ" חגיגה שלמה בקשר,קוראים לכל העולם שיבואו לראות,גם המשטרה מגיעה..בקיצור בלאגן!!

אחרי חקירה קדחתנית-מסתבר שהפיל היה שייך לקרקס מדראנו שהיה בבאר שבע בשבוע שעבר,מת במהלך השבוע,ו"הוסלק" בנחל..


זכיתי בטוסטר??

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://latis.ex.ac.uk/cfarchive/toaster.jpg]

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

קבל ח"ח

פיל בנ"צ...
אני מנסה לדמיין מה הייתי חושב במעמד שכזה:


אולי פליט מגן החיות באר שבע?


- לא ידוע לי שהתחילו לגדל שם פילים .

אולי שפן סלעים שחפר מאורה בדיוק איפה שפרס קובר את הפסולת הקורנת מדימונה?


- לא יכול להיות - הרי פרס הוא זוכה נובל לשלום, ובוודאי דאג להטמנה ראויה, והעיקר, בחצר של מישהו אחר.


מסקנה: זה חייב להיות ריו הברחות חי (ז"ל) באדיבות חוש היזמות המפותח של ב"מ כלשהו.


צריך לחשב:
כמה שקים/נערות אפשר להעמיס על גב של פיל אפריקאי בוגר?
תאר את הכמות באמצעות $ ו X בהתאמה.
נתון: התוצאה גדולה מכושר העמסה של היילקס או סובארו טנדר.

בהצלחה!

פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ
משלי יד:טו

~

ניווט לילה ראשון בהכנה לקק"צ, בבה"ד 1. מאחר ואני מגיע עם רקורד יפה של ניווטים, מצוותים אותי לבחור מפלס"ר 7 - ככה שלא נפריע למישהו מהאחרים ללמוד לנווט.
יוצאים מהבה"ד ומגיעים לנ"ה. כולם מתארגנים ליציאה - אבל בן זוגי ואני מבחינים שאנחנו לא במקום הנכון. אנחנו מעירים למפכ"צ, שמתלבט ומחליט שאנחנו כנראה צודקים. עולים לטיולית ונוסעים עוד עשר דקות - רק שגם המקום החדש לא נראה לבן הזוג שלי ולי. הפעם, המפכ"צ עומד על שלו ומשלח את הניווט.

אחרי שכולם יוצאים והטיולית עוזבת, אנחנו פותחים מפה, כדי להבין איפה אנחנו לעזאזל. גילינו (הודות לפיתולים בכביש) שהנקודה הראשונה שבה עצרנו היתה כקילומטר מזרחית לנ"ה האמיתית, והתיקון שהמפכ"צ עשה הוביל אותנו עוד קילומטר וחצי מזרחה.

שנינו רצים על הכביש לנ"ה האמיתית ומתחילים משם את הניווט.

רק מה? בקשר דממה! אחרי שעתיים של ניווט אני כבר לחוץ לגמרי - הרי אם כולם (חוץ מאיתנו) יצאו מהנקודה השגויה, אין מצב שהם לא מבורברים. אולי בכ"ז אנחנו טעינו?
ואז, אחרי כמה דקות נוספות עולה חוליה בקשר ומדווחת "ברברה". ואז... נפרץ מחסום הבושה וכל החוליות עולות אחת אחת ומדווחות.

היפה זה, שזה לא נגמר שם. בבוחן הכניסה לקורס, המפכ"צ הוריד אותנו במקום הלא נכון וחיכה לנו במקום הלא נכון. האידיוט זכה לחופשה של 14 יום במתקן הנופש הצבאי שבעתלית, באדיבות מפקד הבה"ד.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

בסדרת המילוט, החוליה שהייתי בה (סה"כ שלושה לוחמים) היתה היחידה שלא נתפסה. כמובן שיצא לנו שם של כלים רציניים, אז אף פעם לא סיפרנו איך באמת הצלחנו לחמוק מהרודפים...

לילה ראשון - נחל צין. צועדים בנחל (יחד עם חוליות נוספות) פתאום מזהים אור אדום מנצנץ מגבעה סמוכה - ומיד קופצים לתוך קבוצת אשלים סבוכה שנמצאת בסמוך ומחכים. כשהתעוררנו כבר עלה השחר, הרודפים סיימו לעבוד ואנחנו סיימנו את המסלול באור, אבל בלי להתפס. מה שעוד יותר משעשע זה שבאמת זיהו אותנו (או חבר'ה אחרים, לא היינו שם לבד) נכנסים לאשלים, והג'פ של הרודפים הגיע למקום והוציא משם את מי שהסתתר בהם - רק שאנחנו ישנו עמוק מדי ולא שמענו אותם!

לילה שני - מקצועיות ומזל. לא נתפסנו.

לילה שלישי - נחל מרזבה, ליד הערבה, ערוץ עמוק ותלול. קצת לפני הנקודה שבה אנחנו אמורים לצאת מהנחל, אנחנו מחליטים לעצור לחמש דקות בגומחה שבדופן. כשהתעוררנו, זה היה כי חוליה אחרת עברה אותנו ועלתה על מוקש תאורה שהוטמן כ-30 מטר בהמשך הנחל... כמובן שחזרנו ועקפנו את נקודת המארב...

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

בתקופה שלי (95-98) גבעות גורל עוד במצב סביר, אחר כך כבר החלו לצוץ הסיפורים על החבר'ה שקיבלו נ"צ שבפועל עמד עליה סניף של דואר ישראל... אבל הסיפור שלי דווקא נוגע למקום אחר:

שטחי הניווט ליד מושב גימזו, מזרחית לרמלה. אזור טרשי ושובר רגליים, הרבה סלעים קטנים ושיחים קטנים - בשטח זה נמצא גם בא"ח מג"ב הישן, שכוחותינו כמובן התברברו וגם נכנסו למטווחים שלו. א' ואני עושים את דרכנו על הנ"צ הבא, שנמצא בפתחו של ואדי בצורת V. אנחנו נכנסים מקצהו של הואדי, והולכים לקראת הכניסה. מסתבר שהואדי נפתח קצת יותר מדי, והדיווח שמועבר בקשר הוא "קודקוד, קבל שהנ"צ לא קיים. מישהו סולל כאן כביש - ולא סתם,משהו גדול ובינעירוני שכזה".
ויתרו לנו.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

ציטוט:

במקור נכתב על ידי סירפד בתקופה שלי (95-98) גבעות גורל עוד במצב סביר, אחר כך כבר החלו לצוץ הסיפורים על החבר'ה שקיבלו נ"צ שבפועל עמד עליה סניף של דואר ישראל... אבל הסיפור שלי דווקא נוגע למקום

ב-1993 כבר היתה בעיה. אני זוכר שבניווט לילה אחד קיבלנו נ"צ צפונית לב"ש (דאז), וגילינו ששכונת רמות יושבת עליה ועל כל האזור. אם זה לא מספיק, הקשר מת ולא הצלחנו לדבר עם אף אף אחד. החלטנו לעלות לאנדרטת חט' הנגב - הנק. הגבוהה באזור. גם משם לא הצלחנו ליצור קשר, אז החלנו להחליף בתולה - אולי שם הבעיה. בזמן שאנו עסוקים, מגיע זוג צעיר, מתיישב על האנדרטה, כ-10 מטרים מאיתנו ו...פוצח בקיום המצווה הראשונה בתורה. אני לא יודע כמה זמן לקח להם לסיים את עניניהם, אבל לנו זה נראה די ארוך. פשוט ישבנו שם קפואים, מפחדים להביך אותם...

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

סיימנו עוד קטע ניווטים בגבעות אירע וכנסנו לטיולית. הטיולית עמדה במקום לא נוח, אז ירדנו למטה ונזרקנו על חתיכת "דשא" רכה למדי. בשלב מסויים היה נראה לנו שגרוטאת המכונית שזרוקה ממול זזה, אבל התעלמנו כי גם ככה כולם היו הרוגים מעיייפות. בסופו של דבר מישהו הגדיל ראש וזרק אבן בגודל מכובד על הגרוטאה, שפגעה בגג. שניה אחרי זה שמענו צרחה מבועתת של בחורה וקללות של גבר, ואחרי עוד כמה שניות הגרוטאה התעוררה לחיים וברחה בדהרה.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אמנם לא ניווט, אלא מסע כומתה...

