מאיר אריאל נולד ב־2 במרץ 1942, תענית אסתר, י"ג באדר התש"ב. הוא גדל בקיבוץ משמרות. בצעירותו התנסה בכתיבת שירה, ושיריו הולחנו על ידי חברו לקיבוץ שלום חנוך במסגרת חבורת הזמר של הקיבוץ, העונה לשם "המשמרון".

אריאל התגייס לחטיבת הצנחנים בה העביר את שירותו הצבאי. בשנת 1966 נשא לאישה את תרצה היגדיש מכפר סאלד. בפרוץ מלחמת ששת הימים היה בגדודי הצנחנים שפרצו לירושלים. בהשראת המלחמה כתב את השירים למיני-אלבום "ירושלים של ברזל" (1967). המיני-אלבום, ובעיקר השיר "ירושלים של ברזל" אשר נכתב בהשראת השיר "ירושלים של זהב" של נעמי שמר, פרסמו את אריאל בציבור הרחב, והודבק לו הכינוי "הצנחן המזמר". חרף ההצלחה, הוא החליט כי אינו מעוניין בקריירת זימרה בתור הצנחן המזמר, ונסע, עם אשתו, בשליחות הקיבוץ לארצות הברית. בארצות הברית נולדו לו בת ובן, שירז ושחר. הוא הושפע מאוד מהמוזיקה האמריקאית ובראש ובראשונה מבוב דילן, והחל לכתוב שירים בהשראתו.

בשובו ארצה ניסה אריאל להשתלב בתל אביב בתור איש קולנוע. בפרוץ מלחמת יום הכיפורים גוייס, והוצב בתעלת סואץ. אחרי המלחמה שב לקיבוץ משמרות ולמשפחתו, ואף התמנה למשרת מזכיר הקיבוץ. הוא המשיך ליצור, וב-1978 הוציא את אלבומו הראשון "שירי חג ומועד ונופל". אלבומו השני, "...וגלוי עיניים", יצא ב-1984. ב-1987 הוציא ספר שירים שכלל שירים משני אלבומיו הראשונים, שירים שכתב לאמנים שונים ושירים שעתידים היו לצאת באלבומו הבא, "ירוקות", שיצא בשנת 1988. בתקופת ההקלטות שכל את אביו, והוא בחר להקדיש את האלבום לזכרו.

ב-1987 עזב אריאל עם אשתו ושלושת ילדיו את קיבוץ משמרות ועבר להתגורר בתל אביב. בסוכות באותה שנה החליט לצאת עם חברו יהודה עדר לסיבוב הופעות בסגנון מסעי ההופעות בארצות הברית, אשר נקרא "מסע הבחירות של מאיר אריאל". הם יצאו ברכב, ונסעו מקריית שמונה ועד אילת. מסע ההופעות צולם ויצא בסרט. כמה מהשירים שכתב אריאל בשנים 1989 - 1990 יצאו ב-1990 בתקליט שדרים שנקרא "עברנו את פרעה". ב-1993 יצא אלבומו הרביעי, "זרעי קיץ". ב-1995 יצא האלבום "רישומי פחם" שהיה אלבומו החמישי. ב-1997 יצא אלבומו השישי, "ברנרד ולואיז".

בה' באב תשנ"ט (18 ביולי 1999) ב-04:15 נפטר מאיר אריאל, ממחלת קדחת הכתמים הים תיכונית הנגרמת על ידי חיידק מסוג ריקציה המועבר בעקיצת קרציה. קברו נמצא בבית העלמין של קיבוץ משמרות.


(ויקיפדיה)

ואני? לפני 8 שנים ושלושה ימים הייתי בהופעה בפאב קטן-קטן, בערד. מין מקום קטן, עם כמה שולחנות, ובפינת החדר - קצת חלל פתוח שבתוכו עמד מאיר אריאל, ושר לנו שירים. בסוף ההופעה ניגשתי אליו, לבקש שיר שאני אוהבת, קיבלתי חיבוק, אבל שיר הוא לא יכול היה לשיר לי, כי תרצה לא מרשה (משהו עם החוזה של ההופעה). אז חזרתי לשולחן שלי, והתחלתי לשיר את השיר לעצמי, עם החברים שהיו איתי. הוא נשבר, והצטרף. זו הייתה ההופעה האחרונה של מאיר אריאל, מבחינתי - גדול המשוררים העבריים המודרנים, ואיש שעל אישיותו ניתן להתוכח, אבל את מה שהוא נתן למוזיקה העברית - אי אפשר לשחזר.

מסכים עם כל מילה שלך. באמת משורר ענק. חבל ש"גיליתי" אותו רק לאחר מותו...

למה להתוכח? איש נחמד שאמר מה שהוא חושב וכל מאותגרי הגאוה קפצו עליו.
אחד השירים האהובים עלי, הוי של קו במוצב של מילואימניקים.

לילה שקט עבר על כוחותינו...

קורא "איים בזרם" מאת ארנסט המינגווי
תרגם את זה יפה אהרן אמיר.
אז עוד מעט הוא יצחק אותה על המיטה הרחבה שלו
והוא אחד העצובים בעיר.

