במסגרת ה"עדנה המחודשת" לה זוכה כאן לאחרונה הדרך לירושלים על אתריה החלטתי היום לנצל את החזרה מהעיר כדי לסמן V על עוד אתר מעניין (למעשה מקבץ של לא מעט אתרים על תא שטח קטן יחסית אך.... בעייתי)....

הכוונה היא ל"בית ילין" ובית הכנסת העתיק שבסיבוב מוצא בסמוך לשוליו של כביש מס' 1 מכוון ירושליים לת"א.

למעשה יש במקום שלושה אתרים אותם רציתי לפקוד מזה שנים (ביה"כ העתיק, בית ילין ושרידי הכפר הערבי קולוניה) אך לצערי אחד מהם התגלה היום כבעיתי לגישה (הכוונה היא לשרידי המבנים של הכפר הערבי הגדול ששכן במקום עד מלחמת השחרור).
(פרט לעניין הגישה נאלצתי לנטוש את המקום באופן כללי היות והשהות שם הפכה בשלב מסויים לבלתי נסבלת עד בלתי אפשרית) !!!


בעניין "בית ילין" - בית ילין לא נראה מהכביש היות והוא ממוקם צפונית למבנה ביה"כ העתיק של מוצא והוא אף נמוך ממנו מה שגורם לו להיות מוסתר.
למי שלא מכיר את ההסטוריה של הבית הזה ושל האתר בכלל אזי מדובר למעשה במבנה ושטח אדמה אשר נרכשו ב 1860 מתושבי הכפר הערבי הגדול קולוניה על ידי שני יהודים ירושלמיים - שלמה יחזקאל יהודה ודוד ילין וזאת לצרך התיישבות וחקלאות, למעשה היתה זו הפעם הראשונה בה יצאו יהודים תושבי ירושלים אל מחוץ לחומות לצורך כך !
דוד ילין הקים במקום למעשה אחוזה אשר כללה שטח חקלאי בו גפנים ועצי זית וכן את בית ילין המדובר אשר חלקו שימש למגורים וחלקו כחאן אשר יועד לעולי הרגל לירושלים.
חשוב לציין כי במקום נמצאו שרידים של מצודה צלבנית וכן לא מעט שרידים חשובים של ישוב יהודי מימי בית שני, בתקופה קדומה יותר נחשב המקום כנקודת הגבול בין שטחו של שבט יהודה לשטחו של שבט בנימין, במקום מעיין שופע הנמצא במורד הואדי אך הגישה אליו (לפחות מהיכן שאני ניסיתי) היתה בלתי אפשרית עקב הצמחייה העבותה שבמקום.

במאורעות תרפ"ט ננטש המקום על ידי תושביב היהודים והפך לחלק מן הכפר הערבי העויין קולוניה (כפר זה שימש כנקודת יציאה לפורעים הערבים אשר תקפו את השיירות באיזור הקסטל (כ 1 ק"מ בקו אוירי) ושער הגיא בכלל , הכפר אשר נחשב כעוין מאוד ננטש במלחמת העצמאות לאחר פשיטה שנערכה עליו ובה פוצצו חלק נכר מבתיו.

ניסיתי להגיע אל שרידי הכפר אך מסתבר שלצורך העניין יש שתי אופציות ששתיהן לא באו היום בחשבון:

1- להגיע מכוון הכביש המוביל למבשרת ציון.
2 - לחצות את הואדי ולעלות רגלית - אחרי שראיתי את הצמחייה ויתרתי על העניין (אך זה עוד יתבצע מתי שהוא)....


והנה התמונות (והפעם ללא כל חותמת) :

ראשית - זה השילוט שבסיבוב מוצא אשר לפניו יש להאט ובסמוך לו לעצור ולפנות ימינה:




חזית מבנה ביה"כ (הנראה מהכביש).

חצר בית הכנסת (חצר יפה ובה ספסלים לישיבה, צמחייה מטופחת להפליא ואפילו סרקופג אשר על פי הכיתוב נמצא בחפירות סמוכות למקום) לטעמי אפשר לנצל את המקום לעצירה ומנוחה קצרה בדרך לכוון השפלה - הכוונה היא לא ל"פיקניק" וכמובן שלא "למנגל" לטנף ולאכול את הדשא.....

