04-07-2007, 15:02
|
|
|
חבר מתאריך: 10.05.05
הודעות: 637
|
|
הערה ל-offerd תגובה 11
אני חושב שהיה לנו מזל גדול שמוצבים רבים היו נטושים, אחרת - אם הם היו מאוישים - גם אנשיהם היו נהרגים, והיינו מאבדים עוד טנקים רבים - מלבד 200 נטנקים שאיבדנו - בנסיונות לחלץ את אנשי המעוזים.
כל הקונצפציה של שיטת המוצבים היא טעות גדולה שמעידה על טיפשותם וחוסר יכולתם של הגנרלים שלנו, שלא למדו את לקח קו בר לב, והם בנו מוצבים בהשקעה של מיליארדים בדרום לבנון ובגולן.
בדרום לבנון נהרגו חיילינו רק בנסיונות להגן על עצמם במוצב ובדרכים אליו וממנו, ואילו החיזבללה חי ופעל התקפית בשטח במקום להיות קבור במוצבים כמו עכברים.
רק בגולן ניראה שהגנרלים קלטו משהו סוף סוף, והמוצבים שם ברובם נטושים ופרוצים.
אז מה עמד בבסיס הרעיון של המוצבים? כמו תמיד זה ענין של אגו, וכאן היה בר-לב שהיה אגו-מניאק גדול.
הוא יעשה דווקא, ויראה למצרים שהם לא יזיזו אותנו, ויעלה כמה שיעלה. מה עוד ששני האלופים שהוא שנא, שרון וטל, היו נגד הקו, והוא יראה גם להם.
לעומת זאת הוא קידם את חבריו מהפלמ"ח דדו וברן, למרות שספק היה אם הם היו ראוים לתפקיד הרם.
כך הוא מינה את ברן (אברהם אדן) למפקד הראשון של אוגדה 252 בדרגת אלוף, והוא היה אחראי על בניית הקו.
כדי להגן על קו המים הרי צריך קו רציף לכל אורך התעלה, אלא שאז הוא לא יקרא קו בר לב, אלא קו מז'ינו, אם כל הקונוטציות השליליות של הקו הזה.
על כן הוא בנה את הקו על פי נסיונו במלחמת השחרור... לא, זאת לא בדיחה.
במלחמת השחרור הוא וחבריו בנו מוצבים היקפיים קטנים בקיבוץ נירים שבנגב, והוא החליט של פי תורה זו יבנה גם קו בר-לב: לא קו רציף לאורך כל התעלה, אלא שורת מוצבים היקפיים שיוכלו להגן על עצמם, (וכידוע התברר במלחמה כרעיון אדיוטי) ובין המוצבים יערכו סיורים רכובים.
עד מהרה פתחו המצרים באש על הסיורים, ועל כן נבנתה הסוללה לאורך התעלה שתגן על הסיור. בתשובה גם המצרים בנו סוללה, ואז אנחנו הגבהנו את הסוללה, וחוזר חלילה...
בעיה אחרת היתה כיצד למנוע חדירה בלילה, שהרי המצרים יכלו לחדור בשטח הפתוח שבין המוצבים. על כן פנה ברן לפרופסור בטכניון בשאלה אם אפשר לעשות איזושהי קרן אלקטרונית לאורך התעלה, שרובה נמשכת בקו ישר, שתגלה נסיון חציה. הוא קיבל תשובה חיובית, שאח"כ התבררה כחסרת כיסוי. וכאן אי אפשר שלא להזכר בשירו המפורסם של אורי זוהר: "הראש היהודי עושה לנו פטנטים".....
אבל בנית הקו התקדמה כבר במרץ, ואנשים רבים בארץ מכרו את דירותיהם כדי לקנות טרקטור ולרדת איתו לתעלה, ולעשות הרבה ג'ובות - שהרי הכסף זרם כמים, שלא לדבר על ההרוגים הרבים שנפלו תוך כדי בניית הקו.
גם תוכנית "שובך יונים", תוכנית ההגנה על סיני, שעיקרה ריצת טנקים בודדים לעבר המעוזים כדי להדוף את התוקפים, התבררה כהרת אסון. הגנרלים שלנו שכחו את העיקרון הראשון של כל קרב - ריכוז הכח - והם היו בטוחים - בשחצנותם - שמספיק טנקים בודדים להדוף את המצרים.
ומהו הלקח הנלמד? הלקח הוא שאל לו לצה"ל להיות צבא דיפנסיבי הקבור באדמה, אלא צבא אופנסיבי שמרכז מאמץ משורין בגיזרה צרה, מבקיע וחודר במהירות אל עומק מערך האויב, מהלך הגורם להיתמוטותו ולכניעתו של האויב.
-------------------------------------------
חיל השריון: נלחמים בישיבה
|