שנת 84... פיספסנו את ההזדמנות למסע כומתה משלנו, מאחר וחודשיים לאחר תחילת הטירונות כבר היינו עמוק בתוך לבנון. חודשים מאוחר יותר, לאחר דיונים כאלה ואחרים, הוחלט שנצא למסע הנחשק מלבנון עד לארץ המובטחת.
בשעת אחה"צ מאוחרת התייצבנו בשליש התחתון של מורדות ג'בל ברוך, חמושים מכף רגל עד ראש כאילו אנו עומדים לכבוש בשנית את בקעת הלבנון. כולנו עמוסים ב 10-12 מחסניות גליל, רימוני עשן, זרחן נפיץ, פק"לים מלאים...בקיצור, מהמסע הזה ישר לכירופרקטר. התנועה לאורך כל הדרך מתבצעת על גבי כבישים מחשש למיקוש. התחלנו בצעידה נמרצת לאורך אגם קרעון, אך עם רדת החשיכה מתחילים להווצר שרוכים כיאה לכל מסע כומתה מכובד.
לאחר מספר שעות עבדכם מוצא עצמו לבד. לבד בלבנון ! אני יודע לפי קולות הנגמשים המחפים, כי יש כוח מלפנים וכוח מאחור, הרבה מאחור. אני אפילו לא יכול להיות בטוח שאני על הכביש הנכון. התחלתי בהתיעצות קדחתנית עם האלונקה שעל גבי ( החלפתי את החובש) והחלטנו שממשיכים.

לאחר הליכה קצרה נוספת נדלק מולי זוג אורות של רכב. נראה לי מרצדס...פזצט"א מהירה וגילגול מהיר לתעלה שלצד הכביש...המממ יופי, עכשיו אני גם לבד וגם מכוסה רפש מצחין. אני מאמץ את עיני ומצליח להבחין בדמויות חמושות הנעות לפני אורות הרכב, ובחמושות אני מתכוון לקלאצ'ים.
נפלה החלטה, והתחלתי בזחילה לכיוון האור, זחילה שהייתה גורמת ל וינטו ויד הנפץ להיות גאים בי.

עשיתי חושבים והגעתי למסקנה שאני קרוב מאוד לליטני, והחמושים שלפני נמצאים ליד פונדק דרכים כלשהו שזכרתי הצמוד לנהר, מכאן שמדובר קרוב לוודאי בצד"ל. עטיתי על פניי ארשת נונשולנטית והתרוממתי מול עינהם המשתאות של הצדלניקים ( אכן לשמחתי) מנקה מעליי ענפים שדבקו לגופי. הצדלניקים הגיבו בצעקת הפתעה שלא הייתה מביישת ילדה קטנה בראותה עכבר. מרוב בהלה הם הרימו ידיים בחושבם שהם נפלו קורבן למארב כח קומנדו כלשהו. כשהבינו שאני לבד לגמרי הייתי כבר רחוק מהם, מנסה להגיע לכח הקדמי.

מסקנות:
אלונקות לא באמת מדברות, אלא אם אתה ממש עייף או מבוהל.
גיליתי שעקב הנעל הצבאית זה לא ממש גומי, כי אם חתיחת עץ עגול מצופה חומר שחור ודקיק
מגיע לי גם טוסטר

תן לי לנחש: גדוד 51, נכון?

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

...חחח...לא. חוץ מזה, אני לא מדבר עד שאני מקבל טוסטר.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Pilon ...חחח...לא. חוץ מזה, אני לא מדבר עד שאני מקבל טוסטר.

נו, עכשיו אני בטוח שאתה גולנצ'יק (בעצם, גם מג"בניקים מסרבים להתפנות מהבקו"ם עד שלא יתנו להם מה שהם רוצים, אבל הם לא היו בלבנון).

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

ציטוט:

במקור נכתב על ידי shlomz נו, עכשיו אני בטוח שאתה גולנצ'יק (בעצם, גם מג"בניקים מסרבים להתפנות מהבקו"ם עד שלא יתנו להם מה שהם רוצים, אבל הם לא היו בלבנון).

נו באמת, תראה לי גולנצ'יק שקרא את קארל מאי .
אבל אתה לא רחוק מהאמת, ואסביר : הייתי בגבעתי בתחילת דרכה. המפקדים שלנו היו מגדל בבל של אנשי שקד, מטכ"ל, שייטת, ו....ניחשת נכון. גולני !
עכשיו, אתה יכול לשער בנפשך כמה שיטות למדנו להורדת זקיף . גבעתי של הימים ההם הייתה שונה לחלוטין מזו של ימינו...לטוב ולרע.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Pilon נו באמת, תראה לי גולנצ'יק שקרא את קארל מאי .

טוב, חשבתי שראית את הסדרה האיומה "וינטו" בחופש הגדול
ואגב, אני מכיר גולנצ'יקים (מהגדודים) שמנגנים קלאסית ולומדים פילוסופיה ופיזיקה. נדיר - אבל קיים.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

ניווט אחרון בקק"צ. מפקד הפלוגה החליט לחנוך דווקא את הצוער הכי גרוע, שלא מסוגל ללכת מהמגורים לשירותים בלי להתבלבל.

בקיצור, במהלך הניווט החוליה הנ"ל נפגשת עם חוליה נוספת, שבה נמצא א., שריונר מרובע מאין כמותו (וגבר רציני). המ"פ מתחיל לדבר איתם ולשאול אותם שאלות לגבי המיקום שבו הם נמצאים - כאילו הוא בוחן את בקיאות המנווטים...

מה שקרה זה שהצוער החניך התברבר (כמובן), אבל גם המ"פ איבד את הצפון - והיה מבורבר בדיוק כמותו. ומה שעוד יותר משעשע זה שא. סירב בעקשנות לענות לשאלות המ"פ, בטענה ש"ת., אתה יודע שאסור לדבר על הציר במפגשי חוליות"!

גבר, כבר אמרתי?

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

כמה משעשעים:
המקום: בוחן כניסה לבה"ד 1 חי"ר.
הנפש הפועלת: גולנצ'יק שבוז שלא רוצה קורס קצינים. באותה תקופה, סרבני קצונה הועזבו מהחטיבות והועברו לתפקידים בקחצ"ר.
בסיום הניווט של בוחן הכניסה, מגיע מכתב אנונימי לממ"ח אשר מלשין על אותו גולנצ'יק שפתח מפה בניווט ולא דווח. הממ"ח מזמן אותו לשיחה, בה האיש מכחיש בתיאטרליות מוגזמת שפתח מפה. כמובן שהממ"ח לא מאמין לו, ומדיח אותו מהקורס.
עד היום לא בוצעה השוואת כתב יד, אך מקורות עלומים מוסרים כי לו היתה מתבצעת בדיקה כזו, היא היתה מגלה דמיון חשוד בין כותב המכתב האנונימי לצוער המודח...

סדרת נווטים בבה"ד 1, נבטים דרום. אחד הצוערים לא מגיע לאחת הנ"צ שלו, וכדי לא להכשל שואל מישהו מה הקוד. התשובה - "פינק פלויד" בשחור.
בתחקיר הצוער מפרט את מבנה המחצבה (חוכמה גדולה... לומדים את הציר מתצ"א) ומוסר את הקוד האמור.
המד"כ, שחושד מאחר והיו שם עוד כמה קודים, שואל את שאלת המחץ: "הפינק פלויד - בעברית או באנגלית?" הצוער מתחיל לגמגם, ומובל לאחר כבוד לוועדת הדחה.

קורס קמני"ם, תרגיל מסכם בשטח. אחד הצוותים בונה עמדת תצפית מוסווית, ודכי לשפר את ההסוואה לוקח סלע, מרסס עליו קוד פיקטווי ושם אותו לפני העמדה. הצוות מתצפת, כאשר שני חיילים מגיעים, רושמים את הקוד ומתכוונים להמשיך קדימה = לדרוך על העמדה. מהתקף הלב שהם קבלו כשחמישה חיילים צצו מולם מתוך האדמה הם לא התאוששו עד היום.

I think, therefore I am. I think

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אישגדול קורס קמני"ם, תרגיל מסכם בשטח. אחד הצוותים בונה עמדת תצפית מוסווית, ודכי לשפר את ההסוואה לוקח סלע, מרסס עליו קוד פיקטווי ושם אותו לפני העמדה.

ענק!!!

עוד סיפור:
במהלך ניווט בבה"ד 1, הצטרף אחד המפכ"צים כבן זוג לניווט. באמצע הניווט, המפכ"צ נעצר, מצביע לכיוון כלשהו ומכריז בתאטרליות: "צפון!".
הצוער לא מתבלבל, שולף את המצפן, מסתכל עליו, מסתובב בכ-90 מעלות מהכיוון שאליו מצביע המפכ"צ ואומר "צפון...".

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

עדיין עושים את זה עם סרבני קצונה אגב...