השילוט ועליו הסברים על ההסטוריה של המקום (ניסיתי ככל האפשר לצלם מקרוב)...
רק לחשוב מה ואת מי הקירות האלה ראו ושמעו במהלך השנים שהם ניצבים כאן..... לו הם רק יכלו לספר...

לצערי ביה"כ עצמו היה נעול.



































בית ילין אשר מאחורי מבנה ביה"כ (מבט ממערב למזרח כשעל ראש ההר מאחור בתי העיר ירושלים)
נראה כי המבנה עובר תהליך של שיקום (או עבר תהליך אשר נעצר משום מה) יש לציין כי במשך השנים חלקים גדולים ממנו פשוט הושחתו/נגנבו וקרסו:






תראו את דלת הכניסה היפה הזו ! שימו לב לסורגים היפיפיים שמעליה:





תצלום לעבר מרתף הבית (ייתכן כי אלו שרידים של מבנה צלבני במקור) לפי מה שהבנתי ממספר מקורות אגף זה שימש בשלב מסויים למגורי הפועלים שהועסקו במקום):





אחד מחדרי הבית, הצבע בעל גוון התכלת שעל הקירות נראה מקורי - ייתכן מהתקופה בה הבית אוכלס על ידי ערביי קולוניה (ושוב - הסורגים):




בית ילין מזוית אחרת כשברקע על הרכס בתי מבשרת ציון כשמתחתיהם בין הצמחייה העבותה שרידי הכפר קולוניה (זה נראה קרוב אבל לא ממש)... :




תצלום שרידי מבנה נטוש אשר למיטב הבנתי וידיעתי זהו למעשה בית המוכתר של הכפר קולוניה:





יש לציין כי בסביבת ביה"כ ובית ילין מספר בתי מגורים יפים השייכים למוצא תחתית וכן בסמוך למקום (כוון מערב) אמורות להמצא מספר בריכות טבעיות אשר "אומצו" על פי מה שהיה נראה לי כ"ישיבה מאולתרת" של חרדים....
מסתבר שהמקום משמש אותם לטבילה וכאתר תפילה.


אני חייב לציין שמיום ליום אני מגלה עוד ועוד פינות מעניינות בדרך לירושלים! חלקן למעשה נקודות/אתרים שתמיד אמרתי לעצמי שיום אחד אני חייב לעצור ו"לבדוק" וחלק הנם אתרים ש"התגלו" על ידי בשנים האחרונות...
פשוט מאגר בלתי נדלה !

אולי שווה באמת פעם אחת לערוך יום מפגש ובו נחרוש את האתרים הסמוכים לכביש מהכניסה לשער הגיא ועד לכניסה לירושליים....

ובינתיים - תהנו.

לבני.

האם זה נכון שבית הכנסת הנ"ל בנוי על יסודות של בית כנסת מימי בית שני?

..."חשוב לציין כי במקום נמצאו שרידים של מצודה צלבנית וכן לא מעט שרידים חשובים של ישוב יהודי מימי בית שני, בתקופה קדומה יותר נחשב המקום כנקודת הגבול בין שטחו של שבט יהודה לשטחו של שבט בנימין,"

אני לא יכל לערוב לכך שדווקא ביה"כ הוא זה שניצב על אותם שרידים ולא דווקא בית ילין אך בהחלט ייתכן שכן היות וכל השטח המדובר "עמוס" בשרידים על גבי שרידים של ישובים קדומים.....

הספר "סקר נוף הרי ירושלים" של מנחם מרכוס - יצא בתחילת שנות ה-90, אבל הוא ספר חובה (עדיין. בניגוד לשאר ספרי הסדרה שדי התיישנו). פרט לי אני מכיר עוד אנשים שפשוט מחזיקים את הספר הזה כספר קריאה. פשוט חובה לכל מי שמתעניין בפינות הנסתרות של הרי י"ם ובלי הבולשיט והפרשנות בנוסח ספי בן יוסף.

לא בעיה להשיג אותו, אבל אם אתה רוצה אני מוכן להשאיל.

