אני רק בן 17 ואני רוצה לדעת האם יש דברים שאתם מצטערים שעשיתם ככה ולא ככה..

למשל ללמוד יותר ודברים כאלה..
ועוד שאלה לבעלי משפחה.
האם אתם מרוצים מההחלטה שלכם להקים משפחה? בשבילי כל הרעיון הזה נראה מפחיד,צריך לדאוג לילדים ולבן/בת הזוג... לבסוף אתם גומרים את החיים כמו שאר האנשים...

הפחד שלי הוא להיות כמו שאר האנשים ואני מקווה שהעצות שלכם יעזרו לי..

תודה.

אני מתחרט שלא קניתי מניות מיקרוסופט לפני 20 שנה

אני מצטערת שהייתי פאסיבית, ושנתתי להורים שלי להחליט את ההחלטות הכי הכי משמעותיות בחיים שלי. מצטערת שלא דרשתי יותר בתוקף לקבל מידע מאד חיוני.

עוד מישהו...?
מקווה ללמוד ממכם..

אני למשל חבוט בימים אלו על המשך קריירה. אני מתחרט שלא פתחתי עיתון של דרושים לפני שהתחלתי ללמוד באוניברסיטה. ללמוד לנפש זה יפה, קסום, מרתק, מעשיר... אבל לא את הכיס. אף אחד לא מחכה לך בחוץ עם תואר לנפש. חיפשתי בעיתון מקצוע של מזרחן... ממש לא מצאתי.
תן לי לצטט את פרופ' אדוארד סעיד או לספר לך את ההבדל בין הודנא לתהדייה ואני שולף תיאוריות נהדרות של לופטגישפט מהשרוול ומהכיס במקביל ולחוד... תן לי למצוא קריירה ראויה לבעל תואר שני... קריירה מפרנסת... אמיתית... אין! פשוט אין! אלא אם אני מוכר את נשמתי לחברות הסלולאר בתמורה לסרטן באשכים בעוד 7 שנים ( והספירה החלה).
תפתח עיתון דרושים לפני שאתה הולך ללמוד! תכיר את שוק העבודה ותסנכרן עם החלומות שלך...

צודק עצה טובה!
למשל דודים שלי באוניברסיטה עם תארים אבל עובדים בקיוסק..

גם העצה על לא לתת להורים להחליט בשבילי היא נכונה משום שאם הורים מחליטים בשביל הילד מה הוא יעשה בחיים הסיכוי שלו להיות מאושר הוא נמוך..

חשוב ביותר! מחזק!

אני חושב שזאת שאלה ראשונה שעולה לפני שבוחרים אם ללכת ללמוד תואר X או Y :
האם יש עבודה במקצוע ?

והאם העבודה מתאימה לך.

שתי שאלות מפתח, ופגשתי יותר מידי אנשים שלא שאלו את עצמם אחת או יותר מן השאלות.
(מעל ל 1 זה יותר מידי...)

ואח"כ הלכו ללמוד משהו אחר שכן מעניין אותם (במקרה הטוב).

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

נכון, צריכים ללמוד מטעויות העבר אבל אם לא תעשה טעויות לא תוכל ללמוד מהן
אם בכל זאת אני צריך להצטער על משהו זה ששמרתי יותר מידי זמן דברים בבטן
ושהוצאתי החוצה זה היה מאוחר מידי

תישמע.. אני מעדיף לעשות כמה שפחות טעויות

אני רק רוצה חיים שונים משאר האנשים.. לא להיות "כמו כולם"...

חלק מהאנשים הולכים ללמוד אחרי הצבא, חלק עושים טרקים, חלק מעדיפים להתחתן
אין אף אחד שהמסלול חיים שלו זהה לחלוטין לשל מישהו אחר כך שכולנו מיוחדים באיזושהי צורה

כן נכון אבל בוא נגיד כמו הרוב..

אתה יודע מתחתנים מולידים ילדים קונים בית משלמים משכנתא..
לא בטוח שזה בשבילי כל הסיפור הזה.

ומצד שני אני רק בן 17 אז יש לי עיוד מה ללמוד..

ציטוט:

במקור נכתב על ידי רומק אם בכל זאת אני צריך להצטער על משהו זה ששמרתי יותר מידי זמן דברים בבטן ושהוצאתי החוצה זה היה מאוחר מידי

תשמע, אני לא מכיר יותר מידי אנשים שלא עשו את זה. ומצד שני, אנשים שאומרים הכל מיד ובפנים - האם הם מרגישים טוב יותר עם עצמם? (בשקלול הרגשתם לאחר היחס שהם מקבלים מהסביבה על התנהגותם...)

