אחרי שאיבד רבים מחבריו במלחמת לבנון, אובחן מנחם גרוסמן כהלום קרב. לפני חמש שנים הוא החליט לחזור לחטיבת גולני כמתנדב, ומאז הוא לא עוזב את החיילים. "במסעות אני נזכר במה שעברתי, זה מרענן לי את הזיכרון", הוא אומר

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/dover/site/Images_Site/tans.gif]

מאת כתבת "במחנה"

לוחמי מחזור נובמבר 05' של חטיבת גולני סיימו בשבוע שעבר את שלב הטרום-טירונות. עם תחילת הטירונות עצמה, אסף אותם, כמו בכל השנים האחרונות, "אבא מנחם" לשיחת היכרות. "שמי מנחם ואני גר בקיבוץ יפתח בצפון", הוא מציג עצמו, ומתחיל מיד בנאום ארוך המברך את החיילים על כניסתם לצה"ל, למערך הלוחם ויותר מכל - לחטיבת גולני. "הטירונות היא ה'שוק' שלכם", הוא מנבא. "אין לכם מה לדאוג כי אנחנו עברנו את זה ושרדנו". גרוסמן מתאר את עצמו כאבא של כל חיילי גולני, וכאוזן קשבת לכל פנייה. לבסוף, הוא גם מסביר "א. אני מתנדב ומקדיש את הזמן החופשי שלי כדי לעזור לכם. ב. אני אדם מיוחד".
"אבא מנחם" הוא מנחם גרוסמן, מתנדב מטעם יחידת המתנדבים של פיקוד הצפון זה חמש שנים. הוא עלה לארץ ב-1977 מדרום אפריקה. במשך תקופה קצרה הספיק ללמוד עברית באולפן, ומיד אחריה התגייס לגדוד 13 של חטיבת גולני. לאחר מכן השתתף כלוחם במבצע ליטני, ובמלחמת לבנון כנהג נגמ"ש.
גרוסמן מספר כי המבצעים זכורים לו כגיהינום עלי אדמות. "ראיתי חבר אחרי חבר נופל בקרב שנמשך שעות ארוכות. רק בעזרת כוח עליון הצלחתי לצאת מזה". בתום המלחמה אובחן גרוסמן כהלום קרב, אך המשיך לשרת בצה"ל כנהג בקבע. זו גם הסיבה שהובילה אותו להתנדבות בחטיבה. "במסעות עם חיילים אני נזכר במה שאני עצמי עברתי", הוא מסביר. "זה מרענן לי באופן קבוע את הזיכרון. ההתנדבות עוזרת לי להתגבר על מה שחוויתי. הצבא לימד אותי לאהוב את הארץ ולהכיר אותה, ועכשיו אני מנסה להסביר את אותם הדברים לחיילים".
גרוסמן מלווה את החיילים כבר ברגעיהם הראשונים בצבא. "אני מגיע לבקו"ם, ומראה להם מה זה מדים, או איך קושרים את הנעליים", הוא מספר. בהמשך, הוא מלווה אותם בכל נקודת ציון. הוא נמצא שם בטקס ההשבעה, בתחילת הטירונות, במסע הכומתה, בסוף המסלול, וגם טורח מדי פעם לבקר את חייליו בפלוגות הוותיקות. את גרוסמן ניתן למצוא דרך קבע במפקדת החטיבה שבמחנה שרגא, בבסיס האימונים החטיבתי ברגבים, ובמוצבים שברכס רמים. לרוב הוא מגיע לבסיסים כדי לדרוש בשלום החיילים מקרוב ולסייע בעבודות השונות. "אני נכנס לחימוש ומנקה כלי נשק, בחדר האוכל אני עוזר לשטוף כלים, ובמשרד אני עוזר לפקידים במטלות היום-יום, מצלם ומסדר מסמכים", הוא אומר.
אולם העשייה העיקרית של "אבא מנחם" מתרכזת באירועי החטיבה. כל מחזור של לוחמי גולני זוכה להתייחסות אישית מדי ציון דרך. אם זה בחלוקת סוכריות טופי, או בהכנת ברכות אישיות, שלטים וכתובות אש. "רוב שעות היום אני מסתובב בבסיסים", הוא מעיד. "כשאני נמצא בבית אני מכין או מתכנן שלטים". חיילי החטיבה עצמם שמחים להיעזר בגרוסמן, או אפילו סתם לשתף אותו בסיפורים אישיים. "מנחם הוא, למעשה, סוג של מש"קית ת"ש ייחודית", אומר סמל ג'סי צ'רין, לוחם בגדוד הסיור של גולני.
גרוסמן לא מדמיין את עצמו במקום אחר מלבד בגולני. "אין אפשרות אחרת", הוא קובע. "אני מיד נדלקתי על העץ הזה, כי יש לו שורשים חזקים, ואני הגעתי לארץ במטרה למצוא שורשים. חיילי גולני הם הילדים שלי ואני האבא, אני השורשים והם העץ. מטרת הפעילות שלי היא בסך הכל לגרום לעץ לגדול ולפרוח".



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/dover/site/Images_HE/pages/tans.gif]
בהצלחה...לכולם!!