טיול לפרוזדור הוא הרעיון הטוב ביותר שניתן להעלות על הדעת: אתרים ארכאולוגיים, אתרי מורשת משתי מלחמות, קרוב לרוב האנשים ולא חסר מה לאכול. רוב האתרים קרובים מאוד לכבישי גישה ועדיין תחושה אמיתי של טבע.

מישהו בפורום אחר שסיכם סדרת טיולים בהרי ירושלים נתן שורה תחתונה שאני יכול רק להזדהות אתה לחלוטין:

"הרי ירושלים למטייל הם כמו אמא דואגת, אבל קרת רוח, לתינוקה: היא עומדת בקצה השביל ומדרבנת אותך להגיע אליך, אבל ככל שאתה מתקרב ככה היא מתרחקת בהליכה אחורה. אתה מבין שאי אפשר "לגמור" את הרי ירושלים: צריך פשוט להינות מכל רגע של הטיול".

.

מה שאפשר לראות מכביש מ"ס 1, זה בערך מה שיש. הכפר היה "כפר מדרגות" (כמו ליפתא) אבל שטחו נחרש כהוגן ע"י כלים הנדסיים (אחרי שהגגות פוצצו במלחמה) והיום יש שם רק טראסות ושפוכות של אבנים, רילסים וקורות בטון. פרט לבית הכיפתי בחורשה הקטנה (אותו הזכרתה. קראתי איפושהו פעם שהוא היה שייך למופתי דווקא. פעם נכנסתי אליו ויש לי תמונות שלו לא מעט) ועוד בית אבן שמשמש כמכולת בשורת הבתים הדרומית של מבשרת, לא נותר מהכפר דבר.

אגב: ממש ליד הכביש, 100 מטרים מזרחית לבית הכנסת, עומד בית אבן רבוע ומוצק מאוד שבמשך שנים לא היה לו גג. מספרים שזה היה ביתו של ארמני שהחזיק שם מין בית קפה. בשעת הקרבות האיש הסתגר בבית. ימים אחרי סיום הקרבות מישהו מתושבי מוצא הלך לחפש אותו וראה שהבית נעול. כמה זמן אחרי זה פרצו את הדלת: גילו שהאיש, פשוטו כמשמעו, "מת מפחד"! הוא שכב במיטה, מכוסה עד האף ואימה על פניו. לא זוכר איפה קראתי את זה.

חשוב להזכיר גם את היישוב היהודי שהתקיים זמן מה צפונית מזרחית למוצא: ב"עמק הארזים". שמו היה "בית תלם". גם הוא נחרב במאורעות.

.

מתוך אתר הרשות: "המבנים שבאתר הם שרידי מושבה יהודית קטנה בשם בית-טלמא. בשנת 1906 רכשו כאן שניים ממייסדי המושבה רחובות, דב קלימקר ואהרון אייזנברג, חלקת אדמה בת 230 דונם. הם הקימו מבנה בן שתי קומות, וקיוו להפעיל בו בית-חרושת לסבון ולשמן (אחד מהמבנים ההרוסים מעל מתחם הגן). השניים לא השלימו את הקמת המבנה והשטח נעזב.
בשנת 1922 התיישבו במקום חמש משפחות יהודיות. הן התגוררו במבנה ובאוהלים שהוקמו לידו. אחר-כך נבנו במקום מבנים נוספים. המושבה הקטנה נקראה גם "עמק הארזים", על שם עצי המחט היפים שגדלו מסביב למעיינות - שלא היו אלא ברושים. היישוב ניטש במאורעות 1929. ניסיון התיישבות נוסף נעשה בשנת 1934, אך גם הוא לא עלה יפה.
המבנה שקיים בתוך מתחם הגן הוא בית-משאבות (זהירות! סכנת התמוטטות) שנבנה על-ידי הבריטים."

לאחרונה נעשו בצלע ההר המיוערת שמעל בית תלם שינויים וגזם נרחב - ואת המעינות לא הצלחתי לאתר כבר בתחילת הקיץ האחרון.

לענין קולוניה - כפי שהוזכר בעבר בפורום - ממנה יצאו רוצחי משפחת מקלף. האם ניתן עדיין לאתר את בית מקלף במוצא?