הוא כבר איבד שלושה בנים אז הוא עובד כאיש ביון
וזה מלחמת העולם הכי שנייה
יושב בבאר שבהוואנה, לא חלום שהוא יפגוש בה כאן
זאת שכבר שנים האין שנייה.

חופשה של ארבעה ימים, זונה זקנה שותה אתו
רוצה סיפור ושיכניס בו אהבה.
הוא מספר על על הונג-קונג וכל הסיניות שלו
פתאום נכנסת היא, מדי צבא,

נפלו איש על צווארי אישה היא בדרנית של חיילים
אבל הלילה היא שלו אם הוא רוצה
היתה אשתו הראשונה והם עכשיו נוסעים אליו
אני עכשיו אל השמירה יוצא

ירח שועלים מלא מרביץ בהיר את כל העיר
ההר, הים, גזרת המגננה
ומצלצל הטלפון ומודיעים שכנראה
חוליית אויב אחת הסתננה

הלוך חזור עם המשקפת שנמשכת לירח כמו הים
אך שום תנועה אינה נראית
ולך לך שרים לי במצעד הפזמונים
הייתי טס לא רק הולך מכאן כעת.

אולי מחר אני יוצא סוף-סוף הבייתה לחופשה
אני נצמד אל המשקפת לא לחשוב
באוהל מחכים לי אור ותה-פלחי-תפוח
וסיגריה וסיפור חזק וטוב.

חוץ מכוכב אחד קטן שהתחזה נצנוץ חשוד
הפזמונים עברו בסך בלי שום דבר
ועוד מבט על הירח על העיר ועל הים
ואז חבר בא ואומר זמנך עבר.

נפלו שני תה-פלחי-תפוח עוד ארבע חמש סיגריות
כי פתאום נתקע לי כאן השיר,
אבל עכשיו הוא יצחק אותה על המיטה הרחבה שלו
והוא אחד העצובים בעיר.

לילה שקט עבר על כוחותינו...

באמצע ההרים של ניו זילנד, השיר הזה העביר לי שעות רבות - הדף המקומט והמוכתם עם המילים (לטובת חברים-לדרך שלא מכירים את המילים) עדיין מעטר את יומן המסע. את מאיר והשירים גיליתי בצבא, ומאז הם ממשיכים להתנגן להם ברגע כמו שיר כאב (עובר ושב).
הייתי בהופעה של מאיר בשנת 99 - זה היה בהוביט, אז פאב קטן בזכרון יעקב במנומנמת. דבר אחד שזכור לי הוא מאיר יושב באותו לפני ההופעה, מעשן קטנה לפני שמתחילים...

לפני כמה שנים עבדתי עם בן אחותו - הרבה קצוות נסגרו לי באותה תקופה (ארול מבוסס על כמה אנשים שונים, למשל)

הייתי במופע שנה לזיכרו. אולי מופע הזמר העברי הטוב ביותר שהייתי בו אי פעם, והייתי בכמה וכמה.

תנוח בשלום, טרובדור - את הבלאדות שלך נמשיך לשיר הרבה אחרי שהלכת...

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

טרמינל לומינלט
מאיר אריאל
מילים: מאיר אריאל
לחן: מאיר אריאל

עת השתחררתי הרופאים המליצו לי
ביקור חודשי בנמל התעופה
זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול
ממריא דרך דמעה שקופה
אחר כך כבר יותר קל הלחץ על העין השטופה

לוקח לי אחר הצהריים חיובי נוסע לנמל
לעצמי אני אומר בדרך שגם מזה עוד נצטרך להיגמל
עצמי עונה לי בהגיענו אז נתחיל כל יום להתעמל

טרמינל ז'ה טם איי לאב יו
טרמינל בלה מיה

הדלתות מנחשות אותי ונפתחות לי מעצמן
אני נכנס לאט עם הרבה טקס בישבן
וכל האינטרקונטיננטליה מדגדגת לי כאן וכאן וכאן

לוקח את עצמי לשירותים להרגע
גונב איזו הצצונת בראי רואה שם משוגע
חתיכות כמו טרמינל רבות יש מסוגה
עומדת שם קשתית שני רימונים עגיל גדול שיער קצר
כמו איזה מטען חשוד ליד דוכן סוויסאייר
קצין הביטחון תוקע בה מבט חודר

ז'ה טם איי לאב יו
טרמינל בלה מיה

רץ ללוח הטיסות למצוא לי המראה
יש טיסה לציריך דרך רומא עוד שעה
רמקולים מנומסים נותנים לי התראה
כאן בצד פתאום אני מרגיש כמו הפרעה
הולכת ונילחצת לי החוצה הכרעה -
איי לאב יו טרמינל בלה מיה!