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

הזמן- חורף 94', אימון גדודי ארוך של גדוד 101 של חטיבת הצנחנים
המקום- שטחי האימונים של נבי מוסא

לילה קודם לאירוע המדובר יצאנו לתרפ"ל במהלכו המטוליסט (אני) מקבל הוראה להכפיל את כמות התחמושת מטול שהוא סוחב (המטוליסט השני פצוע) בדגש על פצצות תאורה. טוב, דוחפים פצצות לכל חור שניתן (כולל בכיסים). לקראת סוף התרגיל אני מזהה שאופס, אחת מפצצות התאורה שדווקא הייתה במקום המיועד לה (פאוץ רימון קדמי) חסרה. כנראה במהלך הזחילות הפאוץ' נפתח והיא נפלה. כמו ילד טוב מודיע מייד למ"פ שלי והוא מנפנף בידו לביטול ואומר- "אין בעיה, מחר נחפש אותה באור יום".

שלושה ימים לאחר מכן אני נקרא לאוהל המ"פ והוא מורה לי יחד עם הסמ"פ ואחד המ"כים לקחת את הג'יפ ולהשיב את האבידה. נוסעים, נוסעים, נוסעים. באיזשהו שלב הסמ"פ מסתובב אלי ואומר- "תגיד, יש לך מושג איפה בדיוק זה קרה?". מאיפה לעזאזל אני אמור לדעת דבר כזה? והוא ממשיך, ושואל את המ"כ "אתה זוכר אולי באיזה שטח אימונים היינו אז?" (כן אין ספק, דוגמא ומופת לפיקוד בצה"ל...)
אחרי התברברות מיותרת של עוד חצי שעה לסמ"פ יש הברקה! הוא מזהה על כיפה לא רחוקה טנק וובע בנחרצות "או, לשיריונרים בטוח יש מפה. ניסע אליהם והם בטוח יעזרו לנו". המ"כ גם הוא מחזק את דבריו ובהתלהבות קובע- "רעיון מעולה!".
נוסעים בשטח שלא ממש מיועד למעבר ג'יפים (עוד טרום עידן ההאמרים) ואחרי שכמעט נתקעים כמה פעמים מגיעים סופסוף לכיפה המדוברת רק כדי לגלות שמדובר בברד"מ עתיק ומחורר לחלוטין שמשמש את הכוחות לאימוני ירי
שניהם מגרדים בראש, מסמיקים, ומשביעים אותי שלא אעיז לספר על האירוע (yeah right...)
עד היום כל פעם שאני עובר ליד הפנייה לנבי-מוסא בדרך לים המלח לא יכול שלא לחייך....

בבוחן כיתה שהיה לי (הייתי חייל)באימון מתקדם היה אמור להיות תרגיל כיתה ישר ברטוב על יעד שהמפקד לא ראה ובלילה לפני היה ניווט שהסתיים בנקודת היערכות לתרגיל.
הכיתה שלי סיימה ראשונה את הניווט והתכוננו לתרגיל המפקד עלה לכיפת תצפית עם החוד ואז הוא מזהה כמה דמויות שהולכות בטור על היעד,מתברר שאחד המכי"ם החדשים קצת התברר ועלה בטעות על היעד ולמזלנו הוא לא איחר בכמה דקות (והיה חדל אימונים של כמה שעות)

הולך, חוצה שדה ארטישוק, פוגש צוערים מבורברים, עוזר להם, בדילוגים אוסף את הנ"צ,
יורד גשם, ברד, ערפל, התמוטתה תחתי טרסה, רכוב על חמור, רכוב על אופניים,
יונה כמעט ונפחה את נשמתי בערוץ חלקלק (מביאה את השלום עלק), כוס תה וקעק מבני דודנו,
ניווט שהתבלבל עם ניווט אחר בסידרה, התאפסות, התעפצות, אני אנוח פה קצת, נרדם,
מתעורר, ריצה, מגיע, תחקיר (עוד שניה יושנים), צרור נותבים,
משלחת חילוץ, מפגש כלל חיילי סביב חייל שבור רגל (צוער), חזרה לשיגרה,
לימוד מסלול חדש, נרדם, חולם אותו, תדריך, תחקיר, טיולית, נ"ה, הולך.

המטרה - 200 ק"מ בארבע ימים.

כלי עבודה - זוג רגליים עייפות, ג'ריקן עשר, מ.ק. 77 וצרור מפות שלעולם, אבל לעולם, נק' החפיפה שלהן תהיה קרועה/מקושקשת/מוכתמת מקפה.

הבעיה - אין מספיק שעות ביממה בכדי גם ללמוד וגם לגמוע ציר של 50 ק"מ כל לילה.

ניווט ראשון מתחיל בשש בערב. הראשונים מגיעים בשש בבוקר, אחרונים לקראת עשר.
ניווט שני מתחיל בשש בערב. ראשונים מגיעם לקראת עשר, אחרונים לקראת ארבע אחה"צ.
ניוט שלישי מתחיל בשש בערב. ראשונים מגיעים לקראת 12, אחרונים לקראת שבע בערב.
ניווט רביעי מתחיל בשש בערב. ראשונים מגיעים לקראת ארבע אחה"צ. אחרונים מגיעים לקראת שש בבוקר למחרת.

התוצאה - ארבעה ימי ניווט שהופכים לשישה בהם כל אחד מצליח ללמד את עצמו לישון תוך כדי הליכה, זחילה, השתנה, אכילה ואפילו תוך כדי מלמול בתחקיר.

המסקנה - ביוצע לוקה בחסר. יש לבצע שבוע מאתיים נוסף.

בהשלמת חי"ר היה מ"פ שהתחפש לצוער יצא לשטח הניווט וחיפש חיילים שמדברים (ניווט בדד) הוא הדיח צוער אחד ורשם הערות משמעת לאחרים.
משפט הפתיחה שלו להשלמה היה "בפלוגה א' לא יהיה אס"ק".
וכמובן מנפלאות שטח הניווט "נבטים דרום"
על הכיפה של הנ.צ היה בית מגודר, התגובה של המפק"צ: כנס דרך השער ותחפש מסביב לבית.
וניווט אחד שם בקורס מכי"ם שהתברבתי בצורה נוראית ובשלב מסוים לקחתי אזימוט לכביש שתוחם את השטח ניווט ושם היה את הנ.ס חציתי את כל הקווי רכס ולא היה לי מושג איפה אני שכל הזמן הזה הגולם מקלל אותי איכשהו הגענו מהשטח בדיוק לנ.ס 5 דקות לזמן גג עד היום אין לי מושג איך.

א. קורס מט"קים, שלוחת נוצה בשיזפון. המון שריונרים מנווטים ומתישהו כולם שמים לב שהם מבורברים. כולם חושבים: נו בטח, אנחנו שריונרים, איך לא נתברבר על רגלי?! כשכולם הגיעו, כמה שעות טובות אחרי הזמן גג, הסתבר שאחד המ"מ (שנחשב תותח) לא הפעיל נכון את הGPS ושם את כולנו בנ.ה לא נכון...

ב. באותו קורס, שבוע אח"כ, יצאנו אנוכי וחברי א. לניווט. מאחר ששנינו הינו סה"כ טובים הניווט סיימנו את הניווט, איך לומר, הרבה לפני הזמן גג. אבל לא רצינו לצוץ כ"כ מוקדם משום שידענו שהרס"פ צריך תורנים לאחר הניווט אז שמנו את הראש על דיונה... עד ששמענו ג'יפ דוהר לעברנו. מסתבר שהמ"פ (המורעל) נסע בסופה ללא אורות ועם עכבר וראה 2 דמויות שרועות על דיונה ומיד נסע לכיוונן. אנחנו שמענו את הג'יפ ומיד התחלנו בנסיגה הסטרית עם התחמקויות מהרודף שלא היו מבישות שום לוחם ביחידה מיוחדת. לבסוף הצלחנו לחמוק מהמ"פ הנ"ל ולהגיע לנ.ס במקום טוב באמצע. כסיימנו את הניווט המ"פ נעמד אדום מכעס מול הפלוגה ושאל מי ישן על הדיונה, אנחנו?! מה פתאום... : )

ג. אחי, שפוחד מחיות פחד מוות, היה בקורס קצינים מטעם גולני לוחם. בניווט הבדד היתה תאורת ירח 0% והוא הולך ושומע כל מיני רעשים. הוא נלחץ ומכין את הנשק לירי. הוא ממשיך לצעוד כשפתאום גמל דופק נחירה ממש צמוד אליו. בלי לחשוב הרמבו דופק בדפשת של הגמל צרור של 3 כדורים ורץ משם כמו שהוא לא רץ בחיים שלו...

"עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל - ועתידו לוט בערפל". (יגאל אלון)

אפרופו חיות...
באחד הניווטים בצפון, חצינו שטחי בקר. פתאום, בן הזוג שלי קפא במקום - הוא טען שאנחנו עומדים לעבור בין פרה כלשהי לבין העגל שלה (שתי פרות אקראיות שרבצו שם). לטענתו, אם אדם עובר בין פרה לעגל שלה - הפרה תוקפת מיד!
זה היה מדהים - הבחור נכנס ממש ללחץ המצב (ודי הרגיז אותי, לא ממש התחשק לי לחזור אחורנית ולאגף את השטח) ולמרבה העצבים עשיתי טעות - ציינתי בפניו שאין לו דרך לדעת אם העגל שהוא רואה אכן שייך לפרה שהוא חושב. .. זה רק הלחיץ אותו עוד יותר - כי עכשיו הוא גם חשש ללכת אחורה, אולי הוא באמת יחצה בין העגל לפרה!