קשה לי למקם אותו לפי הזכרון ואין לי גוגלארץ פה בעבודה, אבל ביום שישי צילמתי כמה דפים מספר המתאר את אתרי מוצא וממקם את הבית הזה.

.

אני רוצה קצת לתקן וקצת להרחיב על משפחת ילין ופעלה.

אבי המשפחה, דוד ילין-טביא נולד בשנת 1803 בלומזה פולין (זה נתון שתכף ימצא משמעותי..) ובהיותו בן 31 עלה לירושלים עם אשתו ובתו היחידה (בתקווה שזאת תהיה סגולה להולדת בן). הוא החליט לעברת את שמו יעלין, שפרושו צבי, אבל כיוון ש"צבי" לא נראה לו מוצלח (אולי בגלל שבתאי צבי?!) הוא השתמש בתרגום הארמי "טביא". הוא נהג לחתום על מסמכים כ"דוד טביא מלאמזא", והקהילה הירושלמית כינתה אותו "ר דוד לומזר". דוד ילין, היה איש עסקים ואיש ציבור בולט. היה ממיסדי ת"ת "עץ חיים" המפורסם, וממקימי כולל ורשה-פולין, שנפרד מהכולל הליטאי בגלל קיפוח. הוא היה מקים הפרטי הראשון שנקרא "הבנק הירושלמי", והקים חברת מהיות בשם "אגודה מסחרית". הוא התרועע עם הקונסול האנגלי ג'ימס פין (שראוי לאזכור וסיפור ארוכים בנפרד).

העליה לירושלים התגלתה אכן כסגולה, ותשע שנים אחריה נולד בנו יהושע. והוא זה שרכש את מוצא. (בעידודו של אביו ועזרתו)..

הכל מכירים את סיפור החיזור והנישואים של איתר בן אב"י עם הספרדיה לאה אבושדיד. פחות מוכר סיפורו של יהושע ילין. יהושע, בהיותו בן 14, נשא לאשה את שרה, בתו של שלמה יחזקאל יהודה, יהודי עשיר מבגדד (קרוב של משפחת ששון האגדית). בניגוד לסיפור בן אב"י, ברור מגיל החתן והכלה שהזיווג היה על דעת ההורים ולרצונם. יהושע זכה בנדוניה יפה, אשר הופקדה אצל הקונסול פין ברבית של של 2% לחודש. (לא רע...).

יהושע למד כמובן בעץ חיים, ואחר נישואיו ישב בבית חותנו במשך שנים אחדות בהן למד ערבית ושאר מנהגים של יהדות המזרח. בשנת 1860 - כשהגבר כבר הגיע לגיל 17 - הוא החליט לקנות בחלק מכספי הנדוניה שני דונם כרמי זיתים בכפר קולוניה על אם הדרך לירושלים, ועוד כמה חלקות קרובות. המטרה העיקרית לא הייתה התישבות, אלא הקמת מלון דרכים, ואחריו גם חווה חקלאית. כשותף ברכישה נכנס גיסו של יהושע (אחי אשתו) שאול יחזקאל יהודה.

הרכישה הייתה מסורבלת ומסובכת, ובביצועה סייע אביו דוד, וידידו הקונסול פין. הסיבה הייתה איסור רכישת מקרקעין ע"י נתינים זרים, ובעצת פין נעשתה קומבינה (המתוארת בפרוטרוט בספרו של יהושע ילין: "זכרונות לבן ירושלים") שבה "הלוו" ילין ויהודה למוכר מאה נפוליונים, והוא "משכן" להם את אדמתו לשימוש כל עוד לא פרע את חובו . כדי שלא יוכל לדרוש אותה מחדש, הוא חתם להם על שטר חוב בערך של 1000 נפוליונים, וכדי שהוא לא יחשוש שהם יעמידו את השטר לפרעון, נערך חוזה נוסף שאומר שהוא יפרע את החוב הזה רק כאשר יתחשק לו... כל העיסקה קיבלה אישורה ע"י הקונסול הבריטי פין, שגם העניק לילין נתינות בריטית.