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אין דבר יותר טוב מללמוד את הטעויות של עצמך.

אף אדם אינו מושלם ומזה דווקא לומדים הכי טוב

אני למשל בעבודה שלי מאוד פרפקציוניסטית וכשאני טועה במשהו או מתפקשש לי משהו אני ממש מאוכזבת. אבל אני כל הזמן מקבלת חיזוקים שאני סוס עבודה ושזה בסדר וזה איכשהו מאזן את אכזבתי בטעויות של עצמי ואני גם לומדת לא לחזור עליהם

חרטות אני חושבת שיש פה ושם כמה חרטות.

שאלת לגבי ילדים. משפחה, חתונה.. יש לך זמן אבל עצה אחת אל תעשה שום צעד פזיז בלי שאתה מבוסס כלכלית. החיים במדינה שלנו קשים מאוד ואם אין לך גב מההורים ואתה לא מבוסס החיים שלך יהיו קשים יותר כי תצטרך להילחם פי שניים על דברים שתרצה להגשים ובמיוחד אם יש לך משפחה.

טוף תודה לכולם והמשך חיים נעימים

לחשוב היטב לפנינ שעושים זה חשוב, אך לעיתים גוזל זמן יקר. גם אם שוקלים היטב דברים ועל כל עניין יש שקלא וטריא אז............ מפספסים את הרכבת.
מאיר אריאל כתב על זה משהו, לא? על העגלה שקופצים ממנה ומנסים לחזור.
אולי לא צריך להתחרט ואם כן אין על מה כי לא ניתן להשיב הגלגל, ועל חלב שנשפך לא בוכים. מנגבים, וממשיכים הלאה.

Uriel

ציטוט:

ואבא תמיד אומר תעזבהו יום יעזבך יומיים העגלה נוסעת אין עצור. קפצת ממנה היום חלפו שנתיים והנה נשארת מאחור.

http://shiron.net/songView.aspx?son...ong_title=38836

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אכן שיר מדהים לאמצע החיחם

Uriel

אחרי השחרור, שלא לסוע לטיול המסורתי בחו"ל.
זו החלטה שלקחתי בצורה מודעת, כיוון שראיתי בטיול כזה בזבוז זמן.

בדיעבד- טעות.
זה היה חלון ההזדמנויות היחיד שבו יכולתי לעשות טיול שכזה, ומקסימום "הפסדתי שנה"...

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

לא הבנתי את גודל הטעות. מה הפסדת כשלא הלכת לטיול?
ומדוע לא תוכל לצאת לטיול עכשיו לדוגמא?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

"הפסקה" של חצי שנה- היא באופן טבעי מוגבלת מאשר בגיל 23...
אלף ואחד תרוצים יש- עבודה, הלימודים של הילדים. לא חסר..

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

ציטוט:

במקור נכתב על ידי juda "הפסקה" של חצי שנה- היא באופן טבעי מוגבלת מאשר בגיל 23... אלף ואחד תרוצים יש- עבודה, הלימודים של הילדים. לא חסר..

מסכים.

בגיל 23 הרבה יותר קל,
בגיל 23 הרבה יותר מקובל.

אולם, אפשר לבחון את האפשרות להפסקה של חצי שנה,
בכפוף לעמידה בהתחיבויות משפחתיות קודמות. קרי, תכנון
כלכלי (בין השאר) קודם.

ממוצע זה בהחלט לא, אבל העולם לא התקדם בזכות אנשים ממוצעים.

אם מתכננים את זה נכון, אפשר לעשות את זה (כך אני מאמין כרגע)
ועוד להרוויח דברים בשביל הילדים, כמו הערך של הגשמה עצמית
בתנאים שכאלה.

הכל, כמו שהזכרתי מקודם, מתוך אחריות אישית ועמידה בהתחיבויות
משפחתיות קודמות, שזה בעצם אומר שברמת העקרון לא כל אחד יכול,
אבל יש מקום לבחון את הדברים.

זה תלוי במצב כלכלי, מצב משפחתי, גיל הילדים ובגרותם, וזה בגדול.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

Regrets, Ive had a few;
But then again, too few to mention.