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

הפאדיחה הכי גדולה שהייתה לי בצבא (והיו לי כמה)
ניווט מודרך ראשון לחיילים שלי, גבעות גורל, מגיעים לאיזה נקודה שקבענו מראש כנקודת תקיפה, אני מצביע להם על המפה, מאמת הכל עם השטח ובשיא הרעל (דבר שלא היה רגיל לי בכלל) שואל אותם מה עושים בנקודת תקיפה, בחוסר רצון הם עונים שרצים וכולם מתחילים לרוץ לנקודה, הספקתי לעשות צעד אחד ובצעד השני כבר כולי הייתי מרוח על הריצפה. כל החיילים מתלבטים אם לעזור לי או לרוץ. בסוף התעשתתי מהר נעמדתי והמשכתי לרוץ איתם.

בהכנה לקצונה שלי תמיד אמרו לנו לא להסתמך על האביר כנקודת אמצע ותמיד לדעת לנווט אליו. למרות שתמיד זה היה המצב, האביר תמיד עמד בנקודה (למרות שניסו להסוות אותו כמה פעמים זה אף פעם לא עזר) איזה לילה אחד היה 0% ראות, ובנוסף לזה גם היה ערפילי. כולם התברברו אני לא זוכר כמה נקודות נמצאו באותו הלילה, פתאום אנחנו רואים את האביר, מתחילים ללכת אליו. ואז האביר עובר נקודה - משנים כיוון והולכים לנקודה החדשה. ככה חזר כמה פעמים עד שסוף סוף הגענו לנקודה.
מסיימים את הניווט, מפקד ההכנה שואל מה למדנו מהניווט, כמה אנשים אומרים שזה היה רעיון גאוני להעביר את האביר מכמה נקודות כי זה לימד אותנו להתייחס יותר ללימוד הנקודת אמצע (הכנה לקצונה, חייבים להתפלצן) בסוף ההכנה המפקדים סיפרו לנו את האמת - הם פשוט לא הצליחו למצוא את הנקודה.

הגלריה שלי בפליקר

מלחמת המפרץ הראשונה. ניווטים במכתש רמון.
מנווטים עם ערכת אב"כ על הירך. לא מאמינים אבל הבטיחו טילים כימיים...

באמצע הניווט הקשר התחילו צעוק:"ארגמן, ארגמן" כל מיני רשתות מבה"ד 1 וכל מיני קודקודים לא מזוהים התחילו לתפוס את הקשר.
מה קורה?,
עולים מול המפק"צ ושומעים משהו בסגנון של ניל ארמסטרונג ברגע נחיתתו על הירח רק בנוסח: לשים מסכות ולחתוך לנ.ס"!!!

החוליות מגיעות והכאוס בעיצומו. המפק"צ שוכב ומנסה להקיא. מה קורה?
מי שזוכר היו כדורים לבליעה , אסטיגמין או משהו כזה וההנחיות היו כדור כל עשר שעות. כמובן שהמפק"צ בלע עשר כדורים!
החובש נלחץ ואמר שזה נורא מסוכן וניסה לגרום לו להקיא! הוא ערבב כל מיני תבלינים פלפל, מלח, פפריקה
בקיצור סיבה למסיבה, נגמר הניווט, צחוקים במפגשי צוות עד היום!

עוד זכורים לי ניווטים באזור גבעת חבלנים עם חלפ"ס ומסכת אב"כ (לא תרגול, אמת! "הסבירות שטילים יגיעו לאזור ו' - נמוכים...)

קק"ש ניווטים רכובים, לילה.
למי שלא מכיר, ניווטים רכובים נעשים (לפחות בתקופתי) על גבי אביר שהברזנט האחורי שלו מוסר, הברזלים נעטפים במזרונים.
עומדים 5 צוערים +גנן מאחור, ו"מטיילים" בשטח.
כל אחד מהצוערים קיבל נ"צ.
אני מנווט לנקודה הראשונה ומגיע אליה בלי בעיה, ואחרי אחד אחרי השני. הגיע תורו של האחרון, ואני קולט שהניווט הופך לסריקת שטח, כל גבעה באופק אנחנו עולים, כל שביל עיזים מתוייר בקיצור למנווט אין שום מושג איפה הוא ולאן הוא צריך להגיע.
אני לא מתבלבל, תופס את עצמי חזק לברזל הצד, עוצם את העינים ו .
אחרי 3/4 שעה של שינה טרופה (בכ"ז עמידה באביר בנסיעה בשטח) הגנן מתייאש ומבין שלנ"צ לא נגיע הלילה. הוא עולה לנקודה גבוהה, ושואל את כולם: מישהו יודע איפה אנחנו?
אני פוקח עינים (כולם כולל הגנן ראו שאני ישן) מסתכל ימינה ושמאלה, ומזדהה תוך שניה.
ואומר לו : אני.
כולם בשוק והגנן בחיוך שואל אותי: אתה יכול להחזיר אותנו לבסיס?
אני אומר: אין שום בעיה. תוך 10 דקות אנחנו מגיעים חזרה, תו"כ ששאר החברה מתחילים לקלוט בדרך איפה אנחנו.

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק

שבוע ניווטים.
כולם מגיעים לנ"ס מלבד צמד אחד.
מחכים שעה, מחכים שעתיים ובסוף הולכים לחפש.
מוצאים אותם אחרי מספר קילומטרים.
אחד עם רגל נקועה והאחר עומד לידו.
ש. "למה לא עלית בקשר?"
ת. "אין כאן קליטה"

ש. "למה לא חברת?"
ת. "לא משאירים פצוע בשטח"

ש. "למה לא ירית זיקוקים/נותבים/תאורות?"
ת. החייל לא מדבר, מוציא פנס ומאיר על האדמה. מסביבו 5 זבילים של אקדח זיקוקים 25 מ"מ, 10 מחסניות ריקות (שלו ושל הפצוע. לכל אחד מחסנית נותבים ועוד 4 רגילות), 12 זבילים של מטול.

הם גמרו פק"ל מטול + שני אפודים + זיקוקים ואף אחד לא ראה אותם.

מסקנה: אם אין לך מזל אכלת אותה

כשצוות מעלינו סיום מסלול, ניווטנו באזור והנ"ס היתה באתר שבו נערך טקס הסיום. כל הזוגות הגיעו, מלבד אחד. בשלב כלשהו, הצוות המסיים התקרב לאתר, והתחיל לירות זיקוקונים באוויר. פחות או יותר באותו הזמן, אחד מהחב'רה שלנו זיהה נותבים באוויר, רחוק מאוד, והסב את תשומת לב המפק"צ שלנו לעניין. המפק"צ הסתכל ואמר "בטח עוד יחידה מסיימת היום מסלול".
כמובן שאלה היו החבר'ה שלנו, שהגיעו בסופו של דבר לאתר אחרי ברבור עצבני, ירי נותבים וטרמפ עם בדווי...

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

סיפור דומה על סדרת ניווטים בצפון - ירדנו מהטיולית ביציאה מישוב לדרך עפר וכבר אחרי 50 מ' רוב הזוגות נדפקו. כמובן שיצאנו עם מפות מימי התורכים וכולם פנו בהתפצלות הראשונה, שהייתה לדרך עפר שלא הופיעה במפה. אני התווכחתי עם הבן זוג שלי שההתפצלות צריכה להיות יותר רחוקה ולמזלנו הצלחתי לשכנע אותו. המשכנו לנווט בלילה קיצי נעים ואספנו להנאתנו נ"צ אחרי נ"צ.
התקדמנו יפה ובאיזה שהוא שלב ישבנו על איזה ג'אבל ושימשנו ממסר לבדיקות קשר מול חוליות אחרות, כי כמובן שבשטח מבותר המ"ק 77 השחוטים שניווטנו איתם לא קלטו כלום.
הגענו בין הראשונים לטיולית, ואפילו הייתה אחלה פריסה כי זה היה הניווט האחרון בסדרה ואחריו היינו אמורים לחזור לבסיס.
זמן הגג הוארך בהתחלה בחצי שעה, אחר כך בעוד שעה ולאט לאט טיפטפו להם הזוגות עד שבסוף נשאר בשטח רק זוג אחד שבמקרה היה מורכב משני הלמוטים מוחלטים - כאלו שהולכים בלילה לחרבן בשטח, הולכים לאיבוד בדרך חזרה לאוהל ובבוקר מגלים שחירבנו בכניסה לאוהל מטבח.
כולם מנמנמים בטיולית ומקשיבים בקשר לדיווחים שלהם מול הסגל שכבר הורה להם לקחת אזימוט ולהתחיל לרוץ עד שיגיעו לכביש, לדווח ואז כבר יאספו אותם עם הג'יפ. באיזה שהוא שלב הם עולים בקשר ומדווחים שאחד מהם נקע את הרגל ואין להם מושג איפה הם.
הם מקבלים הוראה להרים זיקוק (אחרי שחוזרים מולם פעמיים על הוראות בטיחות לעפרון זיקוקים) וכל מי שער יוצא מהטיולית כדי להסתכל איפה עולה הזיקוק - שכמובן עולה לאויר מואדי 200 מטר מהטיולית...