רץ בחזרה סוויסאירה להספיק את טרמינל
חתיכות כמוה אתה מדפדף בכל ז'ורנל
אך היא כבר לא שם וקצין הביטחון כנ"ל

רמקולים מנומסים עם טון יותר תקיף
אני צריך כבר לעלות למעלה להשקיף
כאן בצד זה כל הזמן הולך ומחריף

כמעט בלי נשימה אני נתקל במעקה
אור שקיעה גדול בסנוורים אותי מכה
בואינג של סוויסאייר מחליק עוצר מחכה

בואינג אדמדם מתחיל לרוץ ומתרומם
לאט לאט ממריא אל תוך האודם העומם
דרך הדמעה של הליצן המשתומם

טרמינל ז'ה טם איי לאב יו
טרמינל בלה מיה

כאן בצד כבר משתחררת לי ההתכווצות
פתאום את שמי הערב מדליקה התפוצצות
בשדה למטה מתחילה התרוצצות

עת השתחררתי הרופאים המליצו לי
ביקור חודשי בנמל התעופה
זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול
ממריא דרך דמעה שקופה
עכשיו... כבר יותר קל... הלחץ על העין השטופה
השלופה הקלופה
הצלופה הדלופה הפרופה הטרופה השרופה
הצרופה הגלופה
הנה כי כן
עצמי אומר לי היתה לנו תרופה

אם כי בשפת המקור ולא בתרגומו של אהרון אמיר. והוא באמת אחד העצובים בעיר.

ללא ספק, הזמר האחרון שהיה כבר משורר. כשהוא נפטר הייתי בסה"כ בן 14, ולא ממש הבנתי משהו מהחיים שלי (לא שהיום...). כששמעתי משהו עם "מאיר... נפטר" הגבתי ב "מה? מאיר זילבר נפטר?" וכשאמרו לי "לא, מאיר אריאל נפטר" עניתי "טוב, הוא לא היה כזה מוכר בכל מקרה...".

בכל מקרה, השורות האהובות עליי הן דווקא הבאות:

"וגם הייתה לי בחורה,
קצת פראית קצת לא ברורה
אך לא הגיע לה שאשתגע

אז במכונית שכורה
הרסתי לה את הצורה
ועכשיו אני מתגעגע

לך תצא מזה עכשיו
איך תצא מזה עכשיו
מוצץ גבעול תחת איזה גשר

מי זוכר אותך עכשיו?
מי בכלל זוכר אותך עכשיו?
לך תמצא שוב את הקשר..."

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

באמת משורר שונה לחלוטין.
קם הרכב לאחר מותו ששר גרסאות קאבר והופיע בקיבוץ שלי.
חלק מההופעה היתה דיקלום הקישקושים המצחיקים שלו על בתי המשוגעים ועל האנושות בכלל.

ובלי קשר, אחד השירים שאני תמיד נהנה לנגן בגיטרה זה "לא יכול להוריד ממך את העיניים", שהוא פשוט שיר מתוק ומקסים (שלא דומה לסיגנון המאיר-אריאלי).

בברכה, מתן.
www.MatanNarkiss.com

אני רק רוצה לציין שאהבתי את שירב הרבה לפני שהוא מת. התחלתי לשמוע את המוזיקה שלו לפני כ 12 שנים. בהתחלה שמעתי את השירים שלו כי חשבתי שהמילים מצחיקות כמו שוב אני מוצץ גיבעול. או לא תיתפוס אותי לא תתפוס אותי. אך לאחר שמיעה ממושכת הבנתי את המסר מאחרוי השירים שלו. אני חושב שהוא היה תמלילן דגול ואחד מהטובים שהיו לנו. רק חבל שאנשים לא הבחינו בזה לפני מותו.

ת ע נ ו ג

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

בשביל לעשן
מאיר אריאל
לחן: מאיר אריאל
מילים: מאיר אריאל
בשביל מה אתה חי? שאל אותי הזקן
הדלקתי סיגריה ואמרתי: בשביל לעשן
אמרתי לו
אני מתעורר בשביל לעשן
שותה קפה בשביל לעשן
קורא עיתון בשביל לעשן
מחרבן בשביל לעשן
וכל מה שאותי מעניין,
וכל מה שאני מתכוון זה לעשן

אני מתקלח בשביל לעשן
אוכל משהו בשביל לעשן
יוצא לטייל בשביל לעשן
לאורך החוף בשביל לעשן
וכל מה שאותי מעניין,
וכל מה שאני מתכוון זה לעשן

אמרתי לו
כל מה שאני עושה בחיים
וכל מה שאני ממציא תירוצים
זה בשביל לעשן

שוכב עם אישה בשביל לעשן
חושב מחשבה בשביל לעשן
כותב משהו בשביל לעשן
מתקרב בשביל לעשן
אני מתרחק בשביל לעשן
אני מוצא חן בשביל לעשן
ומה שאחרי מותי מעניין,
כן מה שאחרי מותי אני מתכוון
זה לעשן

בשביל מה אתה חי? שאל אותי הזקן
אמרתי לו: מה זה כל כך מעניין?

וכמובן את לא "יכול להוריד ממך את העיניים"

Your signature did not follow Fresh's signatures policy, therefore it was automatically erased. Please see the E-Mail which has been sent to you, to learn how to fix this.

גם אני הייתי שם אתמול. היה מדהים.