My Way

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אני יכול להגיד שאני מתחרט כמעט על כל מה שעשיתי בחיים, אבל מה זה יעזור לי?!
בחרתי מקצוע טוב, אבל יכולתי לבחור יותר טוב.
נסעתי לטייל פה אבל אולי הייתי נהנה יותר שם.

בקיצור השאלה הזאת לא מקדמת אותנו בחיים לשום מקום.
צריך לקחת את המצב הקיים, ולראות לאן אנחנו יכולים להתקדם מכאן, ללמוד מהטעויות שלנו ולנסות לא לחזור עליהן.

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק

לפני 5 שנים התחלתי ללמוד לתעודת הנדסאי תוכנה. לטובת הלימודים האלה קיצצתי חצי שנה של מגורים בארה"ב (הסדר מטומטם עם הקיבוץ בעניין התשלום, בסוף רק נדפקתי ממנו) ועשיתי מכינה ייעודית במשך סמסטר שלם. הלימודים עצמם היו אינטנסיביים ביותר, עם מערכת שעות שדומה יותר לבי"ס תיכון מבחינה כמותית.
בלי קשר לכל הבלאגן שהיה לי בחיים באותה שנה, אני מתחרט על ההחלטה הזאת בגלל סיבה מאוד פשוטה: אני הבנאדם הכי לא מתימטי שקיים, עם היסטוריה רצופה נכשלים בביה"ס (הפסקתי סופית לימודי מתמטיקה בכיתה י', למרות שכבר שנה חצי לפני כן איבדתי קשר עם החומר).
לימודי תוכנה מבוססים בעיקר על מתמטיקה, ואני החלטתי - ללא שום בסיס הגיוני ומציאותי - שאני יכול להתגבר על המפלצת הזאת ללא שום הכנה מוקדמת.
בסוף שנה א', מובס ומבואס, החלטתי לוותר על ההמשך. בכל מקצועות הליבה הוצאתי ציוני נכשל.

אני לא מרחם על עצמי, ולא בוכה על החלב שנשפך כי זה לא ממש יעזור. אני כן מתחרט על זה שלקחתי החלטה לא רציונלית ולא מחושבת, רק בגלל שתמיד חלמתי לעבוד בהיי טק.
ומה למדתי מכל זה? בעיקר להיות אמיתי עם עצמי ולא לתת לחלומות לא מציאותיים לגרום לי לעשות שטויות.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אני בגדול מזדהה עם הסיפור, בקטן קשה לי להסכים עם המסקנה שלך. יש משהו שאפשר לקרוא לו "ראש למתמטיקה". יש מי שיש לו, מי שאין לו, ומורים למתמטיקה שיטענו שאין דבר כזה שאין דבר כזה ("ראש למתמטיקה"). אני לא יודע עד היכן הגיעו מאמציך, אם לקחת מורים פרטיים ועד כמה טובים הם היו, עם כמה מוטיבציה ניגשת ללימודים וכו'. זה מנקודת מבט דטרמיניסטית.

אם אתה עדיין רוצה לעבוד בהייטק, יש מסלולי לימודים אחרים, כמו קורסים במכללות השונות (היי-טק, סלע, ...). ניהול רשתות, פיתוח תוכנה בשפות שונות, בקרת איכות (QA), ניתוח מערכות, ועוד דברים שבטח שכחתי וכמות המתמטיקה שתפגוש שם היא אפסית עד מזערית.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

במבצע חומת מגן - לדוגמא - הייתי אבא טרי מאוד. למרות שלא צוותתי לכוח שהיה אמור לצאת לפעולה מסוכנת, הפכתי עולם כדי לרדת מתפקיד שבו הייתי יכול להשפיע לטובה מאוד (במבצעים) לטובת חזרה לפלוגה. מצאתי בנגמ"ש בכוח הפורץ חייל צעיר שרק השתחרר והיה מש"ק מודיעין בסוף השירות: שכנעתי את הסמג"ד להוריד אותו ולשים אותי במקומו. הייתי מרוצה עד לשמיים - למרות שהיה לי נסיון די ארוך בחרא שהיינו אמורים להכנס אליו. בסופו של דבר הפעולה בוטלה. עד היום כשאני מסתכל על הילד (שגדל בינתיים) אני מקבל פה ושם התכווצות, מסתכל מסביב וחושב "תודה לאל שאני לא בנגמ"ש ההוא!". בכל מקרה ההחלטה ההיא נתנה לי מין נקודת מבט מיוחדת מאוד על החיים בכלל וברור לי שאני הרבה יותר שקול מאז. בסופו של דבר הרווחתי.

