04-07-2007, 21:18
|
|
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 29,140
|
|
מה קורה כשבאמצע החיים מרגישים כבר את הסוף.
אני בסך הכל בן 26. הספקתי כבר לעשות צבא ולהתגייס לקבע, ללמוד תואר להיות דוס מושבע ולחזור בשאלה, לצאת עם כמה וכמה בחורות ולא להצליח עם אף אחת מהן....
המסקנה שלי היא - הטעם היחיד שאני מוצא בחיים הוא הקשר עם המין השני , כל קשר שהוא, בין אם זה חפוז או יחסים לטווח ארוך, בין אם זו ידידות או חברות.. זה מה שנותן את הטעם לחיים, את הערך המוסף שלהם, שאי אפשר להשיג בסתם עבודה, או לימודים או כבוד אפילו הצלחה כספית.
היות ולא השגתי את זה, והיות ואני מתקרב לנקודה שבה אני חש שלא אשיג זאת לעולם, אני לא מרגיש שיש טעם לחיים שלי
אז אני ממשיך אותם.. מכוח האינרציה, קם בבוקר, אוכל , עובד, רואה משהו אדיוטי בטלוויזה, עושה קצת כושר כדי להרגע, הולך לישון וחוזר חלילה. החיים הם הזמן שעובר בין הלידה והמוות וזה הכל. לפחות בחיים שלי
_____________________________________
“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”
|