סיפור נוסף היה בסדרה בדרום - ניווט לילה, הולך לא רע אבל נ"צ אחד פשוט לא מוצאים. מסתובבים על הפיסטין ואין כלום. אולי איזה ילד בדואי הפך את הסלע.
לא משנה, ממשיכים עוד שעה ומגיעים חצי שעה לפני זמן גג לקטע האחרון של המסלול - דרך עפר שמובילה למקום בו חונה הטיולית. תוך כדי ההליכה הרגועה פתאום מגיע זוג מנווטים שרצים כמו משוגעים בכיוון ההפוך. מה קרה? תיזהרו! עוד מאה מטר עומד על השביל איזה אחד עם שלושה פלאפלים ושולח בחזרה כל מי שמגיע בלי כל הנ"צ לפני זמן גג!
אנחנו מודים על הטיפ, יורדים מהשביל ומאגפים את האל"מ תוך שריפת זמן ולעיסת צ'ופרים.

באיזור גבעות גורל - שני ג'יפים בניווט.
תוך כדי נסיעה פגשנו שני ג'יפים נוספים של יחידה אחרת ש"קצת" התברברו.
אמרנו להם - בואו קחו נ.צ מה-GPS שלנו.
התשובה היתה : לא, אסור לנו להסתכל ב-GPS, אבל אולי תוכלו להראות לנו את המיקום על המפה ???

תרגיל מסכם בנבטים, ניווט לילה בשלוש קבוצות.

המקום שורץ כלבים, בעיקר מהבדואים אבל גם משותתים.

קבוצה 2 מודיעה שחייל ננשך... במרכז מסה . באיזה שהיא נקודה כלבים רצו ספרינטים ישר אלינו עד שאיזה 5-3 מטר הם פשוט עשו 180 ושוב ושוב. לא נעים בכלל, בגלל שהיינו קבוצה הם לא התקרבו.

שמעתי שמאד משעשע לחורר לוף ולזרוק אותו לכלבים. מה בדיוק עושים בניווט בדד עם כלבים(למעט ירי)?

ולא, זה לא עבד. מה שתמיד עבד הוא השלכת אבן וצעקת אמוק. זה תמיד היה מדהים מחדש כיצד הכלבים בבת אחת הופכים מייצורים עזי נפש עם נביחות אימתניות לכלבים רכרוכיים שבורחים בזעקות שבר עם הזנב בין הרגליים אחרי אבן אחת. זה הזכיר לנו אנשים מסויימים.

מתקופפים לקחת אבן ותראה איך הוא בורח מקופל זנב.
האבן בדומה לרצועה אצלנו מקנה שליטה ובעלות.

בה"ד 1, כולם לומדים ציר לבוחן תגיות. שיטת הלימוד - מעלים את הציר על המפה, מעבירים אותו לסטריפים, ויושבים עם הסטריאוסקופ ללמוד את הציר.
אחד החבר'ה שיושב ולומד מתחיל פתאום לצחוק צחוק היסטרי. אנחנו מסתכלים על הנקודה - סכין צר ברוחב שנראה בסטריפ כמו מטר, באורך של איזה 100 מטר, כשהנ"צ בקצה. הגובה של התהום מתחת - איזה 60 מ' (לפי קווי הגובה במפה).
כשהבחור חזר מהנווט, הוא מספר שהתחזית של רוחב מטר היתה קצת אופטימית. הוא הלך על הסכין כולו מת מפחד (מזל שהיה ליל ירח), והגיע לבזנ"ט בקצה הסכין שעליו היה רשום הקוד.
מה היה הקוד?



"גבר!"

I think, therefore I am. I think

למה אני לא מאמין לזה...?

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

א. אתה מגיב באיחור של 3 שנים, וגם
ב. מהיכרות עם אישגדול - תאמין.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אני מודע לדיליי, אבל האשכול הוקפץ..

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

באימון מתקדם הסגל בשיתוף אחד מהחבר' במחלקה שלי אירגנו ניווטים באיזור נופית. את הימים העברנו בהיכל התרבות של הישוב, ואת הלילות במורדות והעליות של כל הגבעות שם.
באחד הניווטים יצאנו משער הישוב, והיינו אמורים לסיים בצומת יגור. הגולם שלי סיים כבר את הציר שלו, ואני מנווט להנאתי בין הנ"צ שלי, ופתאום שומעים בקשר "ברברה". החוליה מדווחת שהיא הגיעה לכביש ראשי, ורואה צומת גדולה מרחוק. המ"מ מורה להם להתקדם לכיוון הצומת, בהנחה שהם עם הפנים לצומת יגור. כשכולנו כבר ליד הטיולית, החוליה מדווחת שהיא רואה תחנת דלק, וכתוב עליה "שפרעם".
איך הם הגיעו לשם אף אחד עדיין לא יודע..

קורס מש"קים, ניווט אי שם בדרום (ותסלחו לי שאני לא זוכר היכן). במהלך הניווט אנחנו מוצאים איתנו עוד שתי חוליות בתוך ישוב בדואי גדול למדי, עם כלבים משוטטים עם רעל בעיניים ואחרי כמה נביחות כמה זוגות עיניים מציצות אלינו מחלונות הבתים.
את המעבר דרך הישוב עברנו עם מחסניות בהכנס, תוך חיפויים הדדים לקרוב ולרחוק, ומעת לעת זרקנו אבנים על כלבים שהעזו להתקרב פחות מ-10 מטרים מאיתנו.
אחרי שעברנו את הישוב, והבנו שזמן אין לנו על מנת למצוא את הנ"צ-ים, שעטנו באיזמוט מדויק לנ.ס. תוך טיפוס מרהיב על אחת הכיפות הכי גבוהות באיזור.

"רק רוח רפאים מתבוססת בעברה, ומסבירה את עצמה בעזרת מתארים עצמיים המבוססים על החיים שעברו עליה. אתה האדם שאתה בוחר היום, לא האדם שאותו בחרת פעם להיות "

(ויין וו. דייר, "אזורי המשגה שלך")


"If everyone is thinking alike, then sombody isn't thinking"
GEORGE S. PATTON

סורי מראש על איכות הסריקה

1. בה"ד 1 איזה בחור מהגד"סר הבדואי התערב עם כולם שהוא מסוגל לנווט לפי הכוכבים, ובמקום להגיע למצפה הגיע לנאפחה.

2. ניווט רגיל שמשתלב עם ניווט תצ"א בדימונה- אחרי שאנחנו מגיעים גמורים לדימונה, אנחנו מבינים שהתצ"אות לא מעודכנות, בדיעבד אחרי תיחקור קצר של הזוג שסיים ראשון, עולה כי אחד הערסים שהם פגשו משועמם באמצע הלילה רץ איתם מנק' לנק' והביא להם את כל הנ"צ...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.

אני אחראי שבוע ניוט בצפון (אני חושב שזה היה באזור ציפורי?). מורידים את הצוותים ונוסעים לנ"ס.
מחנים בתוך חורשה ומתכוננים לנימנום קל. כעבור כמה דקות מגיע רכב אם אורות כבויים, נעצר ויוצא הנהג. הוא ניגש לצד של הנוסע פותח את הדלת וגורר מישהו מהרכב באלימות. הנהג לא מבחין בנו ומתחיל להכות את הנוסע. אני ועוד קצין מהצוות מחליטים לצאת ולבדוק. הנוסע...בעצם נוסעת.... היא רואה אותנו ומתחילה לצעוק לעזרה. בשלב הזה אנחנו דורכים נשקים וצועקים לנהג שיעצור. הנהג צועק שלא נתערב מסתובב ומתקדם לכיווננו. הוא מחליט בסוף שזה לא רעיון טוב לתקוף אותנו (אולי הקנה באף שיכנע?). קיצור - החזקנו אותו עד שהניידת המקומית הגיעה ופינתה אותו. כנראה שמנענו נסיון אונס...

לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב

1. ניווט לילה חורפי, 0% תאורה...
פ' וא', נתקלים באמצע המדבר בסובארו לבנה נטושה ומוזרה. כתמים אדומים על הרכב, שמתפרשים כמובן כדם, זכוכית שבורה.