השותפים החלו בקצת עיבוד חקלאי באמצעות פועלים, אבל מעולם לא התישבו במקום. החלה גם בניית מלון. אבל שייך אבו-גוש שהיה השליט על הדרך והאזור לא ראה זאת בעיין יפה, ולכן התנכל למלון ומנע פעילותו. לצרותיו של יהושע נוספה קריסתו ובריחתו של הקונסול הבריטי, יחד עם יתרת כספו של ילין שירדה לטמיון בהתישבות ארטאס (ליד בריכות שלמה). להזדמנות זאת חיכו השלטונות העותמנים בירושלים שניסו לקעקע את חוקיות ה"רכישה".

יהושע ילין, שירד מנכסיו נאלץ למכור ספרים כלי כסף ותכשיטים של אשתו כדי לשרוד. ב-1865 נסע ללונדון, הצליח להשיג מחדש נינות בריטית שנשללה ממנו אחרי הסתלקות פין, השיג סוכניות מסחריות לטקסטיל וחזר לירושלים שוב בעל בעמיו. ב-1869 כבר היה בשל ל"הרפתקה" החדשה - הקמת נחלת שבעה. להתישבות במוצא לא חזר יותר.

ב-1891 הוא מחר את רוב נחלותיו במוצא לזאב טיומקין, נציג ועד חובבי ציון, ובאותה שנה מכר לחברת "חבת הארץ" (אגודת בני ירושלים להתנחלות חקלאית) את היתרה. על אדמה זאת נוסדה המושבה מוצא.

ועוד השלמה על המשפחה. בנו של יהושע ילין הוא פרופסור דוד ילין, שעל שמו בין השאר נקראת המכללה המפורסמת בירושלים. דוד היה בן ראוי ונכד ראוי. הוא בפעילות ציבורית וספרותית בצד פעילות מדעית וחינוכית, היה ממיסדי ועד הלשון , ממיסדי "מדרש אבראבנאל" שהיה הבסיס להקמת בית הספרים הלאומי, ממיסדי שכונות זכרון משה וקרית משה ושמעון הצדיק. ב1903 ייסד את גן הילדים העברי הראשון בירושלים. היה נשיא ראשון של הסתדרות המורים. כאזרח עותמני היה זה הוא שעל שמו נרשמה אדמת אחוזת בית (יחד עם ד"ר אהרון מזיא), והוא שמש גם כנאמן ברכישת הרבה קרקעות נוספות. היה ממיסדי החברה לחקירת ארץ ישראל והיה נשיאה. החל משנת 1926 ועד מותו ב-1942 היה פרופסור לספרות העברית בימי הבינים באוניברסיטה העברית.

והתוספות בשמחה רבה !
תודה על המידע הרב בנושא ! למדתי המון.

כל התמונות מ 1994 או 1995:

.

ראשית כל - למי שער עכשיו ממש מוקרנות תכניות בערוץ ההסטוריה בדיוק על הקרבות בדרך לירושלים כולל אזכור לקולוניה והקסטל !

לגבי התמונות - זה רק מחזק אצלי את הרצון לבקר שם !
נראה שחלק מהמבנים במצב סביר עדיין...

תודה.

אפשר ממש לבצע מעין סקר קטן ?
אפילו אפשר לנסות לשטף בעניין את רשות העתיקות?

"האדם הוא הפלדה "
"האדם שבטנק ינצח"
"השריון עשה הסטוריה"
"במקום שבו יעצרו הזחלים שם יקבע הגבול"
"השריונאי רואה מבין ראשון פועל ראשון ומנצח"
" נוע נוע סוף"

וכמי שהטיולים שלו הם לרוב ספונטניים והתחילים ומסתיימים באוטובוס, לי אישית אין שום בעיה. העניין הוא שב-90% מהמקרים שמנסים לארגן מפגש, כל שכן טיול, מה שמתחיל בקול תרועה מסתיים בקול ענות חלושה.

מי שמעוניין להיות בסיס לטיול כזה (יעני שיש לו רכב ומנדב את עצמו - אני אישית שלול כבר משהו כמו 14 שנה) שישים הודעה ודי ברור שהרכב שלו יהיה מלא בתוך 24 שעות.

.