ובכל זאת משהו שאני מתחרט עליו: לאורך 9 שנים של ביה"ס יסודי וחטיבה הייתה בכיתה שלי ילדה מסויימת. בסופו של דבר היא הייתה ילדה די רגילה - רק אולי ממשפחה מעוטת אמצעים. 2-3 ילדים שבאו לכיתה ממש מאותו בלוק שבו היא גרה, הביאו אתם ככל הנראה מסורת של התעללות נפשית בילדה הזאת: מין "חרם" מתמשך עליה. משום מה כולם קנו את זה ואפילו חלק ההמורים תיעבו אותה. במשך השנים היא הפכה לחיה נרדפת: בפורים איש לא הסכים לקבל את משלוח המנות שלה, בטיולים איש לא הסכים לשבת לידה, שיעורים לא הביאו לה... היא הייתה תלמידה גרועה למדי אבל לא הרבה מעבר לכך.

הבעיה היא שבית הספר והשכונה ההיא היו מקומות מאוד מאוד נחמדים מבחינה חברתית ביחס למה שאני שומע מבני גילי במקומות אחרים. היו לנו מורים שהיו דמויות (בחלקם) מופת ולא זכור לי שילדים סבלו באופן כללי.

רק הילדה הזאת הייתה מנודה לחלוטין- פה ושם התחברה לבנות אחרות שהיו מנודות. מעולם לא נתקלתי אישית באדם שחייו הושפעו לרעה כל כך בשל התנהגות שלילית של הסביבה כלפיו - יום אחרי יום ולא עקב מעשה חד פעמי (האמת שלא זכור לי שהיה אירוע אחד ובולט: סתם שנים של התעללות פסיכולוגית).

על מה אני מתחרט? עד זה שבאופן פאסיבי הסכמתי עם כולם ושלא ממש היה איכפת לי. אני בטוח ששניים שלושה כמוני שפה ושם היו נחמדים אליה, יכלו לעשות שינוי ענק.

ואי אפשר בלי סוף טוב: שלוש שנים ומשהו הסיפור הזה הציק לי אחרי שבתקופת התיכון שמעתי ממנה בפעם האחרונה. יום אחד כמה חודשים אחרי השחרור בזמן משמרת לילה באגף חדרי לידה בבית חולים (שם עבדתי בתור סטודנט) פתאום נפתחת המעלית ויוצאת היא - עם בטן ענקית, בקושי הולכת ונתמכת ע"י בחור רגיל לגמרי שמוביל אותה למיון. אני זוכר עד היום איך התקשרתי לאמא שלי (שהכירה את הסיפור כמו רוב האימהות) וסיפרתי לה בשמחה שבכל זאת היא הסתדרה.

בכל מקרה העובדה שהייתי פאסיבי מטרידה אותי עד היום.

פרט לזה לא מתחרט על שום דבר מיוחד.

.

עבורי חרטות הן לא משהו רלוונטי. אם יש דברים שלגביהם אני תוהה מה היה קורה לו עשיתי אותם אחרת? וודאי שיש. אבל לא בהכרח אני חושבת שלו עשיתי אותם אחרת מצבי היה טוב יותר.

דברים מתגלגלים בחיים לכל מיני כיוונים. לפעמים החלטה שנראית לך לא חכמה כרגע, מסתברת בהמשך כמשהו שעיצב לך את החיים באופן מסויים. ולך תדע - יכול להיות שההחלטה האחרת, שנראית לך תיאורטית כטובה יותר, הייתה לוקחת אותך דווקא לכיוונים רעים.

צריך להחליט - ולחיות עם ההחלטות שלנו, כאילו היו הטובות ביותר. הדרך שלי לעשות את זה, היא תמיד להחליט בעצמי. תמיד ללכת לאן שהלב (ולפעמים השכל, אבל לא הרבה במקרה שלי ) לוקח אותי. ככה, גם אם עשיתי החלטה לא נכונה, אני תמיד יודעת שהיא החלטה שלי, שאני עושה רק את הטעויות של עצמי, ולא מרגישה מתוסכלת כי נמשכתי לעשות משהו שלא רציתי שהסתבר כשגוי. הרבה יותר קל לקבל טעויות ולגדול מהן, אם הן טעויות שלך.