מכניסים מחסניות, דריכה, וסריקה של האיזור תו"כ צעקות "צהל צהל", נכנסים לסרט. בסוף מבינים שלא דם ולא נעליים.

פ' מודיע למפקד המתרגל בדרך חזרה לבה"ד "דרך אגב הכנסנו מחסניות בניווט"...

2. עוד ניווט לילה. חוות אלפקות איפשהו בדרך. אנוכי והבן זוג לניווט נתקלים בגדר תיל עצומה. יאללה הנה החווה בואו נראה אלפקות.
מהר מאוד מזהים, קבר ענק ולבן, בעמק ליד מצפה רמון. דפקנו ריצת אמוק עד הנ.ס...

ניווטי לילה בקמ"ט בגבעות גורל, אי שם ב-2001.
אני והגולם מתחילים את הניווט ב-9 בלילה - והגולם מתחיל לנווט את החצי הראשון (כך שאני הוא הגולם בעצם... נו whatever).
טוב, קודם כל אני לא יודע מה אתם יודעים בקשר לרמה של שיריונרים בקמ"ט בניווטים, אבל מהניסיון הלא-מועט שלי, שיריונרים (בקמ"ט! בקק"ש טוחנים ניווטים ואני בטוח שהרמה משתפרת פלאים) ממש לא מנווטים מי-יודע-מה.
אז אנחנו מנווטים לנו, אני והבחור השני. אחרי רבע שעה בערך, הבחור דיי בטוח שהלכנו לאיבוד, אז החלטתי לנסות ולעזור לו (ולי, כי רציתי שהניווט שלי לפחות יהיה נורמלי). כל מי שאי פעם ניווט בגבעות גורל, יודע שלאחר יומיים-שלושה של ניווטי יום שם, אתה מכיר את השטח כמו את החצר האחורית בבית שלך, אבל בלילה - בלילה הכל נראה אותו הדבר... כל גבעה, כל מדרון, וכל סלע - נראים בדיוק אותו הדבר כמו אלה שעברת לפני 5 דקות (וזה אפילו מבלי ללכת במעגלים).
בקיצור - אני אומר לבחור השני שנראה לי שאני זוכר את הגבעה הזו שיש מולנו, ושזו לדעתי הדרך הנכונה שאנחנו צריכים להמשיך בה - אז עלינו על הגבעה. אני מסתכל סביב, ורואה שזו לא ממש גבעה אלא יותר שלוחה קטנה, שעליה יש מישור קצר עם שביל שעולה לעוד שלוחה יותר גבוהה.
אני אומר לבחור השני שעכשיו נראה לי שנזכרתי איפה אנחנו ושצריך לעלות על השלוחה השניה וזו בטוח הדרך הנכונה.
ממשיכים בשביל אל עבר השלוחה השניה ועולים עליה, רק כדי לגלות שגם השלוחה השניה מביאה למישור שעליו יש שביל וכמובן - עוד שלוחה.
עכשיו אני בטוח שהלכנו לאיבוד, אבל אז אנחנו מחליטים לעלות גם על השלוחה השלישית ולנסות לעלות למקום גבוה כדי לנסות ולהבין איפה אנחנו.
עוד אנחנו הולכים על השביל, ופתאום פוגשים עוד 2 חבר'ה מהפלוגה.
- מה אתם עושים כאן?
- הלכנו לאיבוד...
- ואללה? גם אנחנו - אולי תבואו איתנו?
- סבבה.
אנחנו הולכים עוד איזה 10 דקות, ופתאום פוגשים עוד זוג מהפלוגה.
- מה אתם עושים?
- הלכנו לאיבוד... גם אתם?
- יאפ. בואו איתנו!
אנחנו עכשיו 6 חבר'ה מטפסים במעלה שלוחה ע-נ-ק-י-ת, ובאמצע הדרך פוגשים עוד 2 זוגות שחברו אחד לשני, ואותו הסיפור חוזר על עצמו, רק שעכשיו אנחנו 10 חבר'ה שהלכנו לאיבוד ומטפסים יחדיו על מה שהתברר דווקא כהתחלה של הר ולא שלוחה...
מגיעים למעלה, ואין לנו מושג וחצי מושג איפה אנחנו, מה גם זה לילה חשוך כמעט לחלוטין, אז אנחנו עולים מול המ"פ (שנמצא בנקודת האמצע של הניווט) ומבקשים שיהבהב עם האורות של הסופה כדי שנדע פחות או יותר איפה אנחנו ביחס אליו - הוא מהבהב, ואנחנו לא רואים אותו (על אף שאנחנו במקום גבוה מאוד). אנחנו מבקשים שיהבהב שוב, ואז אחד החבר'ה שלנו קולט את הסופה - על השלוחה השניה של ההר, שרחוקה מאיתנו לפחות שעה וחצי הליכה.
כבר 11 בלילה, ועוד שעה הניווט אמור להגמר, אנחנו מהבהבים חזרה למ"פ כדי שיראה איפה אנחנו נמצאים - הוא קולט את גודל ה"ברוך" ואומר לנו ללכת "דוך" לנקודת הסיום.
עוד שעתיים הליכה והגענו לטלטולית ב-1 לפנות בוקר, שפוכים לגמרי מהטיפוס הסזיפי וההתברברות בשטח - כולנו מתרסקים בכיסאות ומקווים לתפוס לפחות עוד שעת שינה עד שכל הפלוגה תגיע לנקודת הסיום.
אני עוצם עיניים ונרדם מיד, ומתעורר רק למשמע המנוע של הטלטולית מותנע. אני פותח את העיניים, ומגלה לתדהמתי שכבר אור יום בחוץ - השעה כבר 7 בבוקר, ואחרוני הצוותים של הפלוגה מגיעים לטלטולית: יותר ממחצית הפלוגה התברברה והלכה לאיבוד לגמרי בשטח, וחלק מהחבר'ה הלכו לאיבוד בצורה כזו שרק אור הבוקר עזר להם להבין איפה הם...

הסגל עוד יתנקם בנו, בניווט השלמה לילי בגבעות שיזפון - אחד השטחים הכי מחורבנים לנווט בהם שנתקלתי בו בחיים...

עריכה: בטעות שרשרתי כתגובה ל-Magen_2012...

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

אחד משבועות הניווט הראשונים, מכחל עד כפר זיתים בלילה הראשון, וחזרה בלילה השני. אני מנווט שני, וצריך למשוך באף את הבן זוג שישן תוך כדי הליכה ונכנס לתוך תעלות, שיחים ועצים.
בלילה השני, שוב מנווט שני. שתי נקודות עוברות חלק, ולאחר מכן עליה תלולה עד לכביש לחוקוק ולבנים. התקדמנו קצת, והחלטנו לעצור למנוחה ל"חמש דקות" בכניסה לשביל עפר. התעוררנו אחרי שלוש שעות בבהלה והתחלנו ללכת (כשאין לי מושג לאיפה), ולמזלנו ההאמר של החפ"ק עבר במקום שישנו דקה אחרי שקמנו. מישהו רוצה דיווח כל עגולה?

סוף ניווט מעל צפון הכנרת. יורדים לכיוון כפר נחום, דרך מטעי ליצ'י ופועלים תאילנדים נחמדים. היה מאוד טעים...

ניווט לפי סטריפים בעמק יזרעאל. סוף הלילה, אנחנו הזוג המוביל. אני מנווט שני ועולה על מסילת רכבת העמק בדרך לנ.צ. האחרונה, על גשר אירי- עניין של שניים וחצי ק"מ, וחזרה באותה דרך. מתחיל לטפטף קלות, ואחרי מאה מטר אני אומר לבן הזוג- "חלאס. תוציא את הצ'ופרים, אני לא מתכוון ללכת שעה בגשם הלוך וחזור בשביל עוד V בחוברת שלי". יושבים, מתפנקים על עוגיות צ'וקלד צ'יפס (37% שוקולד...) ו-ופלים, וחותכים לנ.ס.. דקה אחרי שאנחנו על הטיולית, מתחיל גשם סוחף, ואנחנו לא מקנאים בכל הצוות שמסתובב שם בחוץ.
את התחקיר אחרי הניווט ערך לי מילואימניק של היחידה, שהנ.צ. שויתרתי עליה נמצאת בשטחי הגד"ש של הקיבוץ שלו- הוא מכיר אותה די טוב. אמרתי שלא היו קודים בנקודה. הוא ביקש ממני תיאור, ואני- לפי הסטריפים שזכרתי- תיארתי את הנקודה. גשר אירי, עמוד בצד, עיקול אחרי 50 מטר, מאגר, 100 מטר מצפון למסילה... "נו, ולא ראית קוד על העמוד?!" "לא יודע... העמוד חלוד, היה חושך והתחיל גשם.."
"בסדר. הנקודה מאושרת". וככה זכיתי ב-V לחינם...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

שיר שנכתב במהלך שבוע ניווטים בבה"ד 1.
הלחן "זמנך עבר", אהוד בנאי

ציטוט:

בחלומי חזרתי לנווטים דרום לשבוע ניווטים אריק* עמד על הכיפה מבורבר זה היה לפני שהוא התחיל לירות נותבים חשבתי שאתה בברברה, אמרתי לו אני בברברה, הוא אמר וגם אתה עכשיו בברברה אתה לא מרגיש מוזר? אנחנו כבר הולכים שעות הבט סביב זה לא האורות של באר שבע... זה תל אביב! *במקור הופיע שם אחר

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

אני מצטער אם אני חוזר פה על סיפורים, כי אני בטוח שזה קרה לרבים

לילה חשוך אחד הלכנו הלכנו הלכנו הלכנו
אני ובן הזוג שלי
פתאום אני מרגיש משהו מולי, אבל אני ממש לא רואה כלום כי חושך מוחלט.
אני מחליט להדליק פנס ומגלה שאני עומד 4 סנטימטר מפרצוף של גמל (הוא הוריד את הראש אלי, אני לא בגובה של גמל)

בניווט אחר אנחנו שומעים נביחות, אנחנו מתקרבים בפחד כשהנביחות גוברות.
פתאום אנחנו רואים גדר, ומבינים שהכלבים מאחורי הגדר, אז אנחנו נרגעים
פתאום הכלבים מתחילים לקפוץ מעל הגדר. אז אנחנו מתחילים ללכת מהר יותר בכיוון אחר.
לפתע אנחנו מגיעים לנחל - בן הזוג שלי אומר שזה בטח נחל
אז אני אומר לו - כן זה נחל
הוא עובר ושוקע עד הירך במי שופכין מלאים קקה.

סיפור אחרון - בעת ניווט רכוב בגבעות גורל אנחנו רואים מסוק מעלינו, אני מסתכל במשקפת ורואה שזה מסוק משטרה
שתי דקות אח"כ חוצה אותנו סובארו פשע במהירות. אנחנו מתחילים לרדוף אחריה עם האביר עם נשקים שלופים
צוות המסוק רואה אותנו ומתחיל לתת לנו כיוונים מהאוויר באמצעות המגפון שלו - סע שמאלה, סע ימינה, תוך כדי שהוא חג באוויר
בסוף המסוק אמר לנו לעצור, וניידות אחרות עצרו אותם במחסום
מאוחר יותר קיבלנו דיווח שעזרנו לתפוס מבריחים עם שק של הרואין

קוראים לי ניר ... ואין לי חתימה...

אנחנו אוהבים אותך!

www.nirgeiger.com

כמה סיפורים אישיים שלי ושל אנשים אחרים שהיו איתי במסגרת (ניווטתי בכמה מסגרת):
-אחד הסיפורים יחסית טרי, אבל כבר סיפרו אותו כאן באחת התגובות. חבר שלי החליט להכניס מחסנית עם הגולם שלו כי הם ראו סובארו לבנה מלאה בכתמים אדומים וחלונות מנופצים.

-סיפור לא שלי: ניווט בבה"ד1 באחד השטחים של הבה"ד , ניווט לילה גולם ראשון, המנווטת זוכרת חד משמעית שבשביל להגיע לנ.ב צריך ללכת על הציר באזימוט 310. "תגידי, זאת לא היב"א?" - לא! מה פתאום, זאת לא היב"א". הם גילו שזאת היב"א כשהם הגיעו לגדר שלה. מסתבר שהאזימוט הנכון היה 210. יחי ההבדל ה"קטן".

-סיפור נוסף של מישהו שהיה איתי בקורס. מתחילים לעשות בדדים, השלמת בדד יום למי שלא הספיק ביום לפני, אזור דימונה. שומעים את המנווט צועק בקשר "*התנשפויות ריצה*, כאן חווה 4, * התנשפויות ריצה*, רודפים אחרי *התנשפויות ריצה* שני כלבים בדואים * התנשפויות ריצה*".
מה שקרה זה שהוא ירד מאיזה שלוחה תלולה ומצא את עצמו באמצע מאהל בדואי, במאהל היו 2 ילדים קטנים ששיחקו כדורגל, ברגע שראו אותו הם רצו לאוהל וכמה שניות אחרי זה יצא בדואי מבוגר שעשה "בררררעה" ושילח עליו זוג כלבים. מסתבר שפנס לא כ"כ אפקטיבי נגד כלבים באמצע היום.

-ניווט שלי, 10+10 באחד השטחים של בה"ד1 (לא במסגרת הבה"ד), אני מתחיל. דוקר נ.צ ראשון, דוקר שני, דוקר שלישי, ומבסוט שיש לי מלא זמן עד הנ.ב ואולי לא נאחר לשעת גג אחרי הכל (הזוג שלי היה ידוע כמאחר). מוריד הילוך כי אני יודע שאני צריך ללכת ישר בתוך הואדי עד שהוא נגמר ואז לעלות. מתחילים לדבר על הא ודא וכעבוד כמה זמן אני שם לב שאנחנו עדין בתוך הואדי והוא כבר היה אמור להיגמר. מסתכל במצפן וקולט שהואדי הולך בכיוון הפוך לגמרי ממה שהוא אמור ללכת. אחרי התברברויות מטורפות ואחרי שהזוג שלי דפק גלגלון וסיבב את הרגל, הגענו בסופו של דבר לנ.ב 10 דקות לפני שעת הגג. מטר מהחפ"ק הייתה תעלה קטנה שהיה צריך לעבור, איך שנכנסתי דפקתי גם אני גלגלון ומצאתי את עצמי עם הרגליים למעלה והראש למטה, התחלתי להיקרע מצחוק מהסיטואציה (3 שעות של ניווט ובמטר האחרון אני נופל).

-הגולם שלי מנווט, כבר איזה 3 בלילה. מגיע למסקנה שאין ברירה וחייבים לעבור דרך המאהל הבדואי שנגלה מולנו. מתחילים לטפס על גדרות, עוברים דרך תרנגולות, כלבים, חתולים ומה לא, באיזשהו שלב עוברים מעין פרגולה, בפנים איזה עשרה בדואים סביב לשולחן עם נרגילה, מסתכלים עלינו, אנחנו מסתכלים עליהם...וממשיכים ללכת כאילו לא קרה כלום. הסיטואציה הכי הזויה שהייתי בה.

יש עוד אינספור סיפורים, לא עולה לי כרגע משהו ספציפי, אני אשתף עוד אם אני אזכר.

שמענו את הנביחות ממרחק, וכשתהקרבנו ונגלה לנו המאהל הלכו על קצות האצבעות כדי לא לעורר תשומת לב (זה ממש לא קל עם כל הציוד). אבל מה לא עושים בשביל עוד נ.צ

נו, אם כבר הוקפץ....

ניווט בדד באיזור בה"ד 1, אמצע הלילה, ראות נהדרת, אני מטפס לי על איזה הר, פתאום אני שומע מהצד השני רעש לא ברור שמתחזק ומתחזק ונראה כאילו הוא מגיע מלמעלה, אני מרים את הראש ופתאום אני רואה אולי 50 מטר מעלי מטוס הרקולס! מדהים.


ניווט בדד אחר, הפעם בצפון באיזור כרמיאל-מע'ר. אני צועד לי שמח וטוב לב אחרי שסיימתי לאסוף את את כל הנ"צ בהצלחה, וידעתי שיש לי שביל גדול עד לנ"ס, כולי כבר עם הראש במקומות אחרים, פתאום אני שומע רעשים, מרים את הראש ורואה שאני עומד מול עיר...רק שאני לא זכרתי שום עיר על המפה באיזור הזה...בדיקה נוספת העלתה שאני בכניסה לסכנין. מסתבר שלקחתי בטעות איזה שהיא פנייה, למזלי זה היה תיקון של בקושי קילומטר על מישור והצלחתי להגיע לנ"ס בקלות יחסית...

מה עם איזה סיפור על קודקוד רשע?

"הדואג לימים זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים."

עקוב אחרינו! Facebook

כבר סופר פה באשכול: http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...75&postcount=38

ניווט לילה שני או שלישי בבה"ד 1, מזה זמן מה הסתובבו שמועות עקשניות שהמפק"צים "מושתלים" בשטח ומאזינים לצמדי המנווטים, שמה מישהו עוזר לאחר בניווט גולם / מרמה בדרך יצירתית אחרת. אישית לא האמנתי לזה, שטחי הניווט גדולים ולא נראה היה לי שיזרקו מפק"צ איפשהו רק בשביל הסיכוי הקלוש שמישהו יחלוף על פניו תוך כדי שהוא מרמה.

בן הזוג שלי ניווט ואני הייתי הגולם. הגענו לאזור שטוח והלכנו בקצב יפה. היה די הרבה ירח והלך לו בסדר, סה"כ היה מצב רוח טוב וקישקשנו קצת על נושאים לא קשורים (מישהו באמת שותק כל הניווט שלו?). פתאום אנחנו שומעים מאחורה "אהלן, מה קורה?" ומסתובבים בבהלה, 20 מ' מאחורינו היה מפק"צ מהפלוגה, בלי אפוד וכלום למעט הנשק שלו. מילמלמנו משהו על זה שהכל אחלה, והמשכנו ללכת עוד יותר מהר...

מי יודע כמה זמן הוא הלך מאחורינו. על זה שדיברנו הוא לא אמר כלום, כנראה שהאזין מספיק זמן כדי לדעת שזאת הייתה שיחה לגיטימית...

יש איסור על שיחה תוך כדי הניווט....? אני לא מכיר את זה..

כמובן שאין שום בעיה לעקוב אחרי מנווטים, שטחי הניווט לא עד כדי כך גדולים בשלב כזה, למיטב ידעתי, ומכיוון שלמפק"צים יש את צירי התנועה שלך, אז..

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

נכון לקק"צ מעוז 12, נאמר לנו במפורש שאסור לדבר תוך כדי הניווט. זה החזיק למחצית הניווט הראשון, כמובן
למפק"צים אמנם היו את הנ.צ שלנו אבל אני לא חושב ששהחזיקו את הציר עצמו שתיכנן הצוער, לפני כל ניווט כשישבתי עם המפק"צ לאישור הציר הכל היה בע"פ. למיטב זכרוני גם לא היינו צריכים להגיש עותקים של הציר (הייתי קמ"ן / ק. ניווטים פלוגתי, אבל יש מצב שאני פשוט לא זוכר). ונכון שהשטחים לא עצומים, אבל עדיין יש סיכוי יותר מסביר שמי שעומד בנקודה אחת לא יראה ולו צמד אחד כל הניווט. אלא אם כן, עוקבים אחרי צוערים מהנ.ה...

מעוז 12 זה עתיק... אבל אני די בטוח שגם אז היו שקפי בטיחות.

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

סדרת ניווטים ראשונה - חורף 2001 בפלס"ר 500

מנווטים באיזור רמות מנשה (מוזמנים לתקן אם אני טועה)

יוצאים מה-נ"ה - אני שהייתי נווט די בלאי מנווט ראשון....לוקח אזימוט ומתחיל לספור צעדים כמו צ'ונג כי אחרת אין סיכוי שאני מגיעה לאיפהשהו כמו שצריך. מטפס על איזה הר ומגלה שהנקודה לאיסוף נמצא בתוך יישוב שנקרא פי-נר (לעולם לא אשכח את השם).

טוב, עולה בקשר למפק"צ ומדווח שהנקודה שלי בתוך איזור מיושב - המפק"צ כמובן עונה שאני כנראה מבורבר (ברברן גדול כבר אמרתי?). פעור שכמוני מוציא מפה ומתעקש....בינתיים חובר אלינו עוד זוג....פה כבר הבנתי שכנראה שאני לא מבורבר פעם אחת...ואז הגיע עוד זוג...ועוד זוג....
אנחנו שרעש המ"ק מתחיל להעיר את התושבים -פתאום מתחילים לפתוח עלינו תריסים ולצפות בחבורת לוחמים רועשים "כובשת" להם את הישוב השקט ב12 בלילה.
סופסוף המפק"צ מחליט להפסיק להתבטל ולראות מה קורה ומנווט אף הוא לתוך היישוב - עכשיו 2 האמרים וצוות לוחמים מתחילים ממש לעורר המולה - המפק"צ צועק על כולם לעוף מהיישוב ולהגיע רגלית לנ"ב - ואני כולי מבואס עד שסופסוף ניווטתי נכון לא אזכה לנקודות.
כמובן שהמפק"צ חיפף ולא עשה הכנה ראויה כי היישוב היה חתיכת ישוב וכל הנקודות הראשונות ישבו בתוכו.

פי-נר = נופית. ליד קריית טבעון

השנה 1987 דצמבר קר מאוד, אחרי הקפצה לחאן יונס ב 9/12 למי שלא יודע יום פתיחת האינתיפאדה הראשונה, אני צוער בקורס קצינים בבה"ד 1 והיינו הגדוד המטכ"לי, זרקו אותנו לחאן יונס אבל זה לא העניין שלשמו התכנסנו
לאחר שבועיים בחאן יונס הגענו לסדרת ניווטים בצפון, לי הניווט היה בדיחה היות והייתי ביחידה צבאית שהייתה אמונה על הכנת ספרי הניווטים כך שזה ממש טיול אבל ניווט זה ניווט בבה"ד 1 ומסלול של 40 ק"מ בלילה הוא מתנה לכל אדם שאוהב לנווט, בכל מקרה את הניווט שלי סיימנו ב ארבע שעות , ככה זה כשאתה צעיר הולכים מהר וטוב, בחלק השני של הניווט הלכתי כגולם אחרי ג'וש, לוחם נח"ל ג'ינג'י מדהים שאלוהים יודע איפה הוא היום, אנחנו הולכים לנקודה הראשונה והשניה נמצאת במנזר של נחל ציפורי, אמור להיות גשר שעובר על הנחל, מגיעים למקום , הגשר ( גשר אירי ) מלא בזרימת מים בגובה של מטר וחצי ככה על פי עמוד הבקרה, זה מעבר חיוני כי שאר הנקודות נמצאות מעבר הצפוני של הנחל, ג'וש עומד עם עיניים אדומות חייבים לעבור הוא אומר לי, אני בגובה שני מטר עם המ"ק ונשק ואפוד אומר לו "תקשיב במורד הנחל יש צינור מים שעובר מעל, נלך לשם ונעבור את הנחל ולא נירטב ( גילוי נאות ערב לפני עברתי את הצינור הזה) בקיצור הולכים לצינור, אחת בלילה גשם שוטף מגיעים לצינור ואני מתחיל לעבור בהליכה על הצינור החלקלק אבל מרגיש שזה מסוכן למטה המים שוצפים וגועשים וגשם חזק יורד, אני חוזר לצד השני, מוריד את הנשק והאפוד והמ"ק, זורק את הכול לצד השני של הנחל ומתחיל לעבור בישיבה את הצינור, זה לוקח 5 דקות ואני שוב עם הציוד עלי , קורא לג'וש שיעשה כמוני, הלוחם עונה אני עובר עם הנשק , לא זורק אותו אליך, בקיצור הוא מתחיל לעבור בהליכה באמצע הגשר מאבד שיווי משקל וצונח למים שלוקחים אותו בסערה מערבה, אני מתחיל לרוץ אחריו ולאחר כמאה מטר באחד העיקולים מצליח לתפוס אותו, להוציא לוחם בגובה 170 מהמים עם נשק אפוד ומשקל של 70 ק"ג זה לא פשוט, בקיצור את יתרת המסלול של 18 הק"מ הוא עושה רטוב עד לשד עצמותיו, כשהגענו לטיולית הוא כבר היה עם חום ובהזיות, בקיצור ניווט מרתק

סדרת ניווטי יום בדד צפון, שיא הקיץ, חום אימים, מ"ק 77, בתולה ספייר, שמונה ליטר מים ואפוד מלא (10 מחסניות, ידנית, רימון עשן). מטפס מכביש 85 בין רמה לעין אל אסד אל מעבר חובה בשיא של הר הארי. בשביל הצר בתוך הסבך רואה לפתע חוט שחור דק, תלוי בגובה עיניים. בלי לחשוב, אוסף ושם בכיס וממשיך הלאה. בהמשך האנטנה של המ"ק נתקעת בסבך ונשברת ואין קליטה. מגיע למעבר וחובה,ננזף על ידי מפקד הצוות שלא עונה בקשר ולומד שכולם נשלחו למשימת חיפוש במורדות הר הארי. מסתבר שג' הגיע למ.ח., גילה שהחוט במד הקוארדינטות שלו נעלם ובתמימות/נאיביות/טיפשות/אמינות/ ראש קשה הודיע על כך למפקד הצוות שלקה בהתאם בכל הלקויות הנ"ל והודיע שביחידה לא משאירים תוואי לוואי וכולם צריכים לכנוס ולחפש את החוט האבוד על הציר טיפוס של ג'. אי אפשר לתאר את קשת התגובות שהתקבלו אחרי שהודעתי מייד שהחוט כבר נמצא. כל הצוות, כולל המפקצ היו מלאי שמחה על שנמצא הפתרון המיידי לבעיה ה"סבוכה" למרות שמעולם לא הצלחתי להפריך לגמרי את סימן השאלה אם זו היתה מציאה